עבריינות מין משתוללת במרחב הדיגיטלי ויש לה פנים רבות, חלקן מוכרות מהמרחב הפיזי, וחלקן עשו התאמה מהירה למרחב הדיגיטלי. רבים שואלים מה מסוכן בעבירות המין במרחב הדיגיטלי? הרי, לכאורה, בתור צרכני רשת שיושבים בביתנו מאחורי מסך המחשב, אנחנו אמורים להיות הכי מוגנים שאפשר.
"בעבר תחום מדעי הקרימינולוגיה עסק בפשיעה וקורבנות המתרחשת במרחב הפיזי בלבד (אופליין). כיום אנו נמצאים בעידן בו יש מרחב פעילות דומיננטי נוסף - המרחב הדיגיטלי. מרחב זה משמש בין היתר לפעילות עבריינית ערה", מסבירה ד"ר ענבל לם, מרצה לחקר פשיעת סייבר בחוג לקרימינולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי.
מדוע ההכשרה בלימודי קרימינולוגיה חשובה בהתמודדות עם הסכנות הגלומות בתופעה?
"מדע הקרימינולוגיה מחויב להתאים את הכלים התיאורטיים והישומיים שיש ברשותו למציאות הפשע המשתנה. יש לעמוד על דמיון ושוני בין פשיעה וקורבנות במרחב הפיזי לבין פשיעה במרחב הדיגיטלי במטרה לטפל, לנבא, לפקח ולמנוע את הפשע ואת הסכנות העתידיות".
לא יצא קצת מפרופורציות העניין של תופעת העבריינות ברשת? הרי מדברים על מציאות וירטואלית ואנחנו יכולים להחליט לכבות את המחשב בכל רגע שנרצה
"בניגוד לתפיסה הרווחת, הדבר האחרון שניתן לומר הוא שאנחנו מוגנים, ויש לכך מספר סיבות. ראשית, ישנן עבירות מין שהרשת הדיגיטלית משמשת עבורן כפלטפורמה ליצירת קשר פיזי מאוחר יותר בין מבצע העבירה לבין הקורבן. שנית, זהו מרחב פרוץ שטומן בחובו סכנות גדולות מאוד עבורנו ועבור היקרים לנו כאשר, החברה, כולל מערכת החוק, עדיין לא יודעת לזהות ולהתמודד עם הסכנות האורבות ברשת. שלישית, לרשת הדיגיטלית יש תכונות מבניות ייחודיות ההופכות אותה לזירת איום ממשית בגלל היעדר גבולות טריטוריאליים והיכולת של אדם זר שאיננו מכירים להגיע אלינו וליצור איתנו קשר אישי באמצעות המסך. תוסיפו לכך את האנונימיות והנטייה המוגברת לחשיפה עצמית - כל אלה יוצרים הזדמנות לפגוע ולהותיר במשתמש המחשב צלקות ארוכות טווח".
האם ניתן לחנך את הציבור כיצד לזהות את הסכנות?
"המחשב משמש כזירה חדשה ומתוחכמת בהרבה בהשוואה למה שהכרנו בעבר. בגרסה המוכרת והישנה של עבריינות מין ופדופיליות נדרשו שנים ארוכות של למידה, סדנאות, כנסים או פרסומות כדי ללמד ולהסביר לאזרחים מהם גבולות המותר והאסור בכל מה שקשור בפרטיות הרגשית והפיזית שלנו. הכלים שעמדו לרשותנו הנחו את הציבור כיצד להימנע מפגיעה של עברייני מין כשאנחנו מבלים בפארקים או בגנים. היום המרחב הדיגיטלי התמים לכאורה, מעמיד בפנינו סכנות גדולות בהרבה, שכן מי יודע מה מותר ומה אסור ומתי הדמות שמדברת איתנו בצ'אט לא חורגת מגבולות המותר? מי קובע מה מוסרי ומה אתי? מי שומר במרחב החדש על ילדינו שפתאום תוך כדי משחק במחשב עלולים לקבל פניה מאדם בעל חזות תמימה וכוונות זדון?"
