שכנה: "הם שוברים את המתקנים וצורחים"
הרצח של ויכמן אירע בלילה שבין ה-4.5.2012 ל-5.5.2012. אוחיון, כמה מחבריו וחברתו, ישבו בפארק הציבורי ברחוב בר-ניסן בבאר שבע והרעישו בקולי קולות. הפארק מוקף בניני מגורים וכמה מהשכנים שהרעש הפריע להם יצאו למרפסות. חלקם ביקשו מהחבורה להפסיק להפריע ולעזוב את המקום, אבל נתקלו בהתעלמות. אחת מהדיירות, זואי, היתה הראשונה שהתקשרה למוקד המשטרתי והתקשתה לשכנע אותם שמדובר באירוע חמור שמצריך התערבות מיידית. זה קרה בשעה 00:14.
היומנאי: "בסדר, שלחתי ניידת"
דקה לאחר מכן בשעה 00:15, מתקשרת שכנה נוספת, אלנה, למוקד 100 ומתלוננת על הרעש שמקימים עדן אוחיון וחבריו. היומנאי אומר לאלנה שהוא מיד שולח ניידת למקום. בפועל, ניידת של השיטור העירוני שקיבלה קריאה לא הגיעה לזירת האירוע. כידוע, מאוחר יותר מסרו השוטרת והפקח שהיו במשמרת דיווח כוזב וטענו שהגיעו למקום ולא ראו שום דבר חריג. ייתכן מאוד שאם היו מגיעים ומטפלים בתלונה, הרצח המיותר היה נמנע.
מיכל ויכמן: "הם שוברים פה בקבוקי זכוכית, צועקים 'אני גבר'".
בשעה 02:06 מתקשרת לראשונה מיכל ויכמן למוקד המשטרתי. מדובר בשיחה שהתקיימה דקות ספורות בלבד לפני התקרית האלימה בין בעלה לעדן אוחיון.
שכנה: "הוא לא זז, הוא לא זז"
חמש דקות לאחר מכן, ודקה אחרי שויכמן נרצח בדקירת סכין, אחת הדיירות בבנין מתקשרת למוקד 100. היא כבר מדווחת על רצח. השוטר מתעניין בשמה, מדקדק בפרטים, אבל משתכנע ושולח ניידת. הפעם, השוטרים מגיעים.
ויולטה: "תקשיבי היו פה חבורת ילדים. יצא לשם אחד השכנים, הוא נפל על הרצפה והם ברחו. הוא לא קם".
מוקד: "מי זה? שכן שלך?"
ויולטה: "אני השכנה כן, הוא ירד למטה, היו שם שני ילדים שקיללו את אשתו, הוא נפל על הרצפה והוא לא קם".
מוקד: "הם דחפו אותו או משהו?"
ויולטה: "אני לא יודעת, אני לא יודעת, תזמיני אמבולנס...".
מוקד: "גברת איזה רחוב?".
ויולטה: "איי, איי, אלוהים ישמור... אבל דחוף, הוא לא זז, הוא לא זז".
המוקד: "איך קוראים לך?"
ויולטה: "קוראים לי ויולטה, מה זה משנה, תשלחי ניידת הבן אדם הוא לא זז. הנה מגיעה ניידת אימאל'ה. איך אפשר להגיד להם לעצור, הם ממשיכים לנסוע".
המוקד: "אני אשלח לך עכשיו ניידת".
ויולטה: "אבל יש פה ניידת הוא ממשיך לנסוע".
המוקדנית מרגיעה: "אנחנו בדרך".
ויכמן: "זה רצח, דקרו את בעלי"
שתי דקות לאחר מכן, השוטרים טרם הגיעו. מיכל ויכמן מתקשרת שוב למוקד 100, אחרי שראתה את בעלה נדקר. השיחה לא קלה לשמיעה ונמשכת יחסית זמן רב. התמלול חלקי, על פי מה שניתן היה לשמוע ולהבין.
ויכמן צועקת: "תזמינו דחוף אמבולנס דחוף, בר ניסן בפארק... זה רצח... והוא נפל. בבקשה, בבקשה ממך. תזמינו אמבולנס".
מוקד: "אני לא מבין מילה ממה שאת אומרת. את חייבת להירגע ולהמשיך להסביר לי מה קרה. גברת, תרגעי, תרגעי אני לא מבין מה את אומרת".
ויכמן (צועקת): "תזמינו אמבולנס, אמבולנס".
מוקד: "מה קרה?"
ויכמן צועקת: "דקרו אותו".
מוקד: "מי דקר... את מי דקרו?"
ויכמן: "את בעלי, בעלי".
מוקד: "איפה בעלך, איפה בעלך".
ויכמן: "הוא שוכב".
מוקד: "איפה?"
ויכמן צועקת : "הוא שוכב בפארק".
מוקד: "הוא שוכב בפארק? איפה באיזה עיר".
ויכמן: "באר שבע. בר ניסן, בר ניסן בפארק".
המוקד מתקשר לניידת. ניידת: "משהו דחוף?"
מוקד: "כן, דקור בפארק בבר ניסן".
השוטר בניידת: "אנחנו שם".
מוקד: "גברת הם הגיעו, הם הגיעו..."
