ספק אם מי מהיושבים בבית-הקפה התל-אביבי בו נפגשנו ידעו שיושבת לצידם אחת מהנשים המשמעותיות ביותר במשרד החוץ הישראלי, כמי שאמונה על הכשרת דור העתיד של הדיפלומטים של ישראל. אילנה שטיין, תושבת תל אביב אבל רחובותית מלידה, ניהלה בשנתיים האחרונות את קורס הצוערים היוקרתי של משרד החוץ, כיהנה כסגנית הדובר בזמן מבצע "צוק איתן" וכיום מחפשת את האתגר הבא, שיגרום לה תחושת סיפוק והגשמה כמו שני התפקידים האחרונים.
עבודה בשירות החוץ של המדינה נראית לרובנו כחלום מתוק ונוצץ. קוקטיילים בשמלות ערב וחליפות, העטופים בכללי נימוס בריטי מאופק - יוצרים הרבה פנטזיות על השתלבות במערך הדיפלומטיה הישראלי. שטיין מספרת שהדימוי המנצנץ רחוק שנות אור ממה שמתרחש במציאות ושדווקא אצלה כלל לא היה חלום כזה, "להיות שגרירה". אמנם היו לה מחשבות להצטרף למשרד החוץ כי היא אוהבת את ישראל, אבל הסטריאוטיפים שחשבתם שמאפיינים את אנשי המשרד – ממש לא חלים עליה.
"איך הכל התחיל אצלי? ממש במקרה. הייתי בקורס הופעה מול קהל אצל מישל שטיין-טיר והיא שאלה אותי מה אני חושבת על משרד החוץ. אמרתי שאני לא יודעת, אני מאוד אוהבת את מדינת ישראל, אבל המגורים בחו"ל נראה לי קצת רחוק ממני. היא אמרה לי ללכת לנסות, וחשבתי שבאמת אין לי מה להפסיד. את מבינה לבד מה הייתה התוצאה של הניסיון הזה", מספרת שטיין בחיוך.
"אני יודעת שכולם חושבים שכדי להגיע לקורס צוערים הם צריכים הורים מקושרים, כמו אמא או אבא דיפלומטים אבל האמת שזה בכלל לא נכון. רוב הצוערים שלנו לא קשורים לתחום מהבית", היא מסבירה. "אמא שלי בכלל אמרה שאין למה ללכת כי אין לי פרוטקציה, אבל הבנתי שאין לי מה להפסיד מלנסות. גם כשביררתי והבנתי שמתקבלים ביחס של אחד למאה זה לא עצר אותי. אולי אפילו ההפך... הרגשתי פחות לחוצה כי באמת חשבתי לעצמי שהסיכוי להתקבל לא גבוה".
שטיין למדה תואר ראשון באוניברסיטה העברית בהיסטוריה ויהדות ("כי זה עניין אותי") ותואר שני במדעי המדינה ותקשורת באוניברסיטת בר-אילן ("כי זה עוד יותר עניין אותי"). היא טוענת שבדיעבד כל הידע שצברה במהלך לימודיה היה לה לעזר בשנים האחרונות. "בזמנו לא ראיתי את הלימודים כמסע בו אני אוגרת צידה לדרך אבל נדהמתי לגלות כמה הדברים שלמדתי באוניברסיטה שימשו אותי אחר-כך בעבודה. היו לי הרבה דברים בתרמיל - לכל מסע שלא יהיה".
ממוסקבה ל"צוק איתן"
שטיין סיימה את הכשרתה בשנת 2007 ומונתה לנספחת תרבות במוסקבה "למדתי רוסית כמובן", היא מספרת. "אמנם ידעתי קצת מהבית אבל לא ברמה מספקת וזה חלק מהעניין – להיכנס לתרבות חדשה לחלוטין וגם ללמוד את השפה המקומית". לאחר מכן נבחרה להיות סגנית דובר משרד החוץ. במהלך תקופת הדוברות התנסתה בדוברות בתקופות שקטות (יחסית) וגם בשני מבצעים צבאיים: "עמוד ענן" ו"צוק איתן".
