נטליה דיגורה (48) עלתה לארץ ממולדובה בשנת 1997 וכשלוש שנים לאחר מכן החלה לעבוד כזמרת מקהלה באופרה הישראלית החדשה. את התואר הראשון שלה קיבלה במולדובה ואת השני כאן בארץ, ואחרי עשרים שנה של עבודה קשה וסיזיפית במקצוע שהיא כל כך אוהבת, הגיעה הקורונה.

ביום בהיר אחד מצאה עצמה נטליה על הבמה עם התלבושת, מקבלת את ההודעה הקשה כל כך- התיאטרון חייב להסגר. "ב-12.3 הורדנו תלבושות והלכנו הביתה", היא מספרת. "למחרת יצאתי לחל''ת ועם הכסף מביטוח לאומי שילמתי שכר דירה. זה לא שלפני הקורונה הייתי עשירה, אבל עבדתי בתור תאורנית כהשלמת הכנסה והצלחתי לסגור את החודש. אחרי המכה הזאת מהר מאוד הבנתי שאין לי כסף לאוכל".

בהתחלה הצליחה דיגורה לשרוד משאריות שהיו לה בבית. "הייתי מכינה כוס בורגול שתספיק לי לשבוע ימים ואוכלת כל יום קצת, רק בשביל להחזיק מעמד. כשהשאריות נגמרו, הייתי פשוט רעבה במשך כמה ימים. סיפרתי את הסיפור שלי בבנק ולא נתנו לי להוציא כסף, הרגשתי שאני טובעת. במזל אחרי כמה ימים של רעב ראיתי פוסט בפייסבוק על סלי מזון, והזמנתי לי אחד".

ארגון להצלת מזון

סל המזון של דיגורה הגיע, למרבה המזל, גם עם מצלמות. "ערכו איתי ראיון מערוץ 12, והיה לי חשוב לספר את הסיפור שלי כי הרגשתי בודדה. ידעתי שגם הקולגות שלי מהתיאטרון ובכלל מעולם התרבות נמצאים במצב דומה, חלקם עם ילדים קטנים או הורים מבוגרים. זו גם הסיבה שלא העזתי לבקש עזרה מאף אחד. התביישתי. אחרי שראו אותי בטלוויזיה, פנו אליי מארגון לקט".

"״לקט ישראל - בנק המזון הלאומי״, הוא ארגון ללא מטרות רווח העוסק גם בימי שגרה בהצלת עודפי מזון מחקלאות ומוסדות ותרומתו לאנשים שכל כך זקוקים לו ויש לו מרכז לוגיסטי עצום המעסיק מעל ל-100 עובדים ועשרות אלפי מתנדבים. רק בשנת 2019 הציל "לקט ישראל" כ-2.2 מליון ארוחות מבושלות מבתי מלון, חברות הסעדה ובסיסים צבאיים ועוד מעל ל-15 אלף טון של פירות וירקות שנאספו כתרומת עודפים מחקלאים. עודפי המזון האלה מועברים מדי שבוע לכ-175,000 אנשים נזקקים באמצעות כ-200 עמותות ברחבי הארץ.

תרמו עכשיו ארוחת חג כדי שלכולנו יהיה חג שבע>>

כמו הרבה אחרים, עם התפשטות נגיף הקורונה, מצא עצמו הארגון מתמודד עם שינויים משמעותיים בפעילותו ונאלץ להמציא עצמו מחדש. בניגוד לתפיסה הכללית של הארגון שמאמינה בשימוש ב׳עודפים׳, הוא יצא עם קמפיין גיוס כספים מאסיבי בארץ ובחו״ל וכבר בחודש מאי הצליח להביא לכך שמפעלים חזרו לייצר מזון לספק כ-12 אלף ארוחות מבושלות ביום. "לא ידעתי שקיים ארגון כזה וכל כך שמחתי להכיר", מספרת דיגורה. "קיבלתי מיד כרטיס נטען עם 300 שקלים לקניות בסופר וארגז של פירות וירקות. זה היה נהדר, כל פרי היה יצירת מופת, כל כך טעים, טרי, אני לא אשכח את הטעם שלהם לעולם".

"האמנתי בפעם הראשונה שאני לא לבד"

מאז, דיגורה מצליחה לשרוד. לאט ובזהירות, בעיקר בעזרת סל מזון שבועי שהיא מקבלת מוועד פעולה של תעשיית התרבות. אבל היא לא שוכחת את הראשונים שהיו שם בשבילה. "אני כל כך שמחה שיצרו איתי קשר ועזרו לי. זה דבר מדהים לראות בתקופות קשות כאלה. אני מרגישה שהבנתי בפעם הראשונה שפה בארץ יש ערבות הדדית, הזדהות, והרבה רצון לעזור. אני רוצה להגיד תודה, זה חימם לי את הלב והציל לי את החיים. מבחינתי נולדתי מחדש, האמנתי בפעם הראשונה שאני לא לבד. כל ישראל אחים".

אז נכון, עבודה עדיין אין. למרות שמתווה ההופעות כן מאפשר הופעות בקפסולות באוויר הפתוח, נטליה עדיין לא קיבלה טלפון ממקום עבודתה והיא מחכה בסבלנות. בינתיים, היא לפחות אוכלת כמו שצריך. "נתנו לי כוח לחיות, הרגשתי כאילו שאני טובעת, כאילו אין לי אוויר והם פשוט נתנו לי יד והצילו אותי".

בקרוב נשב כולנו סביב שולחן החג, נציין את תחילתה של השנה החדשה ונמלא את ליבינו בתקווה שהשנה החדשה תהיה טובה יותר מזו שקדמה לה. אז תוך כדי ההכנות לערב החג, זכרו גם את אלה שלא בטוחים האם יהיה אוכל על שולחנם, היכנסו לאתר של ״לקט ישראל - בנק המזון הלאומי״ ותרמו, כל תרומה נחשבת.