קלאסיקה. מה רע בקלאסיקה? למה תמיד לחפש אחר ההזוי, השולי, הסודי, הסוריאליסטי? לא שהם רעים. ממש לא, להיפך, אבל לפעמים - הקלאסיקה מנצחת. אז כמו ספר טוב או סרט טוב – קבלו חמישה מסלולים קלאסיים למשפחות בדרום, עם טוויסט אביבי שווה.
נחל חווארים: בזמן שצפיתם בריאליטי
מכירים את הפולנים שיושבים בחושך? נחל חווארים שברמת הנגב לא ייתן להם לשבת רגע. כאן הם ילכו בחושך, ואולי – חלילה – אפילו ייהנו מהעניין. אז נכון, הקניון המפעים הזה מציע מסלול נהדר במשך היום, אבל כשיורדת החשכה, הכוכבים מתחילים לנצנץ והירח המלא תופס את מקומו על במת השמים – הופך המסלול הזה לפופולרי באופן מפתיע. למה פופולרי? הכל עניין של מינונים נכונים ושילובים מנצחים: הנוסחה כוללת סלעי חוואר בהירים שמשקפים את אור הירח כמו מראות ענק, הליכה בקניון מסתורי שהולך ומעמיק אל תוך האפלה, מפגש עם תצורות סלע מיוחדות וכמובן – הידיעה שכל מי שאתם מכירים דבוק עכשיו לטלוויזיה, ורק אתם חוקרים ארץ לא נודעת.
המסלול מתחיל בתצפית נהדרת מזרחה, ולצד בור אגירת מים נבטי שנחצב במסלע האדיר, העונה לשם "בור חווארים". וכן, אפשר להיכנס פנימה ולדמיין שאתם נבטים. או מים. המשך המסלול, בתוך הקניון, יפגיש אתכם עם כמה מפלונים חלקלקים שילדים יאהבו. אז בואו ממש עכשיו, לאחר שהחורף פינה את מקומו - כבר לא קר, כבר אין שיטפונות וכבר אין עננים שמכסים את הירח.
להגיע: אורך המסלול כ-2.5 קילומטרים (קווי) ורמת הקושי קלה פלוס. בעלי רכב אחד יוכלו לחזור באותה הדרך. הולכים יותר, אבל גם נהנים יותר. מומלץ לטייל בעוד כשבועיים מהיום, כאשר הירח מלא (כמה ימים לפני ואחרי ה-15 באפריל). מכביש 40 (באר שבע-מצפה רמון) מחנים כמה מאות מטרים דרומית לשילוט המפנה למדרשת בן-גוריון. סעו לאט, כדי לא לפספס את השלט "חנייה – בור חווארים". מכאן צועדים כל העת מזרחה, על השביל הכחול. הרכב המאסף יחכה מזרחית לכם - ממדרשת בן-גוריון נוסעים לכיוון עין עבדת (יש שילוט). כאשר הירידה נגמרת, מחנים לאחר שחוצים גשר אירי קטן.
נחל אוג: ילדים תלויים באוויר
פעם, לפני שנולדו סדנאות מגע לתינוקות, קורסי הדרכת הורים ושאר דברים שדווקא כיף להדחיק, נהגו הורים רפי שכל להשליך פעוטות לבריכה ללא הכנה, כדי "שילמדו לשחות לבד, כמו גברים, כמו שאותי לימדו". נחל אוג שבמדבר יהודה יכול לעשות את אותו הדבר לילדים עם פחד גבהים.
אבל ברצינות: אין לנו כוונה להסית. להיפך. לא בטוח שבעלי פחד גבהים ישובו לכאן מדי שבוע, אבל מצד שני, אם יש לכם ילדי אקסטרים – הם יתמכרו לנחל אוג. ואיך תדעו אם יש לכם ילדי אקסטרים? הביאו אותם לכאן ותגלו. מלכוד 22.
אז לאן הגעתם? אל מרחב שמאכלס מפלי סלע פוטוגניים להפליא, קניון עמוק שהופך לעיתים לצר והמון ציפורים צווחניות וחצופות בעלות השם המטופש "טריסטרמית" (תעשו גוגל, תופתעו). כל האלמנטים הללו מתמזגים אלו באלו באופן הרמוני. הם - וגם שלדים של מכונת כביסה או אוטו ישן שנסחפו לא מזמן בשיטפון אלים.
הנחל, שנולד באזור הר הצופים בירושלים ובסופו מזדחל אל חופי צפון ים המלח, נותן באזור שלכם את השואו הכי כביר שלו. וכדי להשתתף בשואו הזה, מומלץ לכם לאמץ בחום ולהיות נחמדים אל יתדות ברזל הקבועות בסלע. הן די חיוניות, מאחר שהן אלו שיחזיקו אתכם בין שמים לארץ.
