סוהר שבדק את המגבת טען שינון ניסה להבריח את הסם ועצר אותו. ינון הועבר לחקירה במשטרת באר שבע, אך הכחיש מכל וכל שהבריח סמים לעצורה. למרות הכחשותיו הנחרצות הגישו בלשכת התביעות במשטרת מרחב הנגב כתב אישום נגד ינון בגין ניסיון להבריח גרם הרואין לעצורה. במקביל, הוא נעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
במהלך המשפט הצליח סנגורו של ינון עו"ד אורי דייגי לקעקע את ראיות המשטרה והשב"ס תוך שהוא חושף מחדלים חמורים שלהם. כך למשל הוכיח שאיש בשב"ס לא בדק שהמגבת שהועברה כראייה לתיק המשפט היא זו שבה נמצא הסם. במקביל, בדיקת התיק והמגבת שבתוכה היה הסם לא נעשתה בנוכחות הנאשם כפי שמחייב החוק ולא בפני שני עדים וללא אישורו של ינון, כפי שמחייב החוק. מחדל נוסף מתייחס לכך שמצלמות האבטחה בכלא לא תיעדו משום מה את האירוע,
עו"ד דייגי ביקש לזכות את מרשו בנימוק שלא הוכח שהסם שייך למרשו וכי המחדלים של השב"ס והמשטרה, שפעלו בניגוד לחוק ולהנחיות, מחייבות את זיכויו לאלתר.
סגן נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, השופט יואל עדן, החליט בסוף השבוע לזכות את ינון מחמת הספק ולשחררו מבית הכלא, כשהוא מותח ביקורת קשה על התנהלות המשטרה והשב"ס בפרשה. השופט טען בנימוקיו לזיכויו של ינון, כי אין הוכחה שהמגבת שהוצגה בבית המשפט אכן שייכת לנאשם.
הסנגור דייגי אמר בתגובה לזיכוי: "חבל שלא בדקו את טענותיו של הנאשם ברצינות, אחרת לא היו מגישים נגדו כתב אישום". אם היה מוכח שאכן הוא זה שהבריח את הסם לבית המעצר, העונש המקסימלי שהיה מוטל עליו היה שלוש שנות מאסר.