ח"כ דני דנון לא זר לוועדת האתיקה של הכנסת. לפני כשנה הגיש חבר הכנסת אחמד טיבי קובלנה נגד חבר הכנסת דנון לוועדת האתיקה, לאחר שזה ציטט אותו לא במדויק והאשים אותו בעקיפין בכך שהוא שותף ללחץ חמאס על גלעד שליט. הוועדה מצאה שטיבי צדק בטענותיו, אך החליטה שלא להפעיל את סמכותה כנגד דנון.
והנה, חלפה שנה, ואותו דני דנון שוב מתייצב בפני ועדת האתיקה – אך הפעם בצד המלין. דנון ממפלגת הליכוד הגיש קובלנה נגד חברת הכנסת חנין זועבי בעקבות "פגיעה בכבוד הכנסת", בעקבות השתתפותה במשט הטורקי. הפעם החליטו בוועדה שהם מסכימים שזועבי אכן לא ידעה על קיומם של כלי נשק על המרמרה, אך החליטו להעניש אותה בצורת סנקציה חמורה של הרחקה מהמליאה עד לסוף מושב הקיץ, או במילים אחרות – לשבועיים.
מוזר. פעם אחת הוועדה מחליטה שהקובלנה נכונה, אך פוטרת את הנאשם מעונש. בפעם האחרת הוועדה קובעת שהנאשם פעל בתמימות, אך מטילה עליו עונש חמור. לטענתה של זועבי, זו הפעם הראשונה שוועדת האתיקה מענישה ח"כ באופן הזה: "זו החלטה פוליטית המשקפת את הרוב הימני האוטומטי שנמצא בוועדה והיא לא משקפת שום ממד אתי".
מה ההבדל בין נזיפה לנזיפה חמורה?
ח"כ זועבי מאשימה את חברי הוועדה ברדיפה פוליטית. "ועדת האתיקה מצטרפת לטירוף הגזעני והאנטי-דמוקרטי שנמצא בכנסת", טוענת זועבי, "בכך היא פוגעת בצורה חמורה בזכות הפעילות הפוליטית".
יש לציין בהקשר זה שבראשות הוועדה עמדה שלי יחימוביץ ממפלגת העבודה, שביקשה לדחות את הדיון בעניינה של זועבי עד לקבל ההחלטה של היועץ המשפטי לממשלה בעניינה. לאחר שיחימוביץ הוחלפה על ידי חבר הכנסת יצחק וקנין מש"ס, הדיון בעניינה של זועבי חזר לסדר היום, עוד לפני החלטתו של היועמ"ש.
כדי לברר אם יש אמת בטענותיה של זועבי, ניסינו להשוות את החלטות הוועדה הקודמות, והתחלנו, איך לא, עם קובלנה של חבר הכנסת דני דנון. בהחלטה שנמסרה ב-28 ביוני האחרון, ועדת האתיקה דנה את חבר הכנסת טלב אלסאנע לנזיפה, בעקבות הקובלנות של חברי הכנסת דנון וזבולון אורלב ממפלגת הבית היהודי.
גם הפעם דנון התלונן על "פגיעה בכבוד הכנסת", לאחר שאלסאנע השתתף בהפגנה במעבר ארז, במהלכה השמיע לנוכחים באמצעות הטלפון ננייד שלו, את דבריו של ראש ממשלת חמאס בעזה, איסמעיל הנייה. אלסאנע טען בתגובה לקובלנה כי הוא דוגל במו"מ עם ההנהגה הפלסטינית וכי הוא מאמין ששלום נעשה עם אויבים. הוועדה פסקה שחבר הכנסת חרג מסמכותו, והטילה עליו נזיפה.
על חבר הכנסת אחמד טיבי, להבדיל, הוטלה נזיפה חמורה, זאת לאחר ששהה במצרים בהזמנה ובמימון של גוף ציבורי ללא היתר של ועדת האתיקה. במקרה הזה, חבר הכנסת טיבי עצמו הוא זה שדיווח לוועדה על הנסיעה החריגה, והעונש הוא למעשה על הדיווח בדיעבד.
