בעוד הנדל נשאר עם בטן מלאה על אשל, בעמוד הפייסבוק שלו הוא כמובן מביע תמיכה במזכיר הממשלה צבי האוזר, מי שהיה שותף לחשיפת פרשת נתן אשל. כזכור, לפני כשנה האוזר, הנדל והמזכיר הצבאי יוחנן לוקר, פנו ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטין, בכדי לשתף אותו בדבר תלונתה של אחת מעבדות הלשכה שהעידה על יחס בלתי הולם מצד ראש סגל הלשכה דאז. השבוע, על רקע אותה תלונה ולאחר 20 שנה לצידו של ראש הממשלה, גם האוזר הודיע על פרישתו מתפקיד מזכיר הממשלה.
הנדל הגיב גם על כך ביום שישי האחרון: "את צביקה האוזר - מזכיר הממשלה היוצא - הכרתי תחת אור הנורות במשרד ראש הממשלה, כששנינו חנוטים בחליפות. לא הייתה שם אש אויב, ובכל זאת נדרש אומץ. צביקה מעבר להיותו משפטן מוכשר ובעל תבונה ציבורית הוא איש אמיץ. ובהקשר הזה- בשנה האחרונה שואלים אותי מה יחסי עם נתניהו? ואני עונה שהתאכזבתי, אך שום דבר לא השתנה. לא הערצתי לפני ולא אחרי. יש בו מעלות רבות ויש בו חסרונות רבים. כך גם אני כותב עליו - פעם בביקורת ופעם בשבח. השנאה העיוורת כלפיו מאוסה בעיני בדיוק כפי שההערצה העיוורת בעייתית. נתניהו בעיני יכול להצליח רק אם מי שמקיף אותו לא יאמר אמן על כל דבר. לא יתחנף וישמיע רק, ואך ורק את מה שהוא רוצה לשמוע".
"רציתי לנצל עוד כלי שהופך להיות חשוב ומשמעותי"
"כך לעולם לא יתבלבל ויראה עצמו כראשון לזהות, כראשון לחשוב כראשון והמשוח להנהיג... רוב שרי הממשלה היוצאת ואנשי הלשכה מעדיפים לשתוק. לא להסתבך. צביקה תמיד דיבר - גם כשלא היה נעים. הוא מסיים קדנציה שבה עשה המון טוב למדינת ישראל, אבל בעיקר ידע להציב מראה. בדרישות המשרה - למציאת מזכיר ממשלה חדש - מומלץ להוסיף את הסעיף אומץ. זה טוב לנתניהו (גם אם לא נעים) וטוב למדינת ישראל".
"אני כל הזמן אומר את דעתי בחודשים האחרונים" אומר היום הנדל ל-mako, שנאלץ באחרונה לפתוח עמוד מעריצים לאחר שחשבונו האישי עבר את מכסת ה-5000 החברים המותרים על פי הגדרות הרשת החברתית, "לפעמים אני אומר את דעותיי בביקורת ולפעמים בשבח, ואני מנסה להיות אובייקטיבי-סובייקטיבי, כמה שאפשר. אני מנסה להיות הגון ומצד שני בסוף אני כותב את דעותיי, אני לא עיתונאי אמיתי, אלא כותב דעות מתוך ההיכרות שלי עם התחום הפוליטי. לגבי אשל, הרגשתי, כמו שכתבתי, כמי ששימש כבכיר בשירות המדינה, שיש עליי עדיין איזושהי חובה ערכית לומר את הדברים בזמן שאחרים שתקו. הפייסבוק זאת הדרך הקלה לתקשר ולהגיע לציבור הרחב. רציתי לנצל עוד כלי שהופך להיות חשוב ומשמעותי מיום ליום".
ולא חוסך בביקורת.
"אני באמת משתדל, גם בטורים שלי וגם כשאני מדבר בתקשורת, להיות הגון ככל הניתן. אני משתדל כמה שיותר לומר את שעל ליבי בלי להיכנס לגופו של עניין, אלא להעביר את המסר והרעיון ובעיני בהקשר של אשל, או צביקה, זה חשוב. זה מאוד מתחבר לשיח בציבור הישראלי על פוליטיקה חדשה, על רצון לראות פוליטיקאי עם סטנדרט ערכי ואני מתחבר לזה, כל מי שיכול לתופף בתופי הטם-טם בהקשר הזה חייב לעשות את זה. הציבור הישראלי ראוי וזכאי למנהיגים שישמשו דוגמא אישית והמסר הזה חייב לעבור. אני לא מאלה שרואים בנתניהו אויב הציבור וגם לא אליל להערצה, אני מכיר את יתרונותיו וחסרונותיו ואני מתכוון לשבח אותו כשהוא עושה דברים טובים ולבקר כשצריך".
מה מטרת העמוד החדש שלך, להיות בלוג? במה אישית? לתת ניוז פוליטי?
"זה הולך להיות עמוד בו אני גם מעלה את תפיסת עולמי וגם בהקשר הפוליטי מנסה להציג קול של ימין ליברלי, של ימין שפוי. אני רואה עצמי כלאומי ליברלי במלוא מובן המילה, ואם יש מחסור של הקול הזה בפוליטיקה יכול להיות שצריך להשמיע אותו בתקשורת. אני משתמש בכלי הזה לא כדי ליצור חברויות חדשות ולא כדי לבלות את זמני הפנוי, אלא ככלי להעביר מסר בדיוק כמו הטור שלי בעיתון. הפייסבוק זה כלי שמשלים את התקשורת המסורתית".
קיבלת תגובות מהלשכה?
"אני היום נמצא במקום אחר בחיים מהבחינה הזאת וזה יתרון גדול. אני יכול להגיד מה שאני רוצה וכמה שאני רוצה, ויש לי אפילו זכות גדולה להתפרנס מכך. ולכן פחות משנה מה אומרים, לא כולם אוהבים, אני מקבל תגובות טובות ותגובות מאוד שליליות וזה חלק מהמשחק של הכלי הזה".