כאלף בני-אדם עומדים עירומים בשעת בוקר מוקדמת, אבנים דוקרות את רגליהם. אנשים לבושים היטב מורים להם להפרד – נשים לשמאל, גברים לימין. לאחר מכן צריך לבחור רק כמאה נשים מתוך הבנות העירומות, הגבר האחראי עובר בין האחת לשנייה וקובע מי בפנים ומי נשארת בחוץ. מעורר אסוציאציות לא נעימות? גם לירון עזריאלנט (25), ישראלית החייה בניו-יורק והגיעה להשתתף בצילום העירום ההמוני של ספנסר טוניק בים המלח, חשה כך.
"האווירה הייתה מאוד חברותית ומצחיקה", מספרת עזריאלנט, "כולם דיברו עם כולם בכל רגע נתון. ספק מחברותיות, ספק ממבוכה. המשתתפים חשו שכל הגבולות נפרצו. עמדנו עירומים זה לצד זה, במקרים רבים גם קרובים מאוד זה לזה, כמו למשל לפני שנכנסנו למים בתמונה הראשונה, כאשר התבקשנו לעמוד בתור בכניסה למים. נוצרה תחושה נעימה, הכוללת הרבה בדיחות על הסיטואציה".
בשתי הקומפוזיציות הראשונות של התמונות הצטלמו כלל המשתתפים, באחת צולמו צפים בים המלח, בשנייה צולמו עומדים על מפרצון בתוך הים. בסידור התמונה האחרון צולמו הגברים לצד מאה נשים בלבד. "אחד המארגנים עבר בין הבחורות ובחר מי תשתתף בתמונה השלישית. הקריטריונים לא היו ברורים אבל עמדתי לצד שתיים מחברותיי שנבחרו לתמונה ואני לא נבחרתי. לא נעלבתי כי אני בטוחה בעצמי אך הסיטואציה לא הייתה נעימה והייתה קצת מוגזמת בעייני", היא מסבירה.
אך לא כולם התאכזבו מהחוויה האומנותית בעיניהם. "זאת הייתה חוויה מאוד מיוחדת ומעצימה", מספרת דניאלה שלמה, פעילה באגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל-אביב, "בתור בחורה ביישנית מטבעי היה לי חשוב לקחת חלק בזה ולהתגבר על חששותיי".
עניין יחיד העיב לטענתה על החוויה יוצאת הדופן: "אנשי תקשורת וצלמים פרטיים שלא עמדו בדרישות ההפקה וניסו לאגף מהצד ומהאוויר". אילנה ברודו מספרת שספרה "חמש רחפות עם צלמים ועוד שני מטוסים קלים שטסו מאוד נמוך מעל המים" כדי לצפות במחזה. בעיניה ההפקה נכשלה בשמירה על ההסכם שנקבע עם התקשורת לשמירה על מרחק מסויים.
לצד אילנה, שהייתה כה נלהבת תחילה, אך חזרה מאוכזבת מהחוויה, ישבו דווקא משתתפים אחרים ששבו מרוצים. "האווירה באוטובוס הייתה כמו בחזרה מטיול שנתי", מספרת עזריאלנט ומודיעה שהיא שמחה שהאריכה את ביקורה בארץ וכעת מצפה לראות את התוצאות.