ערוץ 10 שידר הערב את הסרט "גלעד שליט מול המצלמה" ובו ראיון נרחב עם גלעד שליט, שמחר תמלא שנה לשחרורו משבי החמאס.
"אני זוכר שאבא שלי הסיע אותי למעיליה", סיפר גלעד על הפרידה מהוריו, "כדי שאקח משם אוטובוס לנהריה. זאת היתה הפעם האחרונה שראיתי אותם. בשלושת הימים שאחרי לא דיברתי איתם. ניסיתי להתקשר בשבת, אבל הם לא ענו".
"האמת שבגבול לבנון יותר חששתי כי לחיזבאללה היו יכולות. לא האמנתי שהחמאס מסוגלים לבצע מבצע כזה מושלם. היה חשש בעזה, אבל לא הערכנו את היכולות שלהם. חטיפה היתה בתסריטים, אבל הרגשתי שאנחנו צוות. שטנק זה כלי שאי אפשר להיכנס אליו. הרגשתי שהטנק מגן עלי וגם המפקד. לא חשבתי שאפשר להיכנס לטנק ולחטוף אותי".
"לא תמיד ישנתי טוב, היו רעשים"
על תקופה השבי סיפר שליט בהרחבה בקטעים ששודרו בשבוע שעבר. הערב הוא הוסיף: "לא תמיד ישנתי טוב, היו רעשים. הייתי מתעורר באמצע הלילה, והשינה לא היתה טובה. אז הייתי משלים במהלך היום, אבל לא אהבתי את זה. צריך לשמור על המסגרת. בלילה גם אי אפשר להסתובב, ללכת לשירותים, לאכול".
בהמשך סיפר שליט על המכתבים ששלח הביתה והקלטות שצולמו. "היו שלושה מכתבים ששלחתי. שניים מהם פורסמו. היתה קלטת שמע וקלטת וידאו ששודרה בישראל והיו עוד דברים שהם צילמו אותי ולא הגיעו".
שליט פירט על צילומי הקלטת ששודרה בישראל לפני מספר שנים: "באותו יום הגיעו אלי כמה אנשים שלא ראיתי אותם הרבה ואמרו לי, הכתיבו לי מה לומר. ביקשו שאוסיף איזה סיפור אישי שלי. כדי שהמשפחה שלי תוכל לזהות שזה אני, סיפור שרק אני אוכל לספר. הפעם שהוקלטה היתה הפעם השלישית, כי בשתי הפעמים הראשונות לא אמרתי טוב. גם בפעם השלישית שצולמה יש קטע בסוף שאני מתבלבל וצוחק. במילה מוג'האדין..."
"התחלתי להתרגל שמצלמים אותי, ידעתי שזה עשוי לקדם. זה יצר תחושה שקורה משהו, אבל ידעתי שיש סיכוי גבוה שלא יקרה כלום. היו הרבה תקופה שנוצרה אופטימיות מסוימת ואז זה ירד. היתה אכזבה תקופה מסוימת ואז אתה לומד להתמודד עם זה ולהתאושש. למדתי לא ליצור אופטימיות. כשיש איזה פרסום בחדשוות ושאומרים שיש התקדמות משמעותית או עסקה קרבה, או כל מיני דברים שקריים שפורסמו בתקשורת".
"שמעתי על השחרור מהתקשורת, אבל עד שזה לא נגמר, זה לא נגמר"
גם כשהבין שזה נגמר, שליט לא הרשה לעצמו להתפרק. "שמעתי על זה מהתקשורת, אבל מלקח מהעבר, אמרתי עד שזה לא נגמר, זה לא נגמר. אתה לא יודע אם זה יאושר בממשלה. השבוע הזה עבר מאד לאט. ביומיים האחרונים לא ישנתי, אולי שעה".
את יום השחרור, בדיוק לפני שנה, שליט זוכר מצויין. "הביאו לי נעליים, מכנסי ג'ינס. שני המכנסיים הראשונים שהביאו לי לא היו במידה, היו גדולים עליי. גם את החגורה היה צריך להקטין". שליט הראה לבמאית הסרט את החולצה המפורסמת איתה הגיע למעבר רפיח. "זאת החולצה המפורסמת והלא אופנתית", צחק, "אולי אם היתי אומר שזה מכוער היו לי מביאים לי משהו אחר. היה מוזר לצאת מהשבי. להסתכל לשמיים, לראות שמש. את השמש ראיתי לפני זה רק בטלויזיה, בדמיון".
"אנשים גדלו ואתה נשארת מאחור"
שליט סיפר על החיים החדשים שלו. "קשה לחזור למסגרת של חיים. חברתית אנשים השתנו, גדלו ואתה נשארת מאחור.מרגש אותי לפתוח חלון, לפתוח דלת, לראות אנשים, לקבל חיבוק של אמא, חום ואהבה מהמשפחה ומהחברים. מה שלא קיבלתי כל השנים שהייתי בשבי. היו ימים שלא הייתי מוציא מילה מהפה. חמש שנים לא דיברתי כמו בראיון הזה. יש דברים שלקחתי מהשבי שמחזקים אותי. בסופו של דבר המדינה הוציאה אותי משם, שילמה את המחיר, לכן שאין לי שום ספק שאשלח את הילדים לצבא".