לאחר שיוצאים מהרכב עולים על המסלול הכחול. אחרי 20-30 דקות מגיעים אל הקניון ומתחיל האקשן. הדרך מזרחה (סימון ירוק) תיקח אתכם בסדרה של שלושה מפלים, שכל אחד גבוה מקודמו. האחרון מתהדר בגובה של עשרה מטרים. במילים אחרות: אדרנלין שוצף וצווחות של ילדים. אחרי הכל, חוזרים לחנייה באמצעות פניה צפונה על השביל האדום. ואגב, המסלול מומלץ במיוחד לאביב, כי בקיץ – שנוטה תמיד להגיע מוקדם מהרגיל – חם פה אש.
להגיע: אורך המסלול כ-3 קילומטרים (מעגלי) ורמת הקושי קלה. מומלץ מגיל 4-5 ובשום אופן לא לפעוטות. נוסעים בכביש 1 מירושלים לכיוון ים המלח. בצומת אלמוג פונים דרומה לעבר קיבוץ אלמוג. לאחר כ-250 מטר מחנים בחניון קטן בתחילת המסלול. מומלץ באמצע השבוע או בשישי בבוקר, כאשר ריק יחסית.
>> ואלו הם הטיולים הכי יפים בצפון הארץ
נחל דוד: מים שחובטים בראש
אם אתם מתכננים להגיע הנה בעוד חודש וחצי או יותר – אל תטרחו. למה? כי בשונה ממסלולים קצרים עם מים, מסלולים ארוכים עם מים נוטים להיות בלתי נסבלים בימי הקיץ. במסלולים כמו נחל דוד בגרסתו המלאה, ההבדל בין תחילת אפריל לתחילת יוני היא משמעותית. וכל ההקדמה הזו מרמזת שמדובר במסלול שנמשך כמה שעות טובות. למעט עלייה מעט מפרכת בתחילתו, רמת הקושי שלו קלה עד בינונית, וילדים בני שש ויותר יתמודדו עמו היטב. ואם הם לא – פשוט ספרו להם על הממתקים שממתינים בסוף: מפלים קרים-קרים שנשפכים לבריכות ציוריות החבויות בוואדי, שצמחיית נחלים עוטפת אותם. חובבי בעלי חיים אף ימצאו בבריכות הללו צפרדעים, סרטני נחלים ושאר חברים. לעומת זאת, בתחילת המסלול, מאחר שהוא אינו פופולרי מדי, תפגשו המוני שפני סלע ויעלים אדישים למראה שכבר מורגלים לעשות פוזות למצלמות.
התחנה הכמעט ראשונה שלכם היא מעין עין גדי, אחד המעיינות המזינים את נחל דוד. המעיין המוצל משמש יופי שלך מקום להסדרת הנשימה אחרי העלייה הגדולה הנה. ממשיכים לשרידי המקדש הכלקוליתי הקדום, הצופה – מזה יותר מ-5,000 שנה – אל ים המלח. כבוד. השביל מוביל למעין שולמית אך אל תיכנעו לסיפוקים מיידיים והמשיכו מערבה, לעבר השביל המפנה למערת דודים. זהו ככל הנראה המקום הכי רומנטי בחלק זה של כדור הארץ. אבל היי, אתם בטיול משפחתי - אז תשכחו מרומנטיקה. המערה כמעט תלויה מעל נחל דוד, ומים זכים נוטפים על קירותיה עטויי שערות שולמית. אחרי כל הטוב הזה חוזרים לכיוון מעיין שולמית ומכאן קצרה הדרך (יחסית) לבריכות הטבילה שלכם. אחרי שעות של הליכה, פשוט עמדו מתחת למפל דוד והתמסרו לחבטות המים על הראש. ממכר.
להגיע: אורך המסלול כ-4.5 קילומטרים (מעגלי) ורמת הקושי בינונית. קחו בחשבון הליכה של 3-4 שעות, וכדאי לצאת מוקדם. הכניסה לשמורת עין גדי בתשלום וכוללת דפדפת מידע מפורטת עם שפע מסלולים ומפה. נוסעים על כביש 90 ופונים מערבה לשמורת עין גדי, מעט צפונית לקיבוץ עין גדי. לאחר שמסדירים את התשלום, נוסעים כמה מאות מטרים עד חניון תל גורן. בסיום, יש לצעוד את הדרך הזו ברגל (מומלץ לשלוח נהג תורן).
עין עבדת: גרסת הבמאי
ונתחיל עם פתרונה של דילמה. עדיין קריר לכם לטבול בבריכת מים במדבר? בעין עבדת אסור לעשות זאת. למה? כדי לשמור על האיזון האקולוגי העדין. הנה, חסכנו לכם את אחת המשימות ההוריות הקשות ביקום: לשלוף את הילדים מהמים אחרי שעה ארוכה של שכשוכים. כדאי לדעת כי גם מבלי לשחות כאן, מדובר במסלול יפהפה, כזה שמציע את כל הטוב שיש למדבר להציע: מצוקים רמים, הליכה על פי תהום, מפל מרשים, פינות זולה שנראות כמו גלויות ואולי גם מפגשים עם זוחלים מדבריים שנקלעו במקרה לשביל שלכם, וברחו ממנו רגע לפני שלחצתם על הקליק במצלמה.
