סיפור האהבה של אריאל טייר (27) ואלון פרנס (30) התחיל בכלל בניו-יורק. "בהתחלה חשבתי שהוא ממש סנוב", מספרת אריאל, שהכירה את אלון בשנת 2011, כאשר שניהם לקחו חלק באירוע הרשמה לקראת מחנה קיץ של חברת קאמפ קימאמה.
לאירוע, שמתקיים בניו-יורק כל שנה ואשר אליו מגיעים הורים וילדים מניו-יורק והאזור, אלון הגיע במיוחד מהארץ. "המחנות מתקיימים בישראל בחודשי הקיץ ומחזקים את הקשר של הילדים עם הארץ", היא מספרת, "ולאחר היום הארוך של ההרשמה, החלטתי שאני מארגנת ארוחת ערב לכל הקבוצה, כי אני גרה בברוקלין ומכירה את המקומות הכי שווים.
הם עדיין צוחקים עליי כי גרמתי להם ללכת במשך יותר משעה כדי להגיע לבר", מוסיפה אריאל, שבסופו של דבר נותרה לבדה עם אלון אחרי שכולם נטשו אותה בדרך. "רק אלון נשאר איתי עד ארבע בבוקר בלואר איסט סייד. שתינו קוקטיילים במחיר מופקע ואז התנשקנו על המדרכה. הזמנתי אותו בחזרה לדירה שלי בברוקלין וזה לא היה קשה לשכנע אותו לבוא..."
מכאן, התחילה קומדיה של טעויות – אמרנו סיפור אהבה או לא? אריאל ואלון נסעו במונית לדירה של אריאל, שילמו 50$ על הנסיעה ואז כשהגיעו גילו שהמפתחות של הדירה שלה בכלל נמצאים בדירה השכורה של הצוות הישראלי. הם חזרו על עקבותיהם, תרמו עוד 50$ למערך המוניות הניו-יורקי והחליטו להישאר לישון בדירה השכורה, עם כולם. "היה מאוד מביך מה שקרה באותו לילה. מאוד", היא מספרת. "ועוד לא סיפרנו על הבוקר..."
"לאחר האירוע של קאמפ קימאמה אלון נשאר שבוע בניו יורק וכל השבוע דיברנו והיינו ביחד, אבל לא היה לזה עתיד. אני גרה בניו יורק ואלון בישראל והבנו שזו בעיה רצינית". אריאל מספרת שהיא ואלון המשיכו להסתמס בוואצאפ כל הזמן ואלון הגיע לבקר בניו-יורק. "אחרי חצי שנה הבנו שאנחנו רוצים להיות ביחד וכנגד כל הסיכויים מנסים מערכת יחסים מרחוק. כל כמה חודשים הייתי באה לישראל ואלון היה מגיע לניו-יורק. היה מאוד קשה וזה גם עלה המון כסף, אבל הבעיה האמיתית הייתה הגעגועים... כל הזמן מתים מגעגועים".
ואז הגיעה ההחלטה לעבור ביחד לישראל. "לקח לי לא מעט זמן להבין שזה בסדר לעבור לארץ, למרות החששות. למדתי תיאטרון בניו-יורק וכל הקריירה שלי, החברים שלי והחיים שלי היו שם. אבל אחרי הכל הבנו שהכי טוב וכייף לנו כשאנחנו ביחד. אלון תמיד אמר שהכול זה לוגיסטיקה ואם יש אהבה אפשר להתגבר על הכל. מסתבר שהוא צדק".
"הגעתי לישראל עבורו - ובמקביל התאהבתי בארץ"
לפני שנתיים אריאל עשתה עלייה לישראל, למרות הפחדים. היא נרשמה לתואר שני בקולנוע באוניברסיטת תל-אביב והכירה חברים חדשים. "הבנתי שאני מגיעה לישראל עבורו. הגעתי, הצלחתי לפתח חיים משל עצמי ובמקביל פשוט התאהבתי בארץ. מאז, מדי שנה, אנחנו משתפים פעולה גם במסגרת העבודה בקימאמה במכמורת על החוף. אלון מנהל את כל מחנות קימאמה, אני מלמדת אמנות ובונה תפאורה למחזות זמר. יש לנו חיבור מצוין יחד ואנחנו מאוד נהנים לברוח מהמציאות במשך שישה שבועות בכל שנה. זו באמת עסקה נהדרת!".
