בסוף השבוע האחרון עמדו ארבע נשים בטקס חלוקת כנפי הטייס בחצרים והפכו לטייסות מן המניין. המאורע המרגש סוקר בהרחבה והדגש על הנשים היה ברור. עברו 20 שנה מאז הבג"ץ המפורסם של אליס מילר האמיצה שדרשה מצה"ל שיאפשר לנשים להיות טייסות בצה"ל. נשיא המדינה דאז, עזר וייצמן, ענה למילר כי כמו שגבר לא סורג גרביים כך אישה לא מסוגלת לעמוד בלחץ של להיות טייסת קרב ושזה משהו שרק גברים מסוגלים לו. מילר לא וויתרה עד שבג"ץ פסק לטובתה והורה לפתוח את תפקידי הטייס גם לנשים.
בעקבות עתירתה של אליס מילר נפתחו בעבור נשים תפקידי לחימה נוספים שהיו סגורים בפניהן כמו יחידות נ"מ, תותחנים, חובלות ומג"ב והיום לראות חיילת מסתובבת עם מדים, גומיות בנעליים ו-M16, הוא לא מחזה חריג.
חיל האוויר בחר לעודד נשים להצטרף לקורס הטייס ומזמין יותר נשים למיונים הראשוניים לקורס, ומדווח כי מספר מסיימות קורס הטייס בחמש השנים האחרונות הכפיל על עצמו.
בשנים האחרונות אפשר לראות גידול של ממש גם במספר הלוחמות בחיילות השונים: בקרקל יש היום 200 לוחמות (עליה של 15% משנה שעברה), גדוד ברדלס הוא גדוד חדש עם 100 לוחמות, גדוד אריות הירדן גם הוא גדוד חדש עם 100 לוחמות, בתותחנים יש השנה 150 לוחמות (עליה של 260%), 300 לוחמות בחיל האוויר (עליה של 390%) ו-300 לוחמות חילוץ והצלה (עליה ב-160%).
החודש, לצד הטייסות החדשות, סיימה גם סגן שני סופר את קורס החובלים והחובלות בחיל הים והייתה בין האישה היחידה במחזור הנוכחי שסיימה את הקורס היוקרתי והארוך הזה. הקריירה הצבאית של סופר לא החלה לפני שנתיים, כשהתגייסה לצבא והצטרפה לקורס, כי אם קודם לכן, כשבחרה ללמוד בפנימייה הצבאית בחיפה - שנחשבת לחממה של מפקדות ומפקדים איכותיים בצה"ל.
מחמם את הלב לראות נשים שבוחרות בדרך הקשה יותר ונאבקות, פיזית ונפשית, על מקומן השווה לצד הגברים. לא פשוט לצלוח טירונות קרבית במג"ב, לא פשוט לצלוח גיבוש חובלים ולא פשוט לצלוח קורס טיס. כמי שהייתה לוחמת במג"ב אני יכולה לספר כי בגיל 18 הגעתי לגיבוש עם ניסיון כושר גופני שכלל שעות של סיבובי חישוקים באולם הספורט בתיכון. בזמן שהבנים שיחקו כדורסל או כדורגל אנחנו אתגרנו את עצמנו בלוליינות או הרמת משקוליות על מזרנים. זה מה שחשבנו שאנחנו מסוגלות לו. החברה תוחמת לנו היטב מה אנחנו יכולות לעשות ומה לא, ולכן פריצת הגבולות הזאת שמתאפשרת לנו בצבא חשובה מאין-כמוה לחיים שאחרי הצבא. ברגע שהוכחת לעצמך שאת יכולה, שאת שווה בין שווים, את תכבשי יעדים גם כשמכשולים אחרים ייקרו בדרכך בעתיד.
לספר לעולם את האמת - כי הייתי שם
בשנים האחרונות אני עוסקת בהסברה בצורה מקצועית. טסה ומסבירה בעולם על המצב הפוליטי-מדיני בישראל, על האתגרים והקשיים. על הרצון בשלום אך הקושי לממשו כאשר בצד השני מתרחשת הסתה קשה שאת תוצאותיה כולנו רואות ורואים. הניסיון הצבאי שלי כלוחמת תורם לי רבות בהסברה כיוון שאני מכירה את השטח ואת הזירה הצבאית והלוחמתית, שהיא אחת הזירות שבהן מתמקדים בהסברה, לפחות בחו"ל.
אני שומעת מפעם לפעם טענות מצד אנשים שטוענים כי לנשים ולגברים אין את אותן יכולות פיזיות, אבל כמו שלא כל הגברים שמתגייסים לשירות קרבי הם בריונים, כך ניתן לשלב נשים לצד גברים. הצבא בודק לאורך כל הדרך את מצב הבריאות הפיזית של הלוחמת ובכל שלב לאורך הטירונות והשירות היא יכולה לבחור לעזוב ולעבור לתפקיד שאיננו קרבי. אני מאמינה ויודעת שאישה שבחרה לאתגר את עצמה בזמן הצבא ומנסה להוציא מעצמה יותר - רק תרוויח. פעם לוחמת, תמיד לוחמת, וככל שהרחבת את גבולות היכולת שלך בצבא, כך גם בחיי האזרחות יהיה לך קל יותר ותגיעי רחוק יותר.
טייסת הקרב הראשונה, רוני צוקרמן, קיבלה את כנפי הטייס שלה ב-2001 והיא כבשה את היעד הזה אחרי שאישה אחרת, אליס מילר, הצליחה לפתוח את השער לנשים. כולי תקווה שבשנים העתידות לבוא נשים ימשיכו לפרוץ את הגבולות של עצמן ואת הגבולות שמציבה להן החברה. תהיו חלוצות, תהיו לוחמות. לא רק עבור ביטחון ישראל ברמה המבצעית, אלא גם עבור חוסננו ברמה הלאומית. וגם עבורכן.