אך בעוד שאין ספק שהסטיישנים הפכו ללגיטימיים בסגמנט המשפחתיות, בסגמנטים בכירים יותר כמו קטגורית מכוניות המנהלים עדיין הרוב המוחלט של המכירות הן של רכבים בתוצרת הסדאן–שלוש קופסאות.
כעת, לאחר ההצלחה הגדולה של הפוקוס סטיישן, בדלק מוטורס, יבואנית פורד ומאזדה בישראל, מעוניינים לשנות זאת ולחולל מהפכה דומה גם בשוק רכבי המנהלים עם ה-6 החדשה המציעה גרסת סטיישן במחיר שווה לזה גרסה רגילה.
פגישה ראשונה
כזכור, ה-6 סדאן היתה כבר אצלנו במבחן השוואתי, הרשימה את כל הבוחנים ואף התברגה למקום השני בחבורה, כך שרמת הציפיות גבוהה.
גרסת הסטיישן המכונה בשם האופנתי - וואגון, מגיעה ברמת גימור Luxury שלמרות כינויה היא הנמוכה בין שלוש רמות האבזור. היא מצוידת במנוע שני ליטר עם 155 כוחות סוס, גיר אוטומטי סטנדרטי בעל שישה הילוכים והמחיר הוא 165 אלף שקלים - כפי שנאמר, אין הבדל בתמחור בינה לבין הסדאן.
את הסטיישן, לעומת זאת, לא ממש הצלחתי לראות או לבחון לעומק באופן אישי. לכן המפגש הראשון איתה בארבע עיניים (או פנסים) הצליח להפתיע אותי - היא ממש יפה, מושכת ובעיקר נראית דינמית.
עיצובה כל כך דינמי - ולא למרות אלא בזכות תצורת הסטיישן - שהדבר הראשון שבא לך לעשות זה להכנס ולנהוג. יאמי!
לא מדובר בעניין של מה בכך, עד לפני פחות מעשור כל הסטיישנים נראו כמו מכוניות סדאן שהורכב עליהן ארגז מלבני שמטרתו לשנע או מלאי של צינורות אינסטלציה, או ערימה של ילדים לא חגורים.
עם זאת, למרות השיפור האדיר במראה לא נראה שגרסאות הסטיישן למכוניות המנהלים יצלחו לפגוע בפופולריות הגואה של הג'יפונים אך אין ספק שמדובר בעוד אופציה למנהל שמחפש להיות מקורי ובולט.
שוטינג ברייק
זו המילה שקפצה בראשי כשפגשתי בה בחניון היבואן, הפרופיל הדינמי שיוצר תחושה שהיא נמצאת בתנועה מתמדת. חלקה הקדמי ארוך ונמתח בצורת גל מעל הגלגלים הקדמיים ומסתיים בחדות בקו ישר ואנכי בחזית. חלקה האחורי קצר, בוודאי ביחס לחזית, ומסתיים בבליטה מעוצבת שטומנת בחובה את הפגוש האחורי.
מי שלא נתקל במושג, מוזמן לבצע מחקר גוגל קטן ולגלות את נפלאות העיצוב בסגנון שוטינג ברייק שבא לידי ביטוי בוואגון הזו. ואכן היא יפה ומעניינת מכל זווית למעט במבט מאחור שם היא נראית נאה ואלגנטית אך מעט סטנדרטית יותר. פסי הגגון שמעטרים את הגג מוסיפים לה נופך של פנאי ומשלימים את הרושם הנדרש של מכונית החורגת מהעדר.
פעולת פתיחת הדלת מרגישה קצת פחות טוב (ידית הפתיחה מזכירה עדיין מאזדה 3) והכניסה פנימה חושפת את הפנים שחוזר על עצמו בדיוק גם ב-CX5 וכמובן גם ב-6 הרגילה.
השחור שולט בכל, אך העיצוב נאה ובעיקר סולידי ומכוון להיות נטול התחכמויות וקל לעיכול.
