ברפאלי (שחקן משנה: ציון ברוך)
ניוז פלאש - בסוף בר וליאו לא התחתנו. הוא המשיך הלאה לאיזה אחת שיודעת, והיא לכל מיני אחרים, שבעיקר כאלה שיודעים לעשות כסף. אבל אין מה לדאוג לה, כי אם יש משהו שבר הוכיחה השנה לכולם, זה שהיא מסתדרת טוב מאוד לבד. חשבתם שבלי צדודיתו העגמומית של ליאו לידה איש לא יתעניין בה? שהיא תחזור לארץ עם זנב בין הרגליים (ובזנב הכוונה לציון ברוך), תתארס לאיזה עדי קייזמן ותיכנע לקיום של הנחיית תכניות לייף סטייל? טעיתם. תצוגה בינלאומית שווה? פסטיבל מדובר? נמל תעופה אפוף פפראצי? בר הייתה, צולמה וצייצה - הליהיא גרינר של ההשקות שנחשבות, עם גבר בכל נמל ותשומת לב חסרת תקדים. אז אולי בטוקבקים אתם טוענים שנמאס – אבל כמות הכניסות לכל כתבה ואייטם עליה מוכיחה שכמו כולם, גם אתם מכורים.
אייל גולן (שחקן משנה: שלום חנוך)
זהו, אייל גולן עשה את זה. עם ההופעה בעצרת המחאה הגדולה ועם "אייל גולן קורא לך", גולן הוכיח שבמציאות של היום הוא הכי גדול שיש. גדול יותר אפילו משלום חנוך. מצמרת מגדלי yoo, חוקי השכונה של המוזיקה הים תיכונית כבר לא חלים עליו. הוא המשיך הלאה ולא מזיז לו מה שגיב טיירי היה אומר – הוא משחק במגרש אחר לגמרי. נכון, אפיזודת טאטום מירנדה הייתה מיותרת למדי, הוא יותר מדי כוכב בשביל חלטורות יח"צ חובבניות שכאלה, אבל חוץ מזה, זאת הייתה השנה שבה אייל גולן הפך סופית לשלמה ארצי. הכי ארץ חדשה.
מרגול (שחקן משנה: שגיב טיירי)
אתי לוי (שחקן משנה: סיזר האיגואנה)
אתי לוי היא האנדרדוג הנצחי של החיים. יותר שוליים ממנה זה כבר תעלה בצד הכביש. היא נולדה כאנדרדוג (מזנבת באחות מוצלחת יותר), התחרתה כאנדרדוג (המתמודדת שהביאו בהפתעה וכאתנחתא קומית), בתכנית שהחלה כאנדרדוג (ריאליטי נישה בלווין). אבל כמו שקורה לפעמים, "חי בלה לה לנד" הפכה להצלחה היסטרית, ועם כל הכבוד לג'ולייטה ואלון דה לוקו האפויים מראש, אתי הייתה התגלית האמיתית. התלות הלא בריאה באמרגן (ההיסטרי כשלעצמו, ישראל בונדק), הדרמה שביחסיה עם האחות והחיבה העזה לחיות מחמד, כולם חברו ליצירת דמות ריאליטי מושלמת – אותנטית, ביזארית, אנושית, מצחיקה ומעוררת חמלה. אז לכו ותורידו את הלהיט "פסה פסה" לאייפון, כי בעונה הבאה זה בטח יהיה הרבה יותר גרוע. אנחנו בונים על מוג'דה ילדת הפלא.
ליהיא (שחקן משנה: עתי שולברג)
בשנה הזאת ליהיא גרינר הפכה מישראלית/אמריקאית אלמונית, לסלבריטאית מקצועית. היוסי גיספן של ההשקות עם כישרון למיני שערוריות והוויית "big mouth strikes again" מרעננת, כיפית ומאוד לא אופיינית. יחסית לישראלית היא משוחררת ופתוחה כמו אחרונת הג'רזי גירלז, יחסית לאמריקאית היא יותר "לטס טוק דוגרי" מביבי באו"ם. לא ברור כמה זמן גרינר עוד תישאר איתנו, אבל בשנה הזאת היא הצליחה להעלות לנו את סף הריגוש בכל הנוגע לריאליטי, סלבריטאות ודיאטות קרח. תודה, ליהיא, ושנה טובה.