איך המשפחה שלך הגיבה לעלייה לארץ?
"ההורים שלי ישראליים, אבל כיום גרים בניו-ג'רזי. אני תמיד אהבתי את ישראל והם מאוד תמכו בהחלטה שלי. הם אוהבים את אלון והם תמיד נתנו לי גב לכל החלטה שקיבלתי בחיי".
ומה את הכי אוהבת בישראל מלבד אלון?
"את האנשים. יש סוג של כנות שאני מרגישה מחוברת אליה מאוד. גם מזג האוויר די פנטסטי רוב הזמן, והאוכל בכלל מושלם".
חשבת שתגורי בישראל?
"תראי, זה תמיד היה בראש שלי אבל לא בא לידי יישום. אמנם עשיתי שנת שירות בישראל בגיל 18 ותמיד חשבתי על זה, אבל זה לא היה קל לוותר על החיים שלי בניו-יורק ולמעשה לעשות את הצעד. בסופו של דבר וויתרתי על העיר הגדולה בשביל תל-אביב הקטנה, אבל גם תל-אביב מעוררת השראה. היא עיר מאוד יצירתית ואני מתרגשת מדברים שקורים בה לא מעט.
פתחתי סטודיו משלי שנקרא "WHIP", בו אני מתמחה במיתוג, עיצוב, אמנות, עריכת וידאו וייצור אמנות חזותית. אני אמנית רב גונית, כל הזמן מתפתחת וצומחת, ומחפשת דרכים חדשות כדי ליצור זהויות לעסקים דרך תקשורת חזותית".
את מקבלת יחס מיוחד מהסביבה בגלל שאת עולה חדשה?
"האמת שכן. ובכנות? זה נהדר. אבל אני מאוד ברת מזל ואני מודעת היטב עד כמה קשה זה יכול להיות לעולים חדשים. אני יודעת עברית מהבית ולכן היה לי יותר קל להתמודד עם דברים מסוימים כמו החוצפה הישראלית. אני בטוחה שיש עולים חדשים שמגיעים לישראל ויותר קשה להם והם מקבלים הלם. וכמובן שיש לי את אלון והמשפחה המדהימה שלו שתמכה בי. בלי זה אני לא יודעת איך ההתאקלמות שלי הייתה. ישראל לא קלה אחרי הכל".
ואיך החברים בניו-יורק קיבלו את זה?
"אני בהחלט חושבת שיש לי חברים באמריקה שלא קיבלו את זה בהתחלה שעברתי לפה. אני פמיניסטיות ואישה עצמאית, ו"לוותר" על החיים שלך וללכת אחרי האהבה זה לא ממש נראה טוב. אבל עכשיו, אחרי שעברו כמה שנים, חלק מהחברים האלה כתבו לי שאני נראית כל כך מאושרת בתמונות שלי בפייסבוק, ושהרבה זמן הם לא ראו אותי ככה, אז אני חושבת שעכשיו קיבלתי את ה"אישור"...
איך הייתה ההצעה?
"בניגוד לדרך המוגזמת של אלון לעשות דברים, ההצעה הייתה חמודה מאוד ופשוטה. זה היה ביום שישי מוקדם בבוקר, היום הראשון ששנינו היינו פנויים. הוא התחיל לנשק את מצחי ואמר לי דברים נחמדים - והוא בדרך כלל אינו נחמד בבוקר. הוא חייב קפה... פה חשדתי שמשהו קורה. ואז הוא שלף קופסה ואני רק צעקתי "אתה רציני?!"
אז מתי החתונה?