שטיין מתראיינת לערוץ טלוויזיה רוסי במהלך "צוק איתן"
"מעניין מאד לראות אילו מהתכנים וההכשרות שלומדים בתואר בתקשורת ובקורס צוערים משמשים אותך בעבודה בשטח, ומה צריך ללמוד ממומחים בשטח, כמו הדובר דאז, יגאל פלמור, דיפלומט עם למעלה מ- 25 שנות ניסיון", היא מסבירה. "דוברות זה מקצוע מרתק. להיות חלק מהצוות שמחליט על המסרים שלנו לעולם ואחר כך מעביר אותם בערוצי התקשורת השונים, היה עבורי חלום שהתגשם". לאחר שנתיים לצד פלמור החלה שטיין בניהול קורס הצוערים היוקרתי. היא הובילה שני מחזורים בסך-הכל, כאשר את האחרון עשתה "במשותף עם נדב אשכר, דיפלומט מוכשר שכיהן כדובר השגרירות בבייג'ינג וסגן השגריר בפולין".
איזה סוג אנשים ניתן לראות בקורס צוערים?
"אחוז עורכי ועורכות הדין גבוה כי באופן טבעי מדובר באנשים שאוהבים לייצג ולהתדיין. באופן טבעי יש גם לא מעט אנשים שלמדו מדעי המדינה ויחסים בינלאומיים, אבל זה לא מחייב. למשל, יש לנו אנשים שבאים מתחום האמנות, ומנהלת הקורס הבאה תהיה דנה ארליך, בוגרת בצלאל. אנחנו מחפשים אנשים יצירתיים ומגוונים ואין תבנית אחת שאליה אנחנו מכוונים. גם במהלך המיונים, הממיינים שלנו מגיעים מאגפים שונים מאוד במשרד, מרקעים שונים וניסיון מקצועי שונה, כך שעקרון המגוון מיושם בכל הרמות".
אני מבינה שאין "שטאנץ" אחד, ועדיין, יש תכונות שתוכלי להדגיש שאתם מחפשים במועמדות ומועמדים?
"מעל הכל, בנאדם שאוהב אנשים. אנחנו כל הזמן בעיסוק עם אנשים ולכן מי שמתעניין באנשים ויודע לעניין את הזולת מתוך תשוקה אמיתית ולא מתוך זיוף, מי שמקרין עומק, תוכן וערכים - הוא אדם שיכול להתאים לשליחות. אנחנו מחפשים את אלה שאוהבים לחקור, לקרוא, לדבר. סקרנות וחברותיות הן תכונות חשובות מאוד. צריך להתעניין תמיד בתחומים חדשים וללמוד על מדינות חדשות. אם אין סקרנות הם לא יוכלו להיות טובים בעבודה שלהם".
אז את עניין הפרוטקציה סגרנו, כן?
"תראי, יש אחד או שניים בעשור שהם "ילדים של". הגיוני שילדים שגדלו לתוך אורח החיים הזה בזכות הוריהם ירצו לשמור עליו, אבל גם הם עושים מיונים כמו כולם. אנחנו לא יודעים מי הם ורק בסוף יום המיונים בשלב ב', שקדמו לו מיונים ממוחשבים, כל אחד אומר את שמו המלא ומספר על עצמו. כלומר, אנו לא יודעים דבר על המועמד ביום הזה, מלבד מה שאנו רואים בתרגילים השונים שהם עושים, ורק בסוף היום, אנחנו מגלים מי הם, שמם המלא, קורות החיים שלהם וכדומה. מצד שני, אנחנו לא אומרים לאנשים להסתיר מי שהם, חשוב לנו לשמוע מי האדם שרוצה לפתח קריירה אצלנו, במיוחד מכיוון שדיפלומט צריך לדעת להציג את עצמו, לעניין את האחר, זה כלי עבודה וחלק אינטגראלי מההצלחה בתפקיד".
מה לגבי המעברים התכופים בין המדינות? איך מסתדרים עם זה ועם קיום חיי משפחה יציבים?
"זה גם חלק מהעניין – וכמובן שאנו מחפשים את אלה שרואים זאת בחיוב וכאתגר מרגש. מי שעובר את המיונים הוא בדרך כלל מי שיש יש לו איזה יצר הרפתקנות. זה צריך להיות מישהו שאורח החיים בו אתה מחליף מדינה, תרבות, וסביבת עבודה כל כמה שנים לא ירתיע אותו. אם חשובה לך יציבות אז זאת עבודה שפחות מתאימה לך".
