קריאה טובה: 12 הספרים הכי טובים של השנה

יעקב רז – "כך שמעתי" (מודן)

כי שלוות נפש יפנית אמיתית היא מצרך חיוני מאוד, וליעקב רז יש כשרון נדיר לתרגם את השלווה הזאת לעברית, לכתוב עליה רשימות, שירים ושיחות, וכך לבנות לנו גשר אל מקום רחוק כל כך.

יערה שחורי – "שנות החלב" (כתר)

כי אין הרבה סופרות שיודעות, כמו שיערה שחורי עושה בארבע הנובלות העדינות והשבריריות האלה, לתפוס את הילדות והנעורים בזנב שלהן ולכתוב אותן במדויק.

יפתח אשכנזי – "היידה להגשמה" (חרגול)

כי יפתח אשכנזי מצליח לצלול אל תוך גרעין של השומר הצעיר שיוצא להגשמה בקיבוץ בשנות החמישים, והוא כותב מתוכו באופן טבעי כל כך, כמו שאף אחד מתחת לגיל 70 לא יכול לעשות.

יאיר אסולין – "הדברים עצמם" (חרגול)

כי כדי להבין את ישראל של היום אתם צריכים להבין את הציונות הדתית, ויאיר אסולין יראה לכם בספר השלישי שלו, על שלושה נערים תלמידי ישיבה תיכונית, מאיזה חומרים היא עשויה ואיזה אנשים מגדלים שם.

גלית דהן קרליבך – "קצה" (כנרת-זמורה-ביתן)

כי כמה ספרים עבריים כבר יש עם כזה שגעון, טירוף, משיחיות וסקס? אם גלית דהן קרליבך הייתה מספיק אמיצה כדי לכתוב את הספר הזה, שהגיבורה שלו היא גיאולוגית עכברית שנסחפת אל חיי כת במדבר יהודה - לכם בטוח כדאי לקרוא אותו.

יואב בלום – "המדריך לימים הקרובים" (כתר)

כי ככה כותבים רב מכר, וככה מגדלים סופר שיכתוב עוד עשרות רבי מכר. ספר מתח שנקודת המוצא שלו בירושה מוזרה, והוא מתחיל עוד כשהקורא עומד בחנות ומעיף מבט על הכריכה האחורית. שיעור בכתיבה מסחרית למתקדמים.

איילת גונדר גושן – "להעיר אריות" (כנרת-זמורה-ביתן)

כי לא עצרנו לרגע לחשוב על המשמעות המוסרית של הפיכתנו לחברה קולטת פליטים, מרצונה או שלא, ואיילת גונדר גושן עושה את זה ביושר ובלי להתחסד, כשהיא יוצרת מאזן אימה בין פליט אריתראי להמשך הקריירה של רופא ישראלי.

חיים באר – "חלומותיהם החדשים" (עם עובד)

כי באר הוא מהסופרים הטובים, החריפים ויפי-השפה שלנו, וכל ספר מחדש הוא מוכיח שיש לו עוד הרבה כדורים בקנה. והספר הזה, על סיפור אהבה בין אנשים מבוגרים ועל הנחמות שהם מוצאים בסתיו חייהם, אינו שונה.

סלין אסייג – "צעקה הפוכה" (אחוזת בית)

כי "זגורי אימפריה" זה לילדים. בת ים של שנות ה-70, כמו שמציגה אותה סלין אסייג בספר הביכורים שלה, תציב בפניכם סיפור התבגרות מזרחי מורכב ומאתגר, שיערבב אתכם טוב בדיבייט השני החם של השנה, אחרי טבעונות.

דורית רביניאן – "גדר חיה" (עם עובד)

כי עם רוחות הגזענות המשתוללות בחוץ, אין זמן יותר טוב לספר על סיפור אהבה ערבי-יהודי. קראו, שתו כוס מים, יהיה בסדר.

שני בוינג'ו – "עם הנצח לא מפחד" (כנרת-זמורה-ביתן)

כי דברים שתראו משם, אתם לא רואים מכאן: זה ספר עברי שנכתב במקור באנגלית, בארצות הברית, והוא מביט במבט רחוק ומוזר על השירות הצבאי השגרתי של כולנו.

תהל פרוש – "בצע" (מוסד ביאליק)

כי גם אם אתם במרוץ וגם אם עצרתם לנוח בצד הדרך, תהל פרוש כותבת שירה על החיים שלכם: עבודה. כסף. עוני. עצלנות. תאוות בצע. 

mako מסכם את תשע"ד - לכל הכתבות