בתצהירו מפרט ברק את ממצאיו של מבקר המדינה יוסף שפירא בבדיקת פרשת הרפז, ומטיח האשמות חמורות וחסרות תקדים באשכנזי, עוזרו לשעבר אל"מ ארז וינר ובאבי בניהו, דובר צה"ל לשעבר.
בין היתר מצהיר ברק, כי אותה קבוצה - עליה נמנים אשכנזי, וינר ובניהו, פעלו מתוך "מטרה לסכל תהליך חוקי של מינוי רמטכ"ל לצה"ל, לאפשר שנת כהונה נוספת לרמטכ"ל דאז ולפגוע בסמכויות הדרג המדיני".
"להרפז", מוסיף ברק, "היה חלק מרכזי באיסוף חומר מכפיש על שר הביטחון והבאתו של אותו חומר הן במישרין בפני הרמטכ"ל לשעבר אשכנזי; הן בעקיפין באמצעות אנשים הקרובים ביותר לרמטכ"ל לשעבר : רעייתו רונית אשכנזי ועוזרו אל"מ וינר; והן לעיתונאים השונים".
בהמשך המודעות נכתב: "ציד המכשפות באמצעות אמצעי תקשורת, שחברו יחד לחסל את גלנט ממניעים זרים, מזכיר תקופות חשוכות בהיסטוריה. ייתכן שגלנט טעה, ייתכן ששגה בהתנהלותו, אולם כך לא מחסלים לוחם שנתן 30 שנה מחייו למעננו".
בתחתית המודעה "חתמו" אנשים המכונים "אזרחים שאינם מכירים את גלנט אישית ומודאגים מ'הפוטש' בקריה". על-פי דיווחי התקשורת, את המודעה פרסם משרד הפרסום מקאן-אריקסון בשם לקוחות אנונימיים.
בתביעת הדיבה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין איל רוזובסקי, ערן שמעוני ומור פינגרר ממשרד צלרמאיר-פילוסוף-רוזובסקי-צפריר-טולידאנו, נטען כי "מדובר במודעות מרושעות וזדוניות, שפורסמו בידיעה כי הן מהוות לשון הרע ומתוך מטרה ברורה לפגוע בתובע".
באמצעות עוה"ד רון ברקמן, דוד זילברבוים ודן להט, טוען מקאן כי הסיבה האמיתית להגשת התביעה היא רצונו של בניהו לחשוף את זהות מזמין המודעה, וכי היא מחויבת להגן על זכותו של לקוח לאנונימיות, כפי שנוהגת עם כל לקוחותיה.
בתצהירו של ברק, שהוגש לתמיכה בהגנתו של משרד הפרסום מקאן, טוען השר לשעבר כי כחלק מפעילות "הקבוצה" עליה דיבר, ניצל בניהו את מעמדו התקשורתי כדובר צה"ל "ופעל על מנת ששר הביטחון ישתף בתודעת הציבור ובתקשורת כמי שמתנכל לרמטכ"ל ועל מנת לפגוע בתדמיתו של שר הביטחון הממונה על הרמטכ"ל. לצורך כך, פעל דובר צה"ל דאז בניהו, כך שיועבר לעיתונאים מקורבים מידע שנועד לפגוע בשר הביטחון וסביבתו; תידרך ישירות ובאמצעות חלק מקציניו, עיתונאים כנגד שר הביטחון וסביבתו, ועורר כנגד שר הביטחון וסביבתו מניפולציות תקשורתיות שנועדו לפגוע בשר הביטחון ולערער את מעמדו מבחינה ציבורית".
"המסמך דלף ממחשב השייך להרפז"
הרפז כידוע הוא החשוד בזיוף המסמך, שבו הוצגה תוכנית אסטרטגית שמטרתה כביכול להביא לבחירתו של האלוף יואב גלנט לתפקיד הרמטכ"ל - המסמך העומד בלב "פרשת הרפז". לאחר חקירת המשטרה מ-2010, שהתמקדה בזיוף המסמך ושבסיומה הוחלט להעמיד לדין את הרפז בכפוף לשימוע, וטרם התקבלה החלטה סופית בעניין
בין היתר, מציין ברק בתצהירו, כי במסגרת תפקידו כקצין אג"מ במערך המבצעים המיוחדים באמ"ן, בסוף שנת 2003, הדליף הרפז לכאורה מסמך שכלל מידע מסווג ורגיש בנוגע למערך המבצעים המיוחדים.
"המסמך דלף ממחשב השייך להרפז; במחשבו האישי נמצא מידע מסווג ביותר בניגוד לנוהלי ביטחון מידע; וכי הרפז ניסה לטשטש את הממצאים במחשבו", נכתב בתצהיר. בעקבות זאת, כותב ברק, הרחיק האלוף אהרון זאבי-פרקש, ראש אמ"ן דאז, את הרפז מתפקידו וסיווגו הביטחוני נשלל.
עוד מצהיר ברק כי בשנת 2004 נפתחה חקירה נוספת נגד הרפז לבדיקת שימוש שעשה בציוד ייעוד של מערך המ"מ לצרכיו הפרטיים ולצרכי אחרים. "מבדיקות שנערכו", כותב ברק, "עולה בנוסף כי גם לאחר שהורחק מפעילות מערך המ"מ ושוחרר מצה"ל, המשיך הרפז להיות מעורב בעניינים רגישים העומדים בליבת הסוד של מדינת ישראל והתערב באופן פסול בהליכים פנימיים באמ"ן ובמערך המ"מ, כולל במינויים של גורמים בכירים בצה"ל, והכל באופן בלתי מורשה וללא הכשר ביטחוני מתאים".
עוד צוין בתצהיר, כי מבדיקות שנערכו במערכת הביטחון, לאחר שהורחק מפעילות המ"מ ושחורר מצה"ל "יצר הרפז באופן חמור ומסוכן קשר בין פעילות מ"מ רגישה לבין עסקיו הפרטיים".
