אחרי הוריקן "סנדי" ניכר שהתושבים כבר מתורגלים ופחות מתרגשים. דפני מייסי, ישראלית שגרה בקווינס סיפרה למאקו "נערם המון שלג על הבתים, הכבישים והמכוניות, אבל התושבים כאן כבר מורגלים לחורפים מושלגים ולכן כבר הבוקר רוב השכנים יצאו לנקות את המכוניות והמדרכות משלג. אתמול שלחו אותנו מוקדם הביתה וסגרו את בית הספר. מאז אנחנו בבית".
לפחות נערכת לזה מראש?
"אתמול בבוקר יצאתי למכולת למרות שהיה ברד בעוצמה חזקה. הייתי חייבת למלא קצת את המדפים, שיהיה ליתר ביטחון. הוצאנו גם פנסים מהארונות, שיהיו נגישים. עכשיו ניכר שהשלג נחלש ובקרוב אפשר יהיה לצאת החוצה שוב".
נשמע שאת כבר למודת ניסיון מסנדי.
"כש'סנדי' הכתה הסתגרנו בבית לשלושה ימים, ולמשך שבוע לא הלכתי לעבודה והלימודים. הרכבת התחתית לא פעלה ולקח לה חודש שלם לחזור לפעילות מלאה. אז קנינו ממש מאגרי אוכל, אגרנו מים בסירים, מיהרנו להוציא כסף מהכספומט. החשמל לא פסק לחלוטין, אבל לא היה לנו אינטרנט וגם לא חימום למשך כחמישה ימים. הפעם הסתמן שהסופה תהיה פחות חמורה אצלנו. לפני 'סנדי' הייתה תחושה שמשהו לחלוטין יוצא דופן עומד לקרות. המדפים נראו ריקים מהרגיל במכולת. אתמול לא ראיתי מחזות מסוג זה וגם האנשים מסביב לא התנהגו באופן יוצא דופן".
"היו צעקות ופאניקה כשהודיעו על הסופה"
יואב דר שלומד מנהל עסקים באוניברסיטה בבוסטון, מסתגר ביממה האחרונה בדירתו בעיר מאלדן שבמסצ'וסטס. "היו צעקות ופאניקה כשהודיעו על הסופה", הוא מספר ומוסיף שלמרות האיסור המפורש, אנשים ממשיכים לנסוע על הכבישים, למרות העונש שהוחלט להטיל על מפרי התקנות, קנס של 500 דולר או אפילו שנת מאסר. "אתמול בלילה בשיא הסערה ראיתי בחוץ אנשים נוהגים. מנגד אני לא רואה את המשטרה מסתובבת בחוץ בתנאים האלה".
"השביתו בינתיים את כל הפעילויות בקמפוס ואת התחבורה הציבורית", הוא אומר. "זה התחיל בשלג ממש עדין (מה שנקרא כאן 'פלורי') בשעות הבוקר, ובצהריים זה תפס תאוצה. אומרים שזו הסופה הכי גרועה פה מאז שנות ה-70".
ונערכת בהתאם?
"שמעתי על האפשרות שתהיה סופה כבר ביום רביעי, אז דאגתי לעבור בסופר באותו יום. ביום חמישי כשעברתי באזור, ראיתי איך כל האנשים נדחסים שם באטרף, אז שמחתי שזה כבר מאחורי. דאגתי שיהיה בבית מספיק, שמיכות, נרות, מצית, פנס. זו לא היערכות לטווח ארוך, רק כדי להיות מוכן להסתגר בסופ"ש בתוך הבית".
"בעיקר קשה עם השעמום בבית"
ליטל אשר-דותן חיה בחצי שנה האחרונה עם בעלה ושלושת ילדיה הקטנים בניוטון, שנמצאת במרחק 5 דקות מבוסטון. "מאתמול בבוקר ירד שלג בלי הפסקה, כמעט מטר של שלג", היא אומרת. "הכול מכוסה, הכול סגור. יצאנו לגרוף שלג, לפנות קצת את הכניסה לבית".
איך נערכתם מראש?
"קנינו מלאי חלב ומים, אבל כישראלים אנחנו לא מתרגשים. זו לא מלחמה בסך הכול. רק בעיקר קשה עם השעמום בבית".
ומה ראית מסביבך?
"האמריקאים קנו בטירוף. הסופרים אתמול היו ריקים. הם מאוד מחושבים ומנומסים במניעת אסונות. לא לוקחים צ'אנסים. סוגרים את העיר כדי שלא יהיו תאונות ואנשים לא ייתקעו. זה נכון שהם קצת היסטריים, אבל ככה מבטיחים שלא יהיו צרות, ובזבוז כסף זה משהו שהם אוהבים לעשות".
היתה הכנה מצויינת של הרשויות
תומר בן שטרית, שהגיע לחופשה בבוסטון, סגור בבית ביחד עם ארבעה מטיילים ישראלים נוספים. "יש באוויר ריח של האח הגדול", הוא אומר.
מה הולך מחוץ לבית?
"טירוף, השלג לא מפסיק לרדת. זה התחיל אתמול בבוקר ומאז לא מפסיק. בשעה 16:00 יצאה הודעה שאסור לצאת מהבית. פה הם נערכים מראש וביעילות רבה למקרים כאלו. מרגע שידעו שהולכת להגיע סופה, יידעו את כולם, חילקו עלונים בקניונים. כל 20 דקות עוברות פה משאיות שמנסות ללא הצלחה לפנות שלג מהכבישים, אבל הוא ממשיך להיערם ולהיערם".
קארין שארב-זלקינד, ישראלית המתגוררת גם היא בניוטון, הסמוכה לבוסטון, מספרת, כי ״בעיקרון האיזור חווה סופות דומות בעבר אולי לא באותה כמות שלג בבת אחת אבל בהחלט לא משהו שלא ראו כאן בכלל. החל ממחר הכל, פחות או יותר, יחזור לשגרה. היתה הכנה מצויינת של הרשויות. למרות הביקורת שנשמעה על איסור הנהיגה – הדבר בסופו של דבר הציל חיים וחסך במאמצי חילוץ. המזל שזה קרה בין שישי בערב לשבת ככה שימי עבודה ובתי ספר נפגעו בצורה מינימלית.
"התכוננו די דומה למצב מלחמה בארץ – שימורים, מים, חומרי ניקוי. רק כאן צריך גנרטור חירום, למלא דלק ברכבים ולהוציא מזומן. חוץ מזה, אנחנו חיים בחורף מאז נובמבר, אז מבחינת עתי חפירה, ביגוד והכל היה זמין. בעלי כרגע מפנה את השלג מהמדרכה מול הבית ואני מאמינה שכבר הערב אנשים יתחילו לצאת לבתי קפה ולהתנהג כרגיל".
