אחמד שחיטה, המתגורר באחד הישובים שבפזורה הבדואית הסמוכה לרמת חובב שבנגב, הוא אב לשלושה ילדים שעובד למחייתו כנהג משאית ואינסלטור. בין לבין שימש גם כסוחר בנשק ובאחת הפעמים נתפס ונשלח לכלא. אבל שחיטה התקשה להתפרנס מעבודתו ועל פי החשד התפתה להפוך לסוחר סמים המספק חשיש ומריחואנה למארגני מסיבות ממרכז הארץ.
השיטה שהמשטרה מייחסת לו פשוטה: שחיטה, היה מעמיס לתוך המטען של מכוניתו את החשיש ארוז לחבילות קטנות ומוכן למכירה, מגיע לבת ים או תל אביב ומעביר את השק ישירות למארגני המסיבות ובתמורה מקבל מהם את הכסף במזומן.
לבלשי משטרת יהודה ושומרון הגיע מידע על התנהלותו של שחיטה, והחשד הראשוני היה שהוא שב לסורו כסוחר נשק. הם החליטו לעקוב אחר תנועותיו והוא הפך ליעד מודיעיני. לפני כמה חודשים הם עקבו אחריו עד בת ים. אז כבר היה להם מידע לפיו הוא עוסק גם בסחר בסמים. הם הציבו לו מארב אבל בשל מיקום שגוי פספסו בכמה שניות את רגע העברת הסם לסוחר התל אביבי. הבלשים יצאו מהמארב וקפצו על שחיטה אך חבילת החשיש, שהכילה 26 ק"ג, כבר היתה במכוניתו של הסוחר התל אביבי. הבלשים עצרו את השניים, אבל שחיטה הכחיש שהסם שייך לו או שהוא זה שהביא אותו לבת ים. בעוד שהסוחר מתל אביב טען שאין לו מושג איך הסם הגיע למכוניתו.
פרקליטות מחוז תל אביב החליטה להגיש כתב אישום חמור נגד שחיטה וחברו לבית משפט השלום בתל אביב בגין עבירות של סחר בסמים וכן הוגשה בקשה לחלט את מכוניתו בנימוק שהיא נרכשה כתוצאה מרווחי סמים.
אלא שבמהלך המשפט סנגוריו של הנאשם, עורכי הדין שלום פיניאה ואייל הדר, גילו כי את המחדל בהתנהלות הבלשים. כך למשל, הם כלל לא ראו את עצם העברת הסם משחיטה לסוחר התל אביב ובוודאי שלא תיעדו אותה. הבלשים העדיפו לאגף את שחיטה מהצד השני ופספסו את העברת הסם כך שלא היה ברור מי הביא אותו למקום. התובע מטעם הפרקליטות נאלץ להגיע להסדר טיעון לפיו שחיטה יודה בעבירות של החזקת סם בלבד וייגזרו עליו 26 חודשי מאסר, עונש קל משמעותי מהשנים הארוכות אותם עלול היה לשבת על עבירה של סחר בכמות כל כך גדולה של סמים.
שופט בית משפט השלום בתל אביב אימץ את הסדר הטיעון בנימוק שבנסיבות הקיימות בתיק הוא ראוי וגזר על שחיטה 26 חודשי מאסר בפועל, פסל את רישיון הנהיגה שלו לשנה, קנס אותו בסכום של 4,500 שקל והחליט לחלט את מכוניתו ששווה כ-48 אלף שקלים.