עיתונאים זרים אמרו לי על ישראל: "אריזה יפה, מוצר פגום"
משרד החוץ הוא קצת כמו השב"כ או המוסד. אתם לא שומעים על העבודה של אנשיו כי היא נעשית לרוב מאחורי הקלעים. "עבודת סיכול" הם קוראים לזה, מה שלעיתים יכול להוביל לרושם שהמשרד "לא עושה כלום" ושיש "וואקום שצריך למלא". "תראי, אין ספק שחסרים לנו תקציבים וכוח אדם. כשאני מסתכלת על כמות האנשים שעושים תפקיד מסוים אצלנו, נניח עיסוק ברשתות חברתיות, ורואה ארגוני הסברה בינלאומיים עם מאות מתנדבים שעושים אותו דבר, אין מה לעשות, יש להם יתרון מספרי. אבל למשרד החוץ הישראלי יש מספר דברים שבגללם אף אחד לא יכול להתחרות איתם. קודם כל, מדובר בגוף הרשמי של המדינה, המתווך באופן המדויק ביותר את המדיניות והמסרים של הממשלה. שנית, במשרד החוץ אנשי מקצוע מעולים ודיפלומטים בעלי ניסיון מגוון ועשיר בשירות במדינות שונות. ולבסוף, אין תחליף לניסיון בשטח. דיפלומטיה ציבורית צריך לעשות בשטח, להכיר את המדינה, התרבות והאנשים שאליהם את מכוונת וזה נעשה כשאת גרה שם, מתערה באוכלוסייה ויוצרת קשרים אישיים".
כאמור, משרד החוץ לא חף מביקורת, אך נראה ששטיין מכירה אותה ולא מתרגשת. "המשרד נותן מענה להרבה מאוד אירועים, וישראל היא לא מדינה שגרתית", היא אומרת. ואכן, העיניים נשואות אל אנשי המשרד הקטן בירושלים, שיסבירו את ישראל לעולם כמו שצריך בתקריות מסוגים שונים. המשרד מגיב בעתות משבר כגון פיגועים, מבצעים או מלחמות, כך גם במאבק בהסתה המשתוללת ברשתות החברתיות נגד יהודים וישראלים וכן בטיפול בישראלים בחו"ל. משימותיו של המשרד רבות ושטיין טוענת מספר פעמים במהלך השיחה שפשוט חייבים להגדיל את כמות העובדות והעובדים.
"דיפלומטיה זה מקצוע והיום אין מספיק אנשים במקצוע הזה. יכול להיות שהמחסור בכוח אדם הוא זה שגורם לתחושה שהמשרד מדשדש מאחור לעומת ארגוני הסברה גדולים, אך אני דווקא בוחרת להסתכל על זה בחיוב. הימצאותם של שחקנים אזרחיים בשטח הם מכפילי כוח. ככל שיותר אנשים נרתמים לספר את הסיפור הישראלי, כך ייטב", היא אומרת. כנראה שבהגנה על ישראל אין דבר כזה "מספיק".
מה חושבים עלינו בחו"ל?
"עיתונאים זרים באו ואמרו לי "אתם עושים הסברה מצוינת. יש לכם מכונת יחצנות משומנת היטב, אבל הבעיה שלכם היא שלא משנה כמה תשקיעו כדי האריזה שלכם תהיה יפה, בפנים המוצר פגום". חשוב להדגיש, זו אינה עמדתי אלה המילים שלהם, וזה מה שמרביתם באמת חושבים. חשוב שנכיר את זה ונדע שנקודת המוצא שלהם היא לאו דווקא אנטישמיות או שנאה לישראל, אלא פשוט אי הסכמה בסיסית עם המדיניות ולכן הביקורת כלפי ישראל בסיקור העולמי נוכחת מאוד".
"הכיבוש". זו המילה שיכולה להקפיץ לחלקנו את הפיוז ולחלקנו ממש לא – אלא להפך. "כל פעם שישראל מסוקרת בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, זה בכלל לא משנה אם חושבים שאנחנו צודקים או לא צודקים. מה שקורה זה שישראל ישר מתחברת לאסוציאציות שליליות כמו מלחמה, סכסוך, הרוגים, פצועים, ולכן היא נצבעת כמדינה לא חיובית. אנחנו חיים במציאות של קונפליקט מתמשך, כאשר כל כמה זמן יש כאן מלחמה או מבצע. סכסוך זה דבר רע, ועל זה אין מה להתווכח, ולכן זה משהו שמאוד קשה להתמודד איתו - כי זו המציאות!"
