"קודם כל, ההגדרות של דור ה-Y וה-Z לא רלוונטיות", אומר מנכ"ל התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית שי שידלוב. "אנחנו דור שלא חי את התבניות האלה וזה באמת אולי אחד מהמאפיינים הכי מובהקים שלנו. תבנית החיים המוכרת של לימודים, צבא, השכלה אקדמית, חתונה, ילדים – כבר לא קיימת מבחינתנו. אם כך היו בעבר משרטטים את מהלך החיים של כל עולל שנולד, היום התבנית הזו התפרקה לחלוטין".
אכן, תבניות והגדרות הן הדבר האחרון שמאפיין את דור הצעירים והצעירות. הם גדלו לתוך עולם מאוד טכנולוגי, נגיש, מהיר וכמעט נטול חסמים. עם זאת, כל האפשרויות הפתוחות האלה יכולות גם להרתיע ואפילו לייצר לחץ, בלבול ולעיתים אף חרדות.
לדברי שידלוב, "הצעירים היום לא מספיק מצוידים בכלים ובהבנה של איך יראה העתיד שלנו. הדור הקודם, ההורים שלנו, לא מבין למה אנחנו מבולבלים ואפילו קצת בז לבלבול הזה. העולם שלהם היה הרבה יותר תבניתי וסגור. ההורים שלנו לא מכירים מציאות של שפע אפשרויות ושל מידע, זה לא היה קיים בעבר. גם המעסיקים שלנו, המורים שלנו, וגם מקבלי ההחלטות – הם לא מבינים את השינוי הזה. במקרה הטוב הם מבינים שהם איבדו קשר איתנו, במקרה הפחות טוב הם חושבים שהם יודעים מה טוב ושאנחנו מפונקים אבל אנחנו פשוט דור שחושב שלא צריך לקבל את גזירות החיים כמו שהן. יש ציפייה שנשתעבד לעבודה, נרוויח כסף ונביא ילדים וזה מה שיגדיר אותנו כמוצלחים או לא. אם בדור הקודם, אנשים למדו לאהוב את העבודה שלהם, אז בדור שלנו, אנחנו רוצים לעבוד במה שאנחנו אוהבים. זה לא אומר שאנחנו חסרי אחריות. אנחנו פשוט רוצים גם וגם וגם ואנחנו לא מתביישים להגיד את זה".
"מעסיקים היום אומרים שהם לא מצליחים לגייס עובדים, שאף אחד לא רוצה לעבוד. הטענה הזו היא לא נכונה. זה לא שאף אחד לא רוצה לעבוד, פשוט אף אחד לא רוצה לעבוד אצלם. עובדתית, צעירים עובדים. אנחנו לא מפחדים לדרוש משכורות גבוהות יותר ותנאים טובים יותר. חברות ההיי-טק משקיעות הון בחוויית עובד, במסיבות ובתנאים מעולים ועדיין כנראה נחליף עבודה בהזדמנות הראשונה לאופציה טובה יותר".
שיר הורוביץ, ראש תחום מדיניות חברתית בהתאחדות, מוסיפה למאפייני הצעירים ואומרת: אנחנו לא מחכים שההישגים שלנו יגיעו בעוד 20-30-40 שנה. אנחנו מצפים לראות את התוצאות כאן ועכשיו. יש פה בעייתיות כי כשאנחנו נכנסים לארגונים חדשים שעוד פועלים בשיטות מיושנות, אנחנו לא נפעל בתוך כללי המשחק שלהם אלא ניצור לעצמנו דרכים חדשות. מצד אחד זה אחד המאפיינים שיעזרו לנו להביא לשינוי וגם להביא אותו מהר אבל זו גם אחת הסיבות לכך שיש לנו בעיה של ייצוג במוסדות שונים - אם נבין שהמקום לא פתוח לשינויים ולא מוכן להתקדם, אנחנו נעזוב ונחפש מערכת אחרת שתתאים לנו".
"יש פה גם הרבה אלמנטים של הישרדות יום יומית, חרדה ודיכאון", אומר שידלוב, "למצוא עבודה שמתאימה לך זה מאתגר ולפעמים נוטה להוריד את תחושת הביטחון, במיוחד שאתה בעצמך עוד לא יודע מה אתה רוצה לעשות. הדור הזה חי בתחושה שהוא לא מספיק טוב. לא מרוויח מספיק, לא נראה מספיק טוב, אין לו מספיק עוקבים ולמעשה הביקורת העצמית שלנו היא מאוד גבוהה ומשתקת".
אז מה עושים? בסופו של דבר הצעירים האלה אמורים להנהיג את המדינה בכל התחומים.
"קודם כל צריך להבין שאנחנו צמאים להזדמנויות", אומרת הורוביץ. "גם כשאנחנו לא מצליחים למצוא עבודה שתאפשר לנו להגשים את עצמנו, ננסה למצוא דרכים אחרות שיתנו מענה לתשוקות ולפוטנציאל שלנו. דרך כל ההתנסויות האלה אנחנו מצליחים להתפתח ולצבור ניסיון שיקדם אותנו".
"דוגמה טובה לכך היא קהילות ההשפעה שפועלות בהתאחדות. למשל, יש לנו קהילה שמקדמת מדיניות שקשורה לקיימות ופועלת מול מקבלי ההחלטות ומול המועצה להשכלה גבוהה. חברי