"אם לא יעשו הפקת לקחים, יהיו עוד תאונות כאלה"

עם היוודע דבר התאונה בבנשר, בה נהרגו שישה בני אדם, גם במקרה הזה ככל הנראה מאיבוד בלמים במשאית, משפחת אטיאס שוב חזרה אל אותו יום נורא: "זה חוזר אליך בבום בכל תאונה, אבל היום על אחת כמה וכמה, זה חוזר בגדול" אומר ישי, אחיו של רפאל, "זה מחזיר אותך לדפיקה בדלת ב-4 לפנות בוקר, ולכל ה-24 שעות האחרונות שלהם, אותן בילינו יחד והתחבקנו ושמחנו ומי ידע שזאת תהיה מסיבת הסיום שלהם, שהם כאילו באו להיפרד. כבר 11 חודשים אנחנו חיים ולא חיים, זו מציאות אכזרית שנכפית עליך, כל יום אתה מגלה עוד דברים חדשים, וככל שהזמן עובר צצות עוד ועוד שאלות, אנחנו כל הזמן חושבים עליהם".

מאז התאונה, רחל מתגוררת עם דודיה, ומנסה יחד עם כל המשפחה להמשיך הלאה: "אנחנו משקמים את עצמנו, מנסים לפחות, זה לא נגמר בשנה ולא בשנתיים. רחל אולי מבחינה חיצונית נראית שהכול בסדר, אבל מבחינה נפשית היא תסחוב את זה בטיפולים רגשיים עוד הרבה שנים. היא חיה אצל הדודה שלה בצפת ואנחנו נפגשים הרבה. היא ילדה מאד פקחית, חכמה ונבונה. היא מבינה מה קורה אתה ושאנחנו מתמודדים עם כל הקושי. זה הגורל. רחל יודעת שהיא ניצלה בנס, אין שום הסבר איך היא ניצלה, זה כאילו מישהו שלח אותה משם, משהו על טבעי".

בעוד חודש בני המשפחה יסיימו את שנת האבל, ועל פי ההלכה יחזרו לקיים חיים נורמליים. אטיאס, חושש מאוד מהרגע הזה: "עכשיו הכול יהפוך להיות יותר קשה, כי אם עד היום תמכנו אחד בשני סביב המקרה שהיה טרי, ככל שאתה מתרחק הכול הופך להיות יותר קשה. גם הזיכרונות וגם הגעגועים יומיומיים. ויש גם הרבה החלטות שנצטרך לקבל, יש בית שצריך לראות מה עושים איתו וילדה שצריך לדאוג לה. אלו הם דברים לא פשוטים שאנחנו צריכים להתמודד איתם".