יותר מחצי שנה עברה מאז פונה אחרון אוהלי מחאת הקיץ הקודם בשדרות רוטשילד בתל-אביב. מאז, דפני ליף עזבה את הרחוב והחלה לעמול על תנועה חברתית משלה. מחר, כמעט שנה לאחר שהציבה את האוהל שהצית את מחאת הדיור, היא חוזרת לרוטשילד עם עמה פעילים ומתכוונת להקים מחנה אוהלים חדש, גם אם לא במימדים של הקיץ שעבר. "אני מרגישה הרבה יותר מוכנה מפעם קודמת", היא אומרת, "למדתי הרבה מאוד בשנה האחרונה, אז יש פרפרים בבטן, אבל יש גם תחושה חזקה שזה נכון. מאז הקיץ שעבר חל שינוי בתפיסה החברתית והצרכנית וגם החברות החלו להתאים את עצמן אליו. מה שחסר כרגע הוא שמקבלי ההחלטות יפסיקו להתעלם מקול האזרחים".
מה יהיה שונה השנה?
"בשנה שעברה הדגש היה על נושא הדיור, אבל הדיור הוא רק סמל למשהו בסיסי שצריך להיות בהישג יד של אוכלוסייה עובדת. שני ההורים שלי עובדים, אמי – עובדת בביטוח לאומי ואבי מורה, ובמשך שנים ארוכות הם עדיין מחזיקים את המצח ולא מצליחים לחשוב על שום דבר אחר חוץ מעל המינוס בבנק. יוקר המחייה מביא לכך שמשפחות מתפרקות, למצב שבו זוגות עושים שיקולים כלכליים ומחליטים לוותר על ילד נוסף. אני חושבת שהיום, יותר מתמיד, כשהקואליציה היא הגדולה בתולדות המדינה, אפשרות להעביר כל החלטה שירצו".
מופז הניף בקיץ שעבר את דגל המחאה החברתית. את חושבת שהוא יממש את זה?
"אני חושבת שזהו מבחן עבור מופז. אנחנו לא פונים לפוליטיקאים באופן אישי אבל בכך שאנחנו יוצאים לרחוב אנו פונים לכל ממשלת ישראל כדי לפעול". בשבת האחרונה ליף וקבוצת פעילים הציבו אוהל ברחוב שבו החלה המחאה, אך עיריית תל-אביב פינתה אותם מהמקום תוך זמן קצר. גם מחר תגיע ליף לשדרה כשאין לה אישור מהעיריה או מהמשטרה. "אני מאוד מקווה שרון חולדאי מרגיש כמו כל אזרח במדינה ומבין את החשיבות של יציאה לרחובות", אומרת ליף, "אני מקווה שהוא לא ינסה לפעול בכוחניות כלפי המוחים ומאמינה שכשליח ציבור הוא מזדהה ומבין את המצוקות בשטח". מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "עיריית תל-אביב-יפו מאפשרת שימוש במרחב הציבורי לצורך קיום הפגנות ורואה במחאה החברתית אקט לגיטימי וצודק. עם זאת, המרחב הציבורי נועד לשימוש כלל הציבור ולא נאפשר השנה הקמת אוהלים בשדרות רוטשילד".
שאר ראשי המחאה של הקיץ הקודם מספרים שיתמכו בפעולה אך לא יהיו בין מארגני המאהל החדש. "ההפגנות לא פסקו וממשיכות להתקיים", אומרת סתיו שפיר, שהקימה את "התנועה החברתית" ביחד עם הפעילים יונתן לוי ואלון-לי גרין, "אבל צריך להתארגן ולפעול בכמה מישורים במקביל: לפעול בפריפריה, למחות בתוך הכנסת, להקים רשת של קהילות פעולה בכל הארץ, להכנס לתוך מערכת החינוך וגם לעבוד מול השלטונות המקומיים. לתת לאנשים תקווה. השגנו הרבה בשנה אחת אבל לעומת החזון הגדול עוד לא השגנו כלום. עד שאראה את התקציב של 2013 משתנה לא אהיה רגועה".