יניב מימון ממגדל העמק הוא אולי סטודנט למערכות מידע במכללת עמק יזרעאל, אבל תחום החינוך בוער אצלו בדם. הוא נצר לשושלת מפוארת - סבא רבא שלו היה האדם שחי הכי הרבה זמן בתקופתנו, לא פחות מ-122 שנה. משפחתו של יניב דתייה, והוא עצמו זכה במקום השני בחידון התנ"ך למחוז צפון בשנת 2011. "אני אדם רגיש, אכפת לי מאנשים, כך שבאופן אוטומטי זה שאב אותי לתחום החינוך", הוא מספר. "אני מקפיד לא לשמור על דיסטנס, אני מאמין בקוליות. ילדים אוהבים את זה ומתחברים לפשטות, לדיבור בגובה העיניים".

באקדמיה הוא פנה דווקא לתחום ההנדסה, לדבריו משתי סיבות עיקריות – "בגלל תחושת המיצוי, וגם כדי לפתח את המדינה", הוא מסביר. "המדינה שלנו קטנה, וחשוב שתהיה לנו אחיזה בזירת ההייטק העולמית". כיום הוא נמצא כבר בשנה השלישית ללימודיו ומעיד שעד כה לא חווה קשיים מיוחדים.

בשנתיים האחרונות לוקח יניב חלק במיזם "נטועים", כחלק ממלגת מפעל הפיס. אל המלגה הוא הגיע בזכות מרכז הצעירים בעירו. לאחר שהתקבל ל-2 תכניות התנדבות שונות, בחר ב"נטועים". במסגרת התכנית, שבה לוקחים חלק 15 סטודנטים, ניתן דגש על מקורות יהודים בראייה מסורתית-עממית. "הדגש הוא לא על היהדות כדבר שמעמיס עלייך, אלא כדבר שנותן לך כלים. הדגש הוא פחות משמעת וצייתנות, אלא להבין את החיבור שבין עם ישראל לייעודו", מסביר יניב.

לאור החיבור שלו מהעבר לעולם היהדות, יניב מעיד כי ידע חלק גדול מהחומר כבר, אך עדיין מצא דברים שהפתיעו אותו. "ישנה גישה הגורסת כי התורה היא כלי לעשיית שלום. לפיה, מטרת התורה היא לגרום לאנשים להסתדר זה עם זה, ליצור אחדות בעולם. זו אימרה די נדירה", מציין יניב.

כדי להמחיש את דבריו, הוא מספר על טקסט שעסק בנשים שהניחו תפילין. "אנחנו חבר'ה מסורתיים, הייתה הפתעה מסוימת כשקראנו את זה לראשונה. בטקסט נאמר שאם נשים רצו להקפיד על מצוות כמו להניח תפילין, היה נהוג שהן היו קמות מוקדם ומתפללות", נזכר יניב בטקסט של הרב יוסף משאש, אותו קראו בפרויקט. "זה היה קיים בארצות המזרח, אז הבנו שהכוח של הדת הוא לאחד ולא לפלג אלא לקבל את שינויי הזמן. זה לא חוכמה להגיד 'אתה לא דתי מספיק אז אתה בחוץ' – כך נוצרים זרמים שונים ומבזבזים אנרגיות על ויכוחים פנימיים. אפשר 'להוריד מהגובה' ולנסות לאחד, זה דורש שינויים, אבל השינויים קורים בכל מקרה. השאלה היא לגבי הרלוונטיות של היהדות בזמנים האלו".

ברוח הזו, נזכר יניב בסיפור שממחיש את דבריו: "סבא שלי היה מספר לי שבמרוקו היו מגיעים לבית הכנסת אנשים שמעשנים בשבת. הם היו מעשנים בחוץ בסתר, וחוזרים לבית הכנסת להתפלל, והוא היה אומר לי: 'יניב, מה היה עדיף, שלא יגיעו ולא ירגישו חלק מהחזון היהודי, הרי כולנו לא מושלמים, ומי קבע מה המשקל של כל מצווה או עבירה?'. ככה היו מחברים אותם בעצם לקהילה".

הרעיון בתכנית "נטועים" הוא בסופו של דבר להעביר הלאה את הידע שרוכשים הצעירים בתכנית. "אני אישית קורא בתורה בבית הכנסת אז יש לי השפעה על הציבור, אנשים באים אליי ושואלים שאלות. עכשיו יש לי יותר ידע לתת", מעיד יניב. "הפרויקט אמנם עדיין בחיתוליו, אבל המטרה היא לקבל רקע עם פן ערכי, מתאר שיכול להוביל לדיונים בונים בעתיד".

למה הפרויקט הזה כל כך חשוב בעינייך?

"אני חושב שהפרויקט הזה חשוב כי יש לנו שסע דתי גדול, ואם אנחנו רוצים לפתור אותו צריך קודם ידע. ברגע שיש ידע, יש אפשרות לשיח בונה. אני חושב שזה מאוד חשוב שיהיו קבוצות כאלה, אפילו יותר רחבות, כי הקוטביות הולכת וגדלה. יש דתיים ויש חילונים וזה בסדר, אבל אנחנו דומים מאוד מבלי שאנחנו שמים לב".

בין הפעילויות שארגנו הסטודנטים בפרויקט "נטועים", ניתן למנות הפקה של אירוע ל"ג בעומר לכל העיר, אירוע מימונה וגם אירוע "זיכרון בסלון" לרגל יום השואה. "כל אחד היה בפרויקט היה אחראי על דבר אחד, מלהביא ספקים ועד העבודה הפיזית בשטח", יניב מסביר.

היית ממליץ לאנשים נוספים לקחת חלק בפרויקט "נטועים", או בפרויקטים דומים?

"כן, מאוד, בעיקר למי שאין ידע בנושא הדת, כי אז הוא פתאום הוא פוגש את מקורות הדת הללו ובעצם פוגש את החזון שלה והפתיחות שלה. אני משקיע המון בלימודי דת, זה אולי לא תורם בפן הכלכלי, אבל זה תורם המון לשלוות הנפש שלי".