התוצאה משעממת למדי ולא מייצרת תחושת פרימיום מספקת או ייחודיות כמו היצוב החיצוני, עם זאת החומרים ברובם נעימים ואיכותיים וסך הרמה הכללית של תא הנוסעים טובה.
הקונסולה המרכזית מעוטרת במסך מגע צבעוני וגדול למדי (6.5 אינץ') עם גרפיקה טובה אך מעט מצועצעת.
המושבים הקדמיים מעט נוקשים אך במידה נכונה ובעיקר תומכים. כרית התמיכה המתכווננת לגב התחתון הינה תוספת מבורכת. גם משענת היד המתכווננת לנהג מצוינת. בסך הכל קל להגיע לתנוחת נהיגה נוחה וטובה.
המושב האחורי מרווח גם כן. מרווח הרגליים טוב ומרווח הראש אף מצוין בגרסה זו (משמעותית טוב מגרסת הסדאן). היושב במרכז הספסל עלול קצת לסבול מקיצורו של המושב עצמו וכתוצאה מכך מתמיכה חסרה בירכיים.
פתח למיזוג אוויר מאחור מוסיף עוד נקודות לציון הגבוה לו זוכה הספסל האחורי.
גרסת המבחן הציעה חבילה מפנקת שכוללת כל מה שעולה על דעתכם ורק חלון חשמלי בגג ותאורה אוטומטית בלטו בהעדרם, אך אפשר לציין תוספות פחות טריוויאליות כמו חיישני חנייה קדמיים ואחוריים פלוס מצלמת רוורס, כניסה והתנעה ללא מפתח, צג מידע דיגיטלי (מצוין) בנוסף בלוח השעונים, שליטה על הגיר באמצעות כפתורים מאחורי ההגה, מערכות בטיחות שאינן סטנדרטיות אצל המתחרות (ת'כלס, זה יותר חשוב מחלון בגג) והרשימה עוד ארוכה ומכובדת.
פנים הרכב מגלם את המילה פרקטיות באמצעות תאים רבים, מתקני כוסות ושקעי 12V.
גרסת הסטיישן פותרת את אחת נקודת התורפה של ה-6 בגרסת הסדאן שסובלת מתא מטען מצומצם יחסית אך כאן ללא קיפול המושבים הוא גדול למדי ויכיל 451 ליטרים ולאחר קיפול שמתבצע בקלות, יתקבל נפח הטענה מעולה של לא פחות מ-1,593 ליטרים, כך שמהנתונים על הנייר והתחושה במבחן אולם התצוגה ניכר שגרסת הוואגון מגלה יתרונות רבים מעבר לעיצוב.
בחייאת זום זום
ה-CX5, שהציג לראשונה את מנועי הדור החדש של מאזדה מסדרת ה-skyactiv גם הפגין באופן ניכר את הרצון של מאזדה לוותר על הזום זום של הדור הקודם - כלומר על האופי העצבני והמיידי שאפיין את מערכות ההנעה של ה-3 וה-6 הקודמות לטובת התנהלות נינוחה יותר ובעיקר נתוני צריכת דלק משופרים.
ב-6 החדשה, לשמחתנו, הרגיעון פחות מורגש והיציאה מהמקום החלטית מספיק מצד אחד אך לא עצבנית מדי מצד שני. הגיר הפלנטרי מגיב מצוין, כפתור הקיק שנמצא בסוף מהלך דוושת הגז תמיד יביא לשילוב להילוך הנכון ולהספק הרצוי. כמו כן ראויה לציון פעולת הגיר שבולטת בעידון ובדיוק שלה. גם מעבר אגרסיבי מהילוך שני לראשון בהאצה לא יגרום לטלטול הנוסעים. תפעול ידני של הגיר באמצעות שני המשוטים מאחורי ההגה מעשיר את החוויה הדינמית. אמנם הכוח שמגיע ממערכת ההנעה כלל אינו מרטיט אך הוא מספק בהחלט ברוב המצבים אם כי אינו עומד ברמת השלדה של ה-6 שתקבל בשקיקה מנוע ביריון הרבה יותר, וכאן גם המקום לציין שהיא ניתנת להשגה עם מנוע בנפח 2.5 ליטרים.