כאן, במרחב שבו חולף נחל צין האימתני, נולד במשך עידן ועידנים של רוחות, גשמים ושיטפונות קניון נהדר שישמש לכם תפאורה לשעות הקרובות. אפשר לעשות את המסלול הקצר (הלון ושוב), ואפשר ללכת על גרסת הבמאי – הכוללת טיפוס תלול לקראת סוף המסלול, בשביל שניתן ללכת בו רק לכיוון אחד. אם הגעתם עם שתי מכוניות – אין בכלל דילמה: גרסת הבמאי מנצחת.
הרמזים למים במסלול הזה מגיעים אט-אט, עד שהם מופיעים במלוא אונם, בדמות בריכת מים מרשימה ומפל גבוה, משהו כמו 15 מטר. כעת נראה שרק אתם פה, עם עוד כמה מטיילים, אבל בשעות הערב והלילה, חוגגות פה חיות מדבריות – יעלים, שפני סלע, שועלים ושאר חובבי חיי לילה, המגיעים הנה לדרינק של לפני השינה.
בכל מקרה, כאן אי אפשר ללכת לאיבוד, גם בזכות המפה שמקבלים בכנסיה וגם בזכות הסימון המשובח. רק אל תוותרו על ההליכה לצד המפל, על המדרון הגבוה והמפחיד, וגם על רביצה נינוחה בחורשת הצפצפות. בגרסה הארוכה, המשך המסלול יגרום לכם לטפס אל מרומי המצוק (מומלץ מגיל חמש ומעלה). הלכתם על גרסה קצרה? רוב הסיכויים שגם בדרך חזרה תבחינו בהמון פינות שוות שאולי פספסתם בדרך הלוך.
להגיע: אורך המסלול כ-2 קילומטרים (או כ-3 קילומטרים בגרסה המלאה) ורמת הקושי קלה פלוס. המסלול עובר בגן לאומי (כניסה בתשלום). מכביש 40 (באר שבע-מצפה רמון) פונים לפי השילוט לקבר בן-גוריון ומשם לגן לאומי עין עבדת (חניון תחתון). זו נקודת ההתחלה והסיום. עבור המסלול הארוך - מקפיצים מכונית איסוף לנקודת הסיום: עוד דרומה בכביש 40, פוגשים את אבן הקילומטר ה-123, ומחפשים את השילוט לחניה.
שמורת פורה: מסאז' לעיניים
היום. מקסימום מחר. לא בעוד שבועיים, ובוודאי שלא בעוד חודש. כי נראה שפריחות אביביות יהיו כאן לנצח, אבל הן כמובן לא. שמורת פורה היא דוגמה מצוינת למרחב שגדוש בצבע בתחילת האביב, אך הופך להיות חיוור בסופו. כאן, בצפון הנגב, רגע לפני שמתחיל המדבר האמיתי, עושה הטבע שריר של יופי ומדגים לכולנו: נגב, נגב, אבל עדיין – נראה כמו אירופה. כמעט. מרבדי הפריחות פה עושים מסאז' לעיניים ונפש. מעבר לנוריות, דודאים, פרגים ושאר מחוללי צבע, חפשו את הדבורניות - מין של סחלב שנראה ומריח כמו דבורה. הם מושכים אליהם דבורים זכרים, שטועים לחשוב כי מדובר שתחילתו של חיזור מרגש. מהרמאות הזאת כולם מרוויחים: הדבורים מבסוטים, וגם הפרחים, שקיבלו האבקה ראויה לשמה.
הולכים בעקבות השביל השחור המתפתל במסלול מתחיל בגבעה גבוהה, ממשיכים בערוץ הרחב של נחל פורה ופונים מערבה, בוואדי של נחל שקמה עד שמגיעים לשרידים מפוארים של גשר רכבת טורקי. בימי מלחמת העולם הראשונה, העבירו העותמאנים ברכבותיהם חיילים ואספקה לחזית הדרומית. מה נשאר מכל זה עכשיו? מרחב משחקים נהדר לילדים. קטנים, וגם גדולים.
להגיע: אורך המסלול כ-3 קילומטרים ורמת הקושי קלה. נוסעים בכביש 40 מקרית גת דרומה. כ-14 קילומטר דרומית לצומת פלוגות יש שלט המפנה מערבה, לשמורה. יורדים בזהירות לחניון ומתחילים לצעוד לפי הסימון.
* יש להצטייד בהרבה מים - כמו למשל תיקי מים עם תכולה גדולה של נוזלים, בנעלי הליכה או בסנדלי טיולים - שבעיקר מתאימים למסלולים עם מים, ב"סיפור דרך" מפורט ובמפה רלוונטית לכל מסלול. למרות שכבר אביב, אין לטייל בעת שקיימת סכנת שיטפונות.