מי שומר עלינו מפני הסכנות הרבות ברשת?
"מקובל לחשוב שהגנה מפני איומי סייבר נמצאת בידיהם של שני גורמים מרכזיים: החוק והטכנולוגיה. ואכן בשנים האחרונות נעשו מספר תיקונים בחוק על מנת להתמודד עם האתגרים הרבים שמציב בפנינו המרחב הדיגיטלי. לדוגמא, חוק הסרטונים האוסר יצירה והפצה של תכנים פדופיליים ותיקוני חוק שנוגעים לעבירת אינוס במרחב המקוון".
האם החוקים האלה שומרים עלינו גם במרחב הדיגיטלי?
"אם במרחב הפיזי עולה שוב ושוב טענת ה'לך תוכיח', הרי שבמרחב הדיגיטלי היא מופיעה ביתר שאת. במרחב זה עולות גם שאלות הנוגעות להוכחת אשמה עיקרית, תרומה יחסית של הקורבן ועוד. ואם נעבור לזירה הטכנולוגית, הרי שכאן נכנסים לתמונה בין היתר רובוטים אנושיים, או כפי שעוד מכנים אותם 'בוטים', המתוכנתים לזהות אינטראקציות שעלולות להוביל לעבירת מין. כך או כך, המציאות מלמדת שהחוק היבש והפיתוחים הטכנולוגיים המשמעותיים עדיין אינם מסוגלים להגן עלינו באופן הרמטי".
כיצד בכל זאת נוכל להגן על עצמנו ועל הקרובים לנו?
"אנחנו משתמשי הקצה נכנסים לתמונה במה שמכונה 'ההיבט האנושי באבטחת מידע' ולקרימינולוגיה יש גם כן תרומה משמעותית. קרימינולוגים מכירים בכך שהזירה הדיגיטלית מופעלת ונצרכת על ידי אנשים. אנחנו גם מבינים שכדי להבין את תופעת הפשיעה במרחב הדיגיטלי ולהגן על המשתמשים, יש לבחון את התופעה גם דרך הפריזמה האנושית תוך היכרות עם משאבי אכיפת החוק והחקיקה הקיימת".
כיצד את רואה את תפקידנו בכוח?
"במציאות המעורפלת של היום קשה להצביע על סכנות ברורות ולכן חשוב מאוד להעלות את המודעות החברתית לסכנות ולפתח מודעות בעיקר בקרב אוכלוסיות פגיעות: ילדים, בני נוער וקבוצות אוכלוסייה המאופיינות כחסרות מיומנות דיגיטלית".
מה עלינו לעשות על מנת לשמור על הילדים שלנו במרחב הדיגיטלי?
"היום אנחנו יודעים שהטכנולוגיה הקיימת לבדה לא יכולה להגן על ילדנו כי מדובר על דור דיגיטלי, שגדל על ברכי התמונה הוויזואלית ולא על ברכי ההורים. הרחקה או מניעה מוקדמת מחשיפה לתכנים לא בהכרח תגן עליהם, מכוון שהמוטיבציות להיות חלק מהאקלים החברתי הדיגיטלי חזקות מאוד. תקשורת קרובה בין הורים לילדים יכולה לעשות זאת. כמו כן, אני ממליצה לפתח בקרב הילדים את המודעות החברתית לכך שהמציאות מאחורי המסך איננה מציאות מדומה, אלא דמיון מציאותי, כלומר מציאות המתקיימת על הבמה האחורית ונושקת גם לבמה הקדמית. והכי חשוב הוא להבין שהתופעה הזאת כאן כדי להישאר ואנחנו צריכים ללמוד לחיות ולהתמודד עימה".
לפרטים נוספים על חקר פשיעת סייבר בחוג לקרימינולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי לחצו כאן