כשהמספרים מדברים על 10 צעירים ביום שיחלו בסרטן, נדמה שאנחנו חיים בתוך איזו רולטה רוסית. אם הוא לא יגיע אלינו, הוא כנראה יגיע לחבר או לחברה שלנו. לקולגה מהעבודה, לשכן. הסרטן מסתבר לא בורר את לקוחותיו לפי גיל. אבל מה זה באמת אומר להיות חולה סרטן או להחלים מסרטן כשאתה צעיר? 4 צעירים חולים ומחלימים מנסים להסביר.
״פול גז בניוטרל״
שחר ג׳וס, אובחנה בהודג׳קין לימפומה שלושה שבועות לפני שחגגה יומולדת 19. ממש בסוף שנת השירות ורגע לפני הגיוס לצה״ל. ״זה פול גז בניוטרל. זה לרצות לטרוף את העולם ושנייה אחר כך להקיא יומיים. זה לראות את כולם חיים את התוכניות שאת חלמת, אבל את בבית חולים או במיטה לא יכולה לזוז. זה להסתכל למוות בעיניים ולהגיד לו ׳נשמה לא הזמן ולא המקום׳".
ג׳וס תחגוג בקרוב יומולדת 25, ו-5 שנים נקיות מסרטן. בין מסע ההחלמה שלה והחזרה לשגרת חיים היא מנהלת את קהילת ה-Young בחלאסרטן בפייסבוק עבור צעירים בגילאי 18-29 וגם יזמה ומאמנת את קבוצת חלאספורט לצעירים עד גיל 29. ״חלאסרטן היה המקום שלי עוד מתקופת הטיפולים גם לצחוק יחד על הסרטן וגם להרגיש חלק ממשפחה״.
״אין זמן נכון יותר מעכשיו״
שונית יונגרמן, חלתה בגיל 27 בסרטן שד גרורתי. היא הייתה סטודנטית לחינוך ועבדה בגן ילדים בקיבוץ. ״להיות חולת סרטן גרורתי כשאת צעירה זה להבין שאת חייה במציאות שונה בתכלית מכל מי שסובב אותך. זה לראות את החברים שלך חיים בהילוך מהיר את החיים: תואר, קריירה, זוגיות, חתונה והקמת משפחה כשהחיים שלך נעים בהילוך איטי בין בתי חולים, רופאים, טיפולים, בדיקות ארוכות וכואבות ובעיקר תחושות של פחד וחרדה ממה שעתיד לבוא״.
שונית, פעילה ותיקה בקהילת חלאסרטן, יזמה מספר פרויקטים ביניהם יזמה מפגשי שיח לחולים על דייטים ומיניות, אירועי חלאס מתקעקעים ועוד. ״להיות חולת סרטן גרורתי זה לדעת שבחיים אסור לדחות רצונות ותשוקות לזמנים נכונים יותר כי תכלס אין זמן יותר נכון מעכשיו וחלאסרטן זה לדעת שיש מקום בעולם שמבין אותך. שאת יכולה לדבר בו על הכל, הכי פתוח, בלי להתבייש או לפחד ולקבל תמיד מהקהילה את החיבוק והתמיכה שאת זקוקה לה״.
״למה מדברים איתי כאילו אני בן שמונים?״
״אני לא מוכן, אני לא קורבן, זה לא בשבילי, מה אני סבתא שלי? למה מדברים איתי כאילו אני בן שמונים? למה מניחים שהסתיימו לי החיים?״. תום בר דוב גילה שהוא חולה בסרטן בגיל 31, עם תינוק בן שנתיים בבית. הרבה בבית כי באותה תקופה בישראל, החיים התנהלו מסגר לסגר. תום, שעבד כמורה דרך, היה מהראשונים שאיבדו ברגע אחד את מקור הפרנסה.
״ידעתי שיש עוד כמוני, אבל לא הבנתי איך זה יכול לעזור לי, ואז פגשתי את חלאסרטן, קהילה של חולים ומחלימים צעירים, סוף סוף הרגשתי שאני לא לבד! לקחתי חלק בקמפיין להעלאת מודעות לסרטן האשך. אני מעביר הרצאות בנושא ומלווה חבר'ה לפני, תוך כדי ואחרי טיפולים. אני יוצר חיבורים מדהימים שמשנים (לפחות לי) את החיים״.
״מחקתי את הטינדר כי מי ירצה לגעת בי עם גזזת בגבות״
אל תעצרו את עצמכם אם ברח או יברח לכם קצת צחוק כי הצעירה המסורטנת הזו היא סטנדאפיסטית: תכירו את תכלת גינס, רווקה תל אביבית בת 39. ״איך עוברים ממצב שכולם מקנאים בך שאת גרה לבד בתל אביב למצב שכולם מרחמים עלייך שאת גרה לבד כי את רווקה, כי את עצמאית ובעיקר - כי חטפת סרטן. את חיה באינסטגרם של עצמך. החיים דינמיים, צעירים ויפים וכל מה שאת רוצה זה להמשיך לחיות את החיים שלך כרגיל. את מחפשת אשמים אבל אין, נשאר לך רק להבין שאת כבר לא עצמאית יותר, שאת צריכה עזרה ועוד אין לך 40. ואני לא באמת יכולה לעבוד, או לצאת לדייטים. הכל תקוע. וההורים שלי, שהיו מאכילים אותי בפתיתים וקטשופ פתאום מנביטים לי אוכל אורגני ומפזרים כורכום מעל הכל״.
תכלת אובחנה בשנה האחרונה או כמו שהיא מספרת ״הסרטן תפס אותה בשחלות״ וחלאסרטן זאת סגירת מעגל עבורה. בעברה, הייתה מתלווה להופעות סטנדאפ של רמי וורד וככה מצאה את עצמה מופיעה בביתה של זהר יעקובסון, שהקימה את עמותת חלאסרטן לזכר בתה טל, שנפטרה בגיל 26. ״מפה לשם, הופעתי בהתרמה בשביל עצמי. לימים חלאסרטן הפך למקום שלי למעגל התמיכה המשמעותי שלי עם קבוצת מסורטנים צעירים כמוני״.
בימים אלו יוצאת עמותת ״חלאסרטן״ בפעילות לגיוס תרומות לטובת המשך הפעילות בפלטפורמות השונות ובהובלת המחלימים, המשך הקמה של מרפאות צעירים, הכשרת צוותים מטפלים, קידום חקיקה להקלה על חולים ומחלימים ועוד.
לתרומות עבורם הקליקו כאן >>