את חושבת שניתן לשנות את התדמית הזו?
"תלוי. קחי לדוגמה את התקופה בה יוגוסלביה התפרקה. כאשר שמענו בחדשות על בוסניה וסרביה, וזה כמובן לא היה משהו שעורר אצלנו רגשות חיוביים. קרואטיה אמנם הצליחה לצאת מזה בשנים האחרונות והיום היא ממותגת כמדינת נופש, אבל זה לקח לה שנים, בהן לא הייתה שום שפיכות דמים. זו דוגמה נפלאה ליכולת של מדינה לשנות את הדימוי עליה, אבל פה בישראל, ב"מותג" שלנו, אנחנו עדיין נמצאים בכותרות לעיתים קרובות וכמעט תמיד בהקשר הסכסוך. ישראל = פיגוע. מלחמה. צבא. מן הסתם, לא מדובר בדברים חיוביים".
שטיין בחמש דקות על הסברה ישראלית טובה
ולנצח נחיה על חרבנו?
"אני לא נביאה. אני לא יכולה לדעת. אבל נראה שזה המצב לשנים הקרובות ואנחנו מנסים להתמודד עם זה. הדימויים השליליים הללו כבר מושרשים כל כך עמוק בדעת הקהל העולמית שלפעמים קשה להאמין שנצליח להתגבר על הבטון, הגדרות, הטילים, הילדים בעזה, כדי להראות שזו לא התמונה האמיתית, אבל אנחנו ממש לא מוותרים. תראי, אפילו אנשים שממש אוהבים את ישראל מחזיקים בדימויים של מלחמה כשאומרים להם "ישראל". אנחנו ממותגים כמדינה שאלימות וסכסוך הם חלק גדול ממנה".
אבל אנחנו אופטימיות. מה כן אפשר לעשות?
"יש שיאמרו אין מה לעשות. אבל אנחנו במשרד החוץ מאמינים שיש הרבה עבודה והיא מניבה תוצאות. יש לנו כמה דרכי פעולה כאשר הבסיס הוא שעלינו להציג את הצד שלנו בסיפור. איך אנחנו מתמודדים עם התדמית השלילית? מנסים לגרום לאנשים להוסיף עוד דימויים. לא למחוק את דימוי "הדומיננטי" אבל לייצר עוד דימויים של תרבות, סטארט אפ, תיירות ויצירתיות ישראלית, כדי שכאשר מישהו יחשוב על ישראל, יהיו לו אסוציאציות נוספות, דימויים חיוביים".
ובפועל? מה דרך ההתנהגות היעילה ביותר שאת חושבת שכדאי לנו לאמץ?
"קודם כל לספר על הצד שלנו. ישראל עושה את מירב המאמצים כדי לא לפגוע באנשים שלא מעורבים בפעילות טרור. שנית, להראות עוד צדדים של ישראל. למשל, אם תשמעי שישראל פיתחה סטארט אפ בתחום הרפואה ולבן זוגך יש שיפור באיכות החיים בזכות זה, יש סיכוי טוב שתחשבי עלינו דברים טובים. לכן, כאשר הנשיא אובמה ביקר בישראל, ניצלנו את ההזדמנות הזו לחשוף אותו, ובאמצעותו לחשוף לעולם את ההמצאות הישראליות בתחומים שונים ולהראות כיצד אנו תורמים לעולם באמצעות החדשנות שלנו. יש בישראל אנרגיה יצירתית אמיתית והעולם באמת מתעניין בנו".
הצלחת המסר של אזרחים כמגנים אנושים
כאמור שטיין כיהנה כסגנית דובר המשרד במהלך קיץ 2014. המבצע בעזה הביא עמו אתגרי הסברה לא פשוטים, אך שטיין הקפידה להתראיין לכל כלי תקשורת שביקש את תגובת ישראל בין אם ישראלי או בינלאומי. "דיברתי עם כולם וניסיתי להעביר את המסרים שלנו לכמה שיותר אנשים", היא מספרת, "כאשר הקפדנו להדגיש את העובדה שהילדים בשדרות לא יכולים ללכת לבית הספר בבטחה כבר שנים רבות, שהחמאס בונים מנהרות טרור ושהם רק מחכים להזדמנות להיכנס דרכן לישובים ישראלים ולטבוח בכל מי שנקרה בדרכם".