בשימוש יומיומי מנוע 2 הליטרים מרגיש שקט ונעים לשימוש אך בסל"ד גבוה, באיזור שקרוב לקו האדום במד הסל"ד, הוא מייצר הרבה רעש ולא מהסוג שעושה חשק לאמץ את המנוע הזה לאורך זמן.
נתון צריכת הדלק הרשמי הצהיר על פוטנציאל חיסכון מכובד, אך בתנאי המבחן התובעניים שכללו נסיעה הררית וכבישים דינמיים התוצאה הממוצעת היתה 11 ק"מ לליטר - נתון מכובד שלעצמו לרכב בגודל כזה אבל רחוק מאוד מהנתונים הרשמיים.
פלייסטיישן 6
באופן מפתיע משהו, עם תחילת הנהיגה מתקבלת תחושה מעט שונה מול גרסת הסדאן של ה-6. משהו פה מרגיש מהודק, חד ונשלט טיפה יותר ונראה כי ה-6 וואגון משלבת בצורה טובה יותר נוחות מול קשיחות וספיגה מול דינמיות. אמנם לא מדובר על המכונית הנוחה ביותר בין מתחרותיה, אך רמת הנוחות בהחלט טובה.
היא אינה מרגישה גדולה או מסורבלת והיא ננהגת כמעט ברמה ספורטיבית. ההגה המדויק והמהיר מספק תקשורת טובה עם הגלגלים ומאפשר לא רק לנהוג בה מהר בכבישים דינמיים אלא גם להפיק תוך כדי הנאה ולהעלות קצת חיוכי אדרנלין בוודאי הרבה יותר ממה שניתן היה לצפות ממכונית מנהלים בתצורת סטיישן.
אם ממש נרצה להיות קטנוניים אז אפשר להלין על זוויות גלגול מעט מורגשות ביחס לגרסת הסדאן, אך יש לזכור שלא מדובר במכונית ספורט ובנוסף גם המושבים מספקים תמיכה צידית טובה שדי מחפה על כך וכמו כן הנסיעה אינה שקטה במיוחד וביחס לחלק מהמתחרות ניתן לציין שדי הרבה רעשי כביש ורוח חודרים לקבינה.
הקשר בין נדל"ן למע"מ
המונחים הכלכליים שמוזכרים בהקשר שלילי לאחרונה, פה דווקא באים לידי ביטוי בצורה חיובית. במקרה זה הנכס המדובר דווקא כן ניידי, ומדובר בנכס בעל שטח גדול יותר (ללא תוספת ארנונה) וגם הערך המוסף פה גדול יותר בעיקר ברמה הפרקטית שמגיעה מעצם היותו סטיישן.
גם ברמה הדינמית - נוצר פה ערך מוסף של הנאה מפתיעה גם ביחס לגרסת הסדאן.
ה-6 וואגון אמנם לא מושלמת. יש שקטות, מעודנות ונוחות ממנה ויש גם איכותיות וביצועיסטיות ממנה, אך כחבילה כוללת היא מספקת איכות חיים טובה בכל פרמטר ומתגמלת את הנהג שאוהב לנהוג.
הוואגון אף מוסיפה "חטא על פשע" ובזכות מדיניות תמחור חכמה של היבואן המקומי אין ספק שהיא מציעה חבילה טובה יותר ובאותו מחיר כמו גרסת הסדאן. מעניין יהיה לראות אם במהלך הזה מאזדה תצליח לחולל מהפך דומה לזה שיונדאי ופורד יצרו בסגמנט הנמוך יותר של המשפחתיות הקומפקטיות.
>> הסטיישנים הכי נחשקים
