דווקא האולימפיאדה הבאה עלינו לטובה, חשפה שוב את תדמיתה הרופפת של מדינת ישראל בעולם, ובעיקר במערב אירופה. אתר הבי.בי.סי העלה מיניסייט אולימפי לכבוד המשחקים הקרבים וברשימת המדינות המשתתפות האגף הישראלי יוצא דופן. מסתבר שלישראל אין בירה שקוראים לה ירושלים, אלא שמדובר בעיר בה יושבת הממשלה, בעוד שרוב השגרירויות נמצאות בתל אביב. כשמעמיקים עוד, מגלים שבדף הבית של ישראל באתר הבי.בי.סי. מופיעה תמונה לא הכי מחמיאה של חייל מתעמת עם פלסטיני. שרת התרבות והספורט פנתה אתמול לאלכס גלעדי כדי שיפעיל את השפעתו ויתקן את המעוות. הערב עידכן גלעדי כי ראש מחלקת התקשורת של הוועד האולימפי שלח מכתב תלונה בנושא להנהלת הרשת הבריטית. לבנת: "אני מברכת על ההתגייסות המהירה לתיקון המידע המסולף". גם ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים, פירסם מכתב זועם בדף הפייסבוק שהוקם במיוחד: "ירושלים היא בירת ישראל". בעמוד גם מופיעים קטעי וידאו של המתעמל המצטיין אלכס שטילוב, יו"ר הוועד האולימפי צבי ורשביאק וספורטאים נוספים שאומרים: "ירושלים היא בירת ישראל".
פנינו לכמה מומחים ושאלנו אותם, איך ניתן היה לדאוג שישראל תיוצג טוב יותר באירועים כאלה והאם ניתן בכלל להשפיע על העיתונות הזרה. "הסברת ישראל נתונה בידי כמה גופים בממשלה, וההזנחה היא של שנים בכל החזיתות", אומר היועץ האסטרטגי מוטי מורל, "אם זה היה נתון בידי גוף אחד פרטי מקצועי, עם תקציבים מתאימים, היה אפשר להביא תוצאות טובות". מורל חושב שפתרון מקומי חד פעמי אינו ריאלי: "גוף אחד פרטי ומסודר היה עושה עבודת חריש עמוקה לאורך שנים. יוצר קשרים אישיים במערכות תקשורת, גם עולמיים. דואג לתדרוכים שוטפים, יחסים קרובים וחבריים, ועבודה מקצועית לאורך שנים. ואז, כשמגיע אירוע כמו אולימפיאדה, קל יותר להכניס דברים לטובת הארגון (במקרה הזה ישראל), ולהוריד דברים שלא לטובתך".
"אם זה היה תלוי בי הייתי דואג שישימו בכתבות על ישראל תמונות שמחמיאות לנו, נניח תמונה של בר רפאלי. אנחנו לפני אולימפיאדה, אז הייתי משלב את ההישגים הספורטיביים שלנו, מבליט את המדליות מהעבר. אם בכל זאת צריך להגיד משהו על המצב המדיני, לא הייתי מסתיר את המצב, הייתי משלב משפט כמו: 'יש מצב מדיני לא פתור בין ישראל לפלשתינאים'. מזכיר, אבל לא מבליט, ובוודאי שדואג להוציא את התמונה של החייל המתעמת".
"הבי.בי.סי לא השתנה 60 שנה, צריך להביא הישג ספורט פנומנאלי כדי לשכנע אותם"
גיל סמסונוב, יועץ תקשורתי, סבור שאחת הבעיות נטועה בגוף המפרסם: "הבי.סי.סי לא השתנה 60 שנה, הוא מחזיק באותה עמדה. מבחינתם, אם לא ננצח במאה מטר או נביא איזה מדליה יוצאת דופן לא נצליח לשפר את תדמיתה של המדינה דרך האולימפיאדה. אנחנו לא תופעה פנומנאלית כמו ג'מייקה שזה בית יוצר של ספורטאים, אנחנו לא שם ולא נגיע לשם. מכבי תל אביב בכדורסל, למשל, זה הדבר הכי טוב שהספורט הישראלי עושה למיתוג ישראל וזה לא מספיק. הבי.בי.סי. נטוע בין אנטישמיות לבין אינטרסים ערביים. הוא ידוע כפרו ערבי וזה בגלל שמתחילת הדרך היה פרוס במדינות ערב. זה כמו כל משרדי החוץ האירופים שיש בהם 100 עובדים, אבל לפחות חצי מהם חיו בארצות ערב. באנגליה, צרפת, רוסיה וארה"ב תגלי הרבה בכירים שהם פרו-ערבים. הם פשוט משרתים שם".
"תמונה של רופא מטפל בילד פלסטיני תהיה ויז'ואל חזק ולא שחוק שתיתן קונטרה לחייל"
האחים אורי וגיל ביילין הם מייסדים שותפים במשרד הפרסום 'פרסום הביילינים', חברה שמתמחה במכירות וחדשנות. להם דווקא יש הצעה פרקטית. "אחד הדברים שלא מספיק מתוקשרים הוא שבכל שנה מאות ילדים פלסטינים מטופלים על ידי רופאים ישראלים בחינם במסגרת רופאים למען זכויות אדם", אומר אורי, "בשביל לשבור את הרציונל ולתת קונטרה לויז'ואל הקשה של חייל פוגע בחפים מפשע אתה חייב לדבר ללב, תרתי משמע. אלה ניתוחים שעולים הרבה כסף והם ניתנים בחינם. אם אתה דואג לפרסום של תמונה של ילד פלסטיני מטופל ליד רופא ישראלי שמחייך, מול התמונה של החייל המתעמת, עשית את שלך. במקום נושאים שחוקים כמו ישראל כמעצמת הייטק וכו, דווקא הכיוון ההומני יכול לדבר אל הלב. הייתי מוסיף סלוגן קולע עם המילה לב, משהו כמו: מכל הלב לכולם".