ערב כינוסה של ועידה בינלאומית פוטנציאלית, שעשויה להכריע את גורלה של עזה, מתחילים תושבי הרצועה למתוח ביקורת גלויה על חמאס ועל החלטות שקיבלו מנהיגי הארגון במהלך הלחימה עם ישראל בשבועות שחלפו. הביקורת אינה משקפת בהכרח שחיקת התמיכה בחמאס ובוודאי לא הוקעת ההתקפות על ישראל, אבל היא נותנת ביטוי לסבלם של התושבים ולתסכולם מהרס הבתים והתשתיות ברצועה.
התסכול הזה משתקף בהתבטאויות של כמה מתושבי עזה, שמצוטטים היום (ד') ב"וושינגטון פוסט". כותב העיתון: זיאד אבו חאלול, מבית לאהיה, עובד ממשלתי, אומר שנמאס לו לראות כיצד השכונה שלו הולכת ונהרסת. נמאס לו שאין לו מים זורמים כבר עשרה ימים, ושהחשמל מנותק תקופה ארוכה עוד יותר. נמאס לו לראות כיצד חמאס ופלגים פלסטיניים אחרים משגרים רקטות לישראל מהשכונה שלו, ונמאס לו להתפלל כל פעם, שהתקפות הגמול של ישראל לא יפוררו את הבית שלו.
וכך, לאחר יותר מחודש של מלחמה והרס, משמיע אבו חאלול מילים שפעם לא היה אפשר להעלות על הדעת שמישהו יעז לאומרן. הוא אומר, שלמרות שהוא מתעב את ישראל, הוא גם מטיל על חמאס וארגונים פלסטיניים אחרים את האחריות למצוקתו. "הם (חמאס והארגונים האחרים) עשו שגיאות רבות", אמר אבו חאלול ל"פוסט". "כל הפלגים הפלסטיניים צריכים להפסיק לשגר רקטות. די. סבלנו מספיק".
על רקע מספר ההרוגים הפלסטיניים ב"צוק איתן" - יותר מ-1900 - יותר ויותר עזתים משמיעים תהיות על ההחלטות והאסטרטגיות של חמאס, חרף העובדה שהארגון מושל ביד ברזל בעזה ומפחיד, ולעיתים פוגע, באלה שמעיזים למתוח עליו ביקורת, אומר שליח העיתון בעזה. רוב ההסתייגויות נשמעות מתחת לפני השטח ונרמזות רק בשיחות פרטיות. אבל במובלעות הרוסות כבית לאהיה ההתמרמרות מבעבעת בגלוי, על גחלים של חוסר אונים ועייפות.
אך התסכול הגובר בקרב הפלסטינים מצביע על כך, שלמרות הלאומנות הנלהבת של תושבי הרצועה, רבים מהם מטילים על חמאס את האחריות למשבר ההומניטרי בעזה, אומר העיתון. הטינה הזו עלולה לתסוס אם חמאס יחדש את הלחימה אחרי הפסקת האש הנוכחית. ואם ישראל והפלסטינים יצליחו להגיע לעסקת שלום בת-קיימא, חמאס עלול להיות המטרה של לחץ ציבורי לשקם את הריסות עזה ולבנות מחדש את כלכלתה ההרוסה, או, לפחות, לא להפריע למאמצי שיקום בינלאומיים שבוודאי יחלו בעקבות השגת הסכם.
"ההרס כולו בצד שלנו, לא בצד הישראלי"
"אם (השיקום) לא יחל עד הבחירות הפלסטיניות הבאות, חמאס ימצא עצמו במצב קשה מאוד", אמר ל"פוסט" מחאיימר אבוסאדה, אנליסט פוליטי באוניברסיטת אל אזהר בעזה. "הפלסטינים אכן מחבקים את חמאס ואת ההתנגדות לישראל. אבל, בסופו של יום, הם רוצים שבתיהם ייבנו ושהתשתיות יתוקנו... אם זה לא ייעשה בטווח הקצר, חמאס יסבול והפופולריות שלו ברחוב הפלסטיני תיפגע".
אבל עתה מטילים פלסטינים מסוימים ספק בתבונת ההחלטה לדחות את היזמה הראשונה להפסקת האש. עד אז נהרגו כ-200 עזתים. עתה גדול מספר ההרוגים כמעט פי עשר. "כל האנשים אומרים בלחש, 'מדוע לא קיבל חמאס את ההצעה הראשונה להפסקת אש, כאשר מספר ההרוגים היה עדין נמוך'"? - אמר ל"פוסט" חאני חאביב, עיתונאי פלסטיני ואנליסט פוליטי.
ביקורות כאלה שומעים עתה בבית לאחיה. תושבים רבים אומרים שהם מותשים מהמלחמה ומהעובדה שהם נאלצו לשאת בכל כובד הנטל, בעוד שבישראל נזקי המלחמה הרבה יותר קטנים.
"(חמאס) היה צריכים לקבל את הפסקת האש", אמר חאתם מנא, מורה בן 55. "היא היתה מונעת את שפיכות הדמים. אנחנו הושפענו מהמלחמה... ההרס כולו בצד שלנו, לא בצד הישראלי".
תושבים אחרים אמרו, כי הם רצו שחמאס יפסיק לשגר רקטות מהשכונות שלהם מפני ששיגורים אלה גררו פעולות גמול חזקות של ישראל. "כשחמאס משגר מכאן, ישראל גומלת לנו בהפצצות ממטוסי אף 16", אמר רפעת שמיע, בן 40. לדבריו, הוא מאשים בעיקר את ישראל, "אבל, אנחנו תשושים. אין לנו כוח להילחם עם הישראלי. הוא יושב במשרדו בישראל ויכול להשמיד את כל עזה באמצעות שלט-רחוק".
