הכל התחיל כשביקרתי בקמפוסים אמריקאיים במהלך האינתיפאדה השניה שהחלה בסוף ספטמבר, שנת 2000. נדהמתי לגלות שבשעה שישראל עושה כל מאמץ להגן על אזרחיה מטרור המתאבדים המשתולל ברחובות, וכאשר עשרות רבות של אזרחים נהרגים באוטובוסים ובבתי קפה מדי חודש, בקמפוסים הכירו רק את הסרט "ג'נין, ג'נין" שמאשים אותנו באופן שקרי בפשעי מלחמה.
כשנשאתי דברים בפני סטודנטים והסברתי את הצורך של ישראל להתגונן מפני טרוריסטים ששאיפתם המוצהרת היא לחסל את ישראל, קם סטודנט והודיע: "לי, כיהודי ליברלי, עדיף שישראל לא תתקיים".
הבנתי אז שישראל נלחמת להגן על חיי אזרחיה ועל ערכיה, אבל התעמולה הפלסטינית הצליחה להגיע למקומות שבהם מעוצבת השקפתו של דור העתיד בארה"ב, והיא מצליחה לקעקע את עצם הלגיטימיות של קיומה של ישראל. שוחחתי על מסקנותי עם ראש הממשלה דאז, אריק שרון, ועם מי שהיה יו"ר הסוכנות היהודית, סלי מרידור. התחלנו לעבוד על פרויקט המיועד לסטודנטים אמריקאים, וערכנו כנס ראשון מסוגו בירושלים. לאחר מכן עלה הרעיון לשלוח שליחים צעירים שיעבדו בקמפוסים עצמם. כשנכנסתי לתפקידי בסוכנות, ב-2008, היו עשרה שליחים כאלה. לאט לאט התחלנו להרחיב את הפריסה שלהם והיום יש לנו מאות שליחים המוצבים ב-80 קמפוסים ברחבי צפון אמריקה ואף באירופה.
בעודנו עומלים על בניית מערך השליחים, החלו לצבור תנופה תנועות החרם על ישראל, הידועות כ-BDS. כפי שאתם וודאי יודעים, התנועות הללו גורמות נזקים רבים לתדמית ישראל בפרט בקרב צעירים יהודיים, ומקדמות תעמולה אנטי ישראלית בעלת מאפיינים אנטישמיים.
גיבשתי בזמנו נוסחה לזיהוי שיח אנטישמי על בסיס שלושה D’s: דמוניזציה (demonization) של ישראל, דה-לגיטימציה (delegitimization) וסטנדרטים כפולים (double standards) ביחס לישראל. סממנים אלה ניתנים לזיהוי בקלות בטקסטים ובתכנים של תנועת החרם, ולפיכך ניתן לראות בדעות שהם מפיצים מן האנטישמיות. הנוסחה שלי, אגב, התקבלה לפני כשש שנים כהגדרה מומלצת בנייר עבודה בנושא אנטישמיות של מחלקת המדינה בארה"ב. הגופים שמפיצים את התפיסות האנטישמיות, או גם האנטי ישראליות סתם, צברו תנופה במספר הולך וגדל של קמפוסים, והנזקים שהם גורמים עוררו את הצורך להרחיב את המאמצים במאבק נגדם.
Demonization - דמוניזציה
Delegitimization - דה-לגיטימציה
Double standards - סטנדרטים כפולים
ועם זאת, אני חייב לומר שלדעתי, לצד הנזקים המרובים שמחוללת התנועה הזו למעמדה ותדמיתה של ישראל, יש רק נזק אחד שהוא באמת בעל אופי שמאיים על עתידנו. תנועת החרם גורמת להתרחקות של הדור הצעיר של היהודים ממדינת ישראל. גם צעירים שאינם מחוברים לפעילות של הגורמים האלה מושפעים מהאווירה שנוצרת סביבם, ונוטים להתנתק - רגשית ותרבותית - מכל קשר עם המדינה. הם מתביישים או פשוט לא מעוניינים להיות מזוהים עם ישראל.
אם יגדל דור בתפוצות שאיננו מעוניין בקשר כלשהו עם מדינת היהודים, נעמוד בפני סכנה אמיתית לחוסנה ולזהותה של מדינתנו. לכן אני חוזר ואומר לשליחות ולשליחים שלנו בכל פעם שאני פוגש אותם, שיש להם תפקידים רבים - וטוב שהם מצליחים להביא מספר גדול של משתתפים לאירוע יום העצמאות או לחבר צעירים לתכנית "תגלית" - אבל מטרת העל שלהם היא אחת: להביא צעירים יהודים, תהיינה אשר תהיינה דעותיהם, להתגאות בקשר עם ישראל ולא להתבייש בו.
צריך להבין שהפעילות בקמפוס חשובה מאוד, אבל חשובה ממנה היא ההרגשה שהפעילות הזאת מעניקה למשתתפיה, וגם לאלה שלא השתתפו אך צפו מהצד. זוהי ההרגשה של הזהות היהודית שקשורה קשר הדוק למדינת ישראל, בלי חשש ובלי בושה. עליהם מוטלת האחריות להצליח להביא אל אותם סטודנטים שלא הולכים בדרך כלל לשום אירוע למען ישראל, את תחושת ההשתייכות והגאווה, תחושה של זהות וסולידריות. זוהי המשימה החשובה ביותר של שליחינו בקמפוסים.
נתן שרנסקי הוא יושב ראש הסוכנות היהודית
הצצה לעולמם של השליחים: מתן בוני, חן עגיב, יניב מתן לוי, לאה טבול