בתקופה האחרונה, עוד לפני שהמקרה בפלורידה התרחש, החל אוריאל אהרונוב, מהנדס המועצה האזורית "מגילות" להתריע על הצורך ליצור תקן בנייה מיוחד לאותם אזורי סיכון. "בוועדת ההיגוי מטעם המשרד להגנת הסביבה בנושא ים המלח (תוכנית רב שנתית לניטור ומחקר של תגובת התשתית בים המלח, לשינויים טבעיים ולשינויים מעשה ידי אדם) מקצים מיליוני שקלים לחקר תופעות שונות באזור. וכבר זמן רב שאני מבקש להקצות חלק מאותו סכום להתמודדות עם תופעת הבולענים, וליצירת תקן דומה לזה שקיים להגנה מפני רעידות אדמה. בפגישה האחרונה ניצלתי את העובדה שמנכ"לית המשרד, אלונה שפר, נכחה וצעקתי את אשר היה לי לומר. עוד לפני כן, פניתי גם לבינת שוורץ, ראש מינהל התכנון במשרד הפנים, במסמך חריף שבו אני מבקש שתגיע לסיור באופן מידי באזור. בינתיים קיבלתי תשובה לקונית שיקבעו איתי פגישה", אומר אהרונוב.
גם במועצה האזורית "תמר" נאבקים "אנחנו דורשים שייתנו כלים להנחיית ועדות מקומיות במתן היתרי בנייה באזורים בהם קיים פוטנציאל להיפערות בולענים. כלים אלה ינחו את הוועדה אילו בדיקות צריך לבצע כדי לבנות מבנים שונים, ויקבעו מהם תנאי הסף הדרושים למי שמבקש לתכנן ולבנות באזורים אלה", אומרים במועצה, "לצד זאת, אנו חושבים כי תקן או תכנית מתאר קבועים הם מסגרות קשיחות מדי לתחום כה דינמי כתופעת בולעני ים המלח, ולכן אנו מבקשים להקים צוות מומחים בחסות ממשלתית שייתן דעתו על כל ההיבטים של נושא חשוב זה".
עם זאת, גורמים במשרד להגנת הסביבה, מסבירים כי אין קשר התוכנית לניטור ולמחקר המדוברת היא תוכנית מחקרית בלבד ואינה קשורה לנושא ההנדסה והתיכנון ועל כן, על מהנדסי המועצות האזוריות לגייס את הכספים לשם כך בדרכים שונות.
ד"ר בר, העומד בראש התוכנית אף מסביר כי לדעתו יצירת תקן שכזה הינו רעיון טוב: "יש בהחלט מקום לניסיון לבנות תקן כזה. נשמח להעביר את כל הנתונים מפני השטח ומתת הקרקע המצויים בידינו כדי שהמהנדסים יתנו את התשובה לשאלה האם ובאיזה אופן אפשר לבנות באזורים אלה".
"בולענים בקצב של מעל ל-400 בשנה"
-האם מקרה דומה לזה שהתרחש בפלורידה יכול להתרחש גם בארץ?
"באופן תאורטי מקרה כזה יכול לקרות בארץ", אומר ד"ר גידי בר, מנהל מינהל המחקר למדעי האדמה והים, חוקר במכון הגאולוגי ומנהל תוכנית רב שנתית לניטור ומחקר של תגובת התשתית בים המלח, לשינויים טבעיים ולשינויים מעשה ידי אדם. "היום, לכל אורך ים המלח נוצרים בולענים בקצב של מעל ל-400 בולענים בשנה. כלומר בממוצע בולען ביום. אין בתי מגורים בתוך אזורי הסכנה להיווצרות בולענים בים המלח אבל קיימות תשתיות תיירותיות ותעשייתיות.
"אנחנו במכון הגאולוגי מבצעים מיפוי של אזורי בולענים ומכינים מפות היתכנות לבולענים המתעדכנות אחת לכמה שנים. המפות מועברות לגופי התכנון, ולמועצות האזוריות. מכאן והלאה הם צריכים לתרגם את זה להיבט המעשי".
במפת ההיתכנות להיווצרות בולענים מסומנים האזורים בהם ידוע כי יש שכבת מלח, אשר מים מתוקים עשויים להמיסה וליצור בולען. מסומנים גם אזורים בהם אנו משערים שקיימת שכבת מלח, אך לא יודעים זאת בוודאות ואזורים בהם כבר כיום קיימים בולענים – אלה האזורים שההיתכנות להיווצרות בולענים נוספים בהם היא הגבוהה ביותר.
אבל במועצות המקומיות תמר ומגילות לא שבעי רצון מהאחריות המוטלת עליהם בלבד. "בכל פעם שאדם נפגע מהתפרצות בולען, אנחנו אלה שנתבעים", מסביר אהרונוב. "איכות המפה שהמכון הגאולוגי מציג משתפרת עם השנים והטכנולוגיות משתפרות, אבל בפועל לא ניתן להסתפק בהן. כשרוצים לפתח בתוך אזור חוף או חוף חדש, קודם מתייעצים עם יועץ קרקע, חופרים בורות גישוש ומבצעים חפירות ניסיון, לפעמים גם קידוחים ממש לפני שרוצים לבנות. למעשה כל האחריות מוטלת עלינו".
במועצות המקומית דורשים את התערבותה של המדינה בנושאים רגישים אלה, אך עם זאת גם נוקטים באיפוק רב. הבעיה כאן, סבוכה הרבה יותר, מסבירים שם. כיום קיימים מבנים הבנויים על אדמות באזורי סכנה. אולם ההתנהלות בנושא מורכבת בשל התערבותם של שיקולי הכנסה לתושבי האזור ולתיירות ים המלח. הגדרת אזור ים המלח כאזור מסוכן תהייה כאילו ירו ברגלם שלהם, שהרי קביעה כזאת תשליך על הכנסות האזור והמדינה כולה.