חקיקה תחת ניגוד אינטרסים? סך הכל טעם לפגם
חיים כץ מהליכוד, לעומת זאת, לא זכה לא לנזיפה חמורה ואפילו לא לנזיפה קלה, לאחר שהוועדה קבעה שלא נעשתה הפרה אתית בכך שהוא "דחף" חוק המיטיב עם חברה, שהוא החזיק באורח אישי במניותיה.
תנועת אומ"ץ (אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי ומשפט) הגישה קובלנה לוועדה נגד חבר הכנסת, לפיה "נהג לכאורה חבר הכנסת כץ בניגוד אינטרסים מובהק ובניגוד לתקנון האתיקה של הכנסת כאשר דחף בוועדה שהוא עומד בראשה והעביר את תיקון מס' 44 לחוק ניירות ערך, שקובע כי חברה מסחרית שנקלעת לקשיים מצווה לפרוע את חובותיה למחזיקי אגרות החוב בקרב הציבור ורק אחר כך לבעלי השליטה. חבר הכנסת כץ לא סיפר לחברי הוועדה כי יש לו לכאורה אינטרסים אישיים בהצעת חוק זו וכי איפשר לאחד מראשי חברת ישראמקו להיות נוכח בדיון שנערך בוועדה. החמור מכל הוא שהצעת החוק הזו עשויה לעזור לחברת ישראמקו שח"כ כץ מחזיק במנותיה".
ועדת האתיקה לא מצאה לנכון לקבוע כי נעשתה הפרה אתית. עם זאת, הוועדה ציינה כי היא מוצאת טעם לפגם בהתנהלותו של כץ בקשר לניהול ישיבות ועדת העבודה הרווחה והבריאות בעניין זה.
בית משפט פנימי או מקום להצניע את הכביסה המלוכלכת?
אז מי זו בעצם ועדת העתיקה של הכנסת? מדובר בוועדה האחראית על שיפוט חברי הכנסת בשל הפרת כללי האתיקה של הכנסת, עיסוק חבר הכנסת בעיסוק נוסף שלא כדין וכהונתו כנבחר בגוף ציבורי. בראש הוועדה יושב ח"כ יצחק וקנין (ש"ס), וחברים בה ח"כ רחל אדטו (קדימה), ח"כ אריה אלדד (הבית הלאומי) וח"כ ציפי חוטובלי (ליכוד).
אך רגע לפני שקובעים שהוועדה מקלה בהחלטותיה רק עם חברי כנסת מהימין, יש לבחון את הקובלנה של "פורום משפטי למען ארץ ישראל" נגד חנין זועבי וג'מאל זחאלקה במבל"ד בקשר להפגנה שעל פי הנטען בקובלנה הם ארגנו והובילו שבמסגרתה "הונפו בהמוניהם דגלי פלשתין ונקראו קריאות להפיכה כנגד הכיבוש הישראלי והקמת מדינת פלשתין, דבר המהווה עבירה פלילית"
ועדת האתיקה דחתה את הקובלנה "לאור החשיבות הרבה שרואה הוועדה בחופש הביטוי של חברי הכנסת ובצורך להגן על זכותם להביע את עמדותיהם ללא חשש, גם כאשר מדובר בדברים קשים ומקוממים".
לפי הבדיקה, למרות שיש בוועדה רוב לחברי כנסת מן הימין, על אף חבר כנסת לא הוטל עונש של ממש, למעט מספר "נזיפות" לחברי כנסת ערבים. נראה שוועדת האתיקה הפכה בעצם למקום בו חברי הכנסת באים לנקות את הכביסה המלוכלכת שלהם, במקום לתת לגורמים חיצוניים לבחון את התנהלותם הבעייתית.