לעיתים הנקודה שישראל חייבת להגן על האזרחים שלה מתפספסת מרוב מסרים מורכבים. שטיין מדגישה שעלינו להסביר שהירי לעזה נעשה אך ורק כדי להגן על הישראלים. "אנחנו, כמו כל מדינה ריבונית נורמלית מחויבים לשמור על הביטחון האישי של כל אזרח ואזרחית. זו הסיבה בגינה ישראל הרסה את משגרי הטילים – ולא משום סיבה אחרת שכמובן מנסים לטפול עלינו".
"תראי את התמונה הזו למשל. מה את רואה בה? ילד עם טנק. ברור שהטנק הוא התוקפן והילד חייב להיות חסר אונים. אבל אם תעשי זום אאוט תגלי שהילד מוקף אנשים ומאחוריו המון מתפרע. והטנק לא פוגע בילד. יש ישראלים שמצפים שהעולם יבין שהילד, שמסמל את הפלסטינים, הוא התוקפן והטנק, קרי ישראל, היא הקורבן, אנחנו המותקפים. זה מסר שסותר את התמונות והסרטונים שהעיתונאים מצלמים פה, ותמונה חזקה ממילים".
אבל תמונות יכולות להיות מזויפות ואנשים עדיין מאמינים לתעמולה השקרית הזו. אפילו כתבנו על זה כאן. כשאני שואלת אותה איך אנשים מאמינים, היא אומרת שזה מתוך תמימות. "אנשים לא מתעמקים בכל תמונה ותמונה. לא אחת השתמשו בתמונות מסוריה או מקומות אחרים להראות מה כביכול קורה בעזה, ואנחנו מנסים לחשוף גם את השקרים האלה".
"תראי, בצד השני יש יותר קורבנות וזו עובדה. אנחנו כישראלים יודעים למה, וזה כי הם לא שולחים את התושבים למקלטים! הם יכלו בקלות לבנות מקלטים אבל הם לא רוצים, הם אפילו יכלו להשתמש במנהרות הטרור כמקלטי הגנה, אך בחרו במודע שלא. נעשה שימוש בילדים כמגנים אנושיים ומצאנו שהמסרים הללו הועברו על ידי החמאס לאוכלוסייה האזרחית בעזה בצורה ברורה. כך החמאס פנה באמצעות האינטרנט לתושבי עזה: "נשים וילדים – תפקידכם להגן עלינו!"
שטיין מספרת כי המשרד נחל הצלחה בהעברת המסר כי החמאס עושה שימוש ציני בתושבי עזה, "המסר הצליח, למרות שהוא מורכב. ראינו שעיתונאים ומגישים ברחבי העולם שאלו את מי שייצג את העמדה הפלסטינית מדוע הם משתמשים בילדים ובנשים כמגן אנושי. זו הוכחה שהמסר שלנו נקלט על ידי התקשורת ותווכה על ידה לקהל".
לגזור ולשמור: הטיפים של אילנה שטיין
ועכשיו הגענו לשלב שאולי חלקכם חיכה לו כל הזמן – הטיפים! אמנם שטיין טוענת שאין דבר כזה "הדיפלומט האידיאלי" אבל יש בהחלט כמה תכונות אופי שחשוב שיהיו לו או לה.
לדעת להתמודד עם שינויים ומקרי חירום
להיות קרי רוח. התפקיד דינאמי ולעיתים לא צפוי. תשאלו את שירה בן ציון, סגנית הקונסול הכללי באיסטנבול, שהתמודדה עם הפיגוע באיסטקלל בו נרצחו שלושה ישראלים לפני כחצי שנה. בן ציון סייעה לפצועים הישראלים, טיפלה בנושא ההרוגים ועדכנה את המטה בישראל באופן רציף על התפתחות האירועים. היא עשתה זאת בצורה מופתית - והסיטואציה הייתה ממש לא קלה. מדוע? בעיקר בשל היכולת להתאים את התגובות למצב ולקבל את ההחלטות הנכונות למציאות הקיימת.
