בגינת לוינסקי ניצב אוהל גדול העשוי מפלסטיק שאמור לשכן את הפליטים מאפריקה, שבימי השגרה פשוט ישנים ברחוב. אך הוא רחוק מלספק את הפליטים שסובלים מאוד בימים האלו: "כבר שלושה ימים קר נורא ויש רוח חזקה, אי אפשר לישון ככה", אומר לנו אדם קיילה, פליט מדרפור המסייע לפליטים האחרים, "האנשים באוהל במצב ממש קשה. אין חימום באוהל, ואין מנוס מהקור. ועדיין, יש גם אנשים שאין להם מקום באוהל והם ישנים בחוץ, ברחוב. המצב נוראי ואין לנו איך לעזור. אנחנו מנסים למצוא מקומות שיסכימו לאכלס פליטים רק עד שהסערה תעבור, או לפחות לכמה שעות. יש גם אנשים שנהיים חולים ואין להם לאן ללכת. לפעמים נותנים להם ללון במשרדים של הצלב האדום, אבל זה רק בסופי שבוע, כי ביום ראשון חוזרים לעבוד, הפליטים צריכים לפנות את מקום".
דוויט דומוז מאריתראה, אקטיביסט הפועל לרווחת הפליטים מביט בגינת לווינסקי ולבו נשבר: "אני הגעתי לישראל בפברואר לפני שלוש שנים וגם אז הייתה סערה. ישנתי ברחוב שלושה ימים. דמיינו איך זה להיות במזג אוויר הזה בחוץ, בלי מחסה או חימום. הלב שלי נשבר. אני לא יודע מה לעשות. לקחתי 3-4 אנשים לישון איתי בבית אב לאין לי מקום ליותר אנשים. קר מאוד באוהל, אנשים לא מצליחים לישון. הם ערים ובוכים כל הלילה. צועקים לעזרה. הלוואי שמישהו היה רואה מה קורה שם. זה פשוט לא אנושי".
מקווים שהאוהל לא יעוף
"בשנה שעבר היו לנו שלושה אוהלים כאלו, אבל השנה יש רק אחד", אומר גיל-עד חריש מעמותת לשובע האחראית על האוהל, "אנחנו מלינים כ-70 אפריקאים וגם כמה ישראלים. הקמנו את האוהל לפני 10 ימים לערך בסופה הקודמת ונשאיר אותו עד סוף מרץ. בימים כאלה אין לנו מה לעשות, אנחנו מחזקים את המיתרים של האוהל ומקווים שהוא לא יעוף. הם לנים שם אמנם בצפיפות, אבל יבש ונעים זה. הרשות והמימון של האוהל הגיעו מעריית תל אביב שגם תרמה שמיכות ומזרנים ואנחנו מברכים על כך. זה שאף אחד לא רוצה אותם פה, זה עניין אחר, אבל הם פה וצריך לדאוג להם לתנאים אנושיים. אנחנו גם מספקים להם אוכל פעמיים ביום, ולמזלנו לא כל כך קר בארץ"
"לפחות אני לא ישן ברחוב על ספסל"
ולא רק פליטים, גם חסרי הבית נאלצים להתמודד עם הסופה הקשה. באזור גינת לווינסקי מתגודדים כמה וכמה מהם, אשר מבקשים תרומות מכל הבא ליד, ובעיקר מזון ושמיכות וכך גם במאהל ארלוזורוב בעיר, אשר תושביו תלו כרזה על גבי פח זבל סמוך לתחנת האוטובוס הסמוכה וביקשו מהציבור הרב לתרום להם ביד רחבה מכל הבא ליד: "תושבים יקרים. אנחנו מאהל ארלוזורוב מבקשים את עזרת הציבור היקר בתרומות של מוצרי מזון, מים, כלים חד פעמיים, שמיכות, סדינים ובגדים חמים", נכתב בכרזה.
חלק מהציבור נעתר לבקשה ומידי יום מישהו מביא למקום שקית בגדים, שמיכות או סדינים. אחרים מביאים מוצרי מזון אבל זה רחוק מלהספיק. אברהם, מחוסר דיור בשנות החמישים לחייו שרד את הימים הגשומים האחרונים וחרד מאוד מהלילה הקרוב. "קשה לצאת מהאוהל כי הכול רטוב, אבל אי אפשר לישון כל היום, צריך לאכול, לכבס בגדים. לא פשוט. המטרה שלנו בסופו של דבר זה לקבל דיור ציבורי, אבל כנראה עד שזה יקרה אנחנו נצטרך לסבול, אני מוכן אם בסופו של דבר המדינה תבוא לקראתנו".
במרכז המאהל מתקבצים דיירי המאהל וצופים בתחזית מזג האוויר בטלוויזיה המחוברת לגנרטור, אחרים מחזקים את יתדות האוהל ומתפללים שלא יעוף. "קשה מאוד לחיות בתנאים כאלה", אומר דייר אחר, מצמיד עוד ניילונים לאוהל שלו, "אני מקווה שהציבור יסייע לנו יותר בשמיכות ובגדים חמים אבל כל החיים שלי סבלתי וגם עכשיו. לפחות אני לא ישן ברחוב על ספסל ואני מקווה שבחורף הבא יהיה יותר טוב".