רושפלד (שחקנית משנה: ביצת פברז'ה)
אני מוכרחה להודות שהיססתי אם להכניס את אחד משופטי "מאסטר שף" לרשימה. אחרי הכל מדובר כבר בעונה השנייה, החידוש פג. להתלהב עכשיו ממטאפורה לחציל מרגיש קצת ליים. אבל גמר ה46.1% הכריע את הכף, כבר למדתי לא להתווכח עם קציצות. ואם בעונה הקודמת כולם התעלפו על טרמינולוגיית אייל שני הלא שגרתית, הפעם רושפלד תפס את מרכז הבמה. ההתנשאות, המקצוענות, עלי הזהב האכילים - רושפלד הוא קמצוץ הרשעות הבריאה שהיה חסר ל"מאסטר שף". ביצת הפברז'ה המגונדרת - הוא אפילו קצת דומה לה – שנותנת לנו תחושה של גורמה, בזמן שההוא עם הקציצות לוקח את המקום הראשון.
_c.jpg)
עומר אדם (שחקן משנה: אסף אטדגי)
עומר אדם עשה השנה את קיסריה. פעמיים. וגם חתונות והופעה ענקית במתחם הרכבת בירושלים, וכל זה לפני גיל 18.
הקריירה הקצרה שלו רצופת תקריות לא נעימות - אפיזודת זיוף הגיל ב"כוכב נולד" והאמרגן אסף אטדגי שהצליח להסתבך בגינו עם העולם התחתון (ומפחיד מכך - עם מרגול). אבל הכל מחליק לידו בדרך לעוד הופעת ענק או עוד להיט שלא יושמע ברדיו, אבל ילדים עם סלולרים יחפרו לכם איתו במוניות שירות. זאת היתה השנה שבה עומר אדם הפך לכוכב. ניחוש - הוא יישאר כזה גם בשנה הבאה.
דפני ליף (שחקן משנה: העם)
אז נכון, ביבי עדיין לא העלה את מס החברות, עדיין זול יותר לקנות אי קטן באוקיינוס השקט מאשר דירה בתל אביב ולא חסר את מה להחרים – אבל השנה הזאת, או יותר נכון הקיץ של 2011, ייזכר בתור הקיץ שבו קמנו ודרשנו צדק חברתי. דרשנו אותו ברחוב, שבוע אחר שבוע. ומי שהיה שם כבר יודע – מחסום פסיכולוגי נשבר, זה שצעד יצעד שוב.
דפני ליף אולי התחילה את הכל, עם לא מעט טעויות, חוסר ניסיון תקשורתי והיעדר הכוונה נכונה – אבל גם עם הרבה תמימות, כוונות טובות ובעיקר תקווה שחלחלה להמון אנשים, גם כאלו שאיבדו אותה כבר מזמן.
גיא זוהר (שחקן משנה: שלדון אדלסון)
זאת לא הייתה ההתפטרות של גיא זוהר, כמו החשיפה של איך הדברים באמת עובדים. לא ברור בכלל כמה אנשים הבינו באותו ערב את הקשר בין ההתנצלות העצית, המדוקלמת והמצוקתית של אסף צ'רנילס בפני שלדון אדלסון בפתיחת התכנית, לבין ההתפטרות שחתמה את המהדורה. אבל הרעש (המבורך) שליווה את הפרשה גרם לכולנו להבין שיש אנשים שמקבלים יחס מועדף. בין אם זה בהתנצלות של דקה וחצי או בטרפוד תחקירים – יש אנשים שיכולים להוריד ערוץ שלם על הברכיים, ששולטים באינפורמציה שמגיעה אליכם למסך (כל מסך, גם זה שמולכם עכשיו), לעיתון ולמקלטי הרדיו. אם יש משהו שכדאי לקחת מהשנה הזאת, זה שאסור להאמין לכלום.
אירית רחמים (שחקני משנה: ג'קי מנחם, ליטל מ"היפה והחנון")
זוכי הריאליטי הבולטים של השנה (כן, זה היה השנה, זה סתם נראה נורא רחוק) הוכיחו סופית שאנחנו אוהבים את כוכבי הריאליטי שלנו בשטאנץ קבוע – חמימים, מצחיקים ומתחזקים שפה ייחודית בואכה עילגות קלה (או לחילופין – נרקומנים לשעבר). זאת הייתה השנה של אירית, ג'קי וליטל כי הם באו, לקחו את הכסף והלכו. פגע וברח טלוויזיוני יעיל וקצר. אבל זאת גם לא הייתה השנה שלהם - כי הם לא הפכו לטאלנטים. סוף סוף גילינו שלא כל אחד שסימסנו לו פעם או פעמיים כשיר להנחות אחר כך בטלוויזיה, לשחק בטלנובלה או להוציא דיסק. לפעמים, מה לעשות, גם באמת צריך להיות טוב במשהו.