לדעת להנהיג ולא לפחד לקחת פיקוד
שטיין אומרת שלסיים קורס צוערים זה כמו לקבל דרגת סגן-אלוף בסוף קורס קצינים. מספר שבועות לאחר הקורס הצוערים כבר בשטח לרוב כסגני שגריר, אתם מנהלים את צוות השגרירות ומייצגים את המדינה מול דרגים בכירים ביותר. אתם המפקדים בשטח והעיניים נשואות אליכם אז כדאי שתדעו מה לעשות במקרה חירום וכמובן גם בשגרה.
לאהוב אתגרים
אנשים שלא מפחדים משינויים תכופים. התפקיד מעניין, מעצים ומשמעותי, והמסעות בין המדינות השונות יכולים להיות מאתגרים בהחלט. במילים אחרות – אם אתם מחפשים יציבות וקביעות, זה כנראה לא התפקיד בשבילכם.
לאהוב אנשים
אמרנו את זה ונגיד שוב. אנשים שאוהבים אנשים, שאכפת להם מאנשים, בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה, סובלנות ורגישות סביבתית.
סיפור אישי
אחד הדברים החשובים שלמדנו על הסברה, הוא שהסיפור האישי יותר חשוב מהסיפור הממלכתי, ולכן שטיין מבקשת לעודד אתכם לספר את הסיפור האישי שלכם. "בצוק איתן, ביקשנו מאנשים שישלחו לנו סרטונים שמתעדים את עצמם בשגרת החיים בלחימה. לדוגמה, קיבלנו סרטונים מהממ"דים, מחתונה עם אזעקה או וידאו בלוגים אישיים בהם אנשים סיפרו מה עובר עליהם. אלו הדברים החזקים".
שטיין מציינת כי עם סיפור אישי אי אפשר להתווכח והוא פונה בצורה אחרת לאנשים, באופן יותר אישי ופחות ווכחני. "קשה להתווכח ולסתור סיפור אישי ולכן כל מי שרוצה לסייע למען תדמית ישראל צריך פשוט לספר את הסיפור שלו. עזבו את המסרים המוסכמים, הרשמיים. הרבה יותר אותנטי ונכון זה לבטא מה שאתם באמת חושבים. אין צורך שכל אחד יחשוב שהוא השגריר של מדינת ישראל - אלא דווקא שהוא לא, כי הוא יכול להביע עמדה אישית שמספרת את הסיפור שלו". ואם לא אמרנו מספיק – זה עובד.
לסיכום, היום, אחרי שהכשרת קבוצה מאוד איכותית של ישראלים ציונים ונלהבים שרק מחכים לעשות למען ישראל, איך את קמה בבוקר? מה התחושות שלך?
"בראיון עבודה למשרד החוץ אמרתי שהסיבה שאני רוצה לבוא לשרת את המדינה במשרד החוץ הוא שככאשר אגיע לפנסיה אוכל להגיד שהשפעתי ותרמתי בדרך כלשהי. אז נכון, לא מצאתי את התרופה לאיידס, אבל מעטים זוכים להשפיע עד כדי כך. אני מרוצה מכך שהעבודה שלי משמעותית ומקווה שכשאגיע לפנסיה ארגיש שניצלתי היטב את הזמן שהיה ברשותי.
היום, כשסיימתי לנהל שני קורסי צוערים, השלמתי מעגל בכך שנתתי לאנשים שאוהבים את המדינה ורוצים בטובתה - לעשות תפקיד משמעותי בחיים שלהם. כך יש להם אפשרות להגשים את עצמם וכתוצאה מכך המדינה מרוויחה. יש לנו במחזור הנוכחי סגנית שגרירה באתיופיה, דובר בארגטינה, סגן שגריר בקניה, סגן שגריר בברזיל, בהודו יש גם דוברת וגם יועצת מדינית ועוד ועוד – וכולם ללא יוצא מן הכלל יצאו בהתרגשות אדירה. אז איך אני קמה? עם חיוך על הפנים. ואני לא צינית, זה לא עובד טוב בהסברה".
בלוג צוערי מחזור ל"ב - מן הל"ב אל החוץ ובו כתבו על המסע שלהם בקורס וגם דוגמאות לאסטרטגיות שהוכחו כיעילות להסברת ישראל.
עמוד הפייסבוק של הצוערים - עמוד הפייסבוק של הצוערים ובו עוד חומרים טובים למי שמתעניין בהסברה, וכאן ניתן לקבל פרטים מדוייקים על ההרשמה
>> אם עוד לא ראיתם מה קרה לרועי עידן באירופה, אתם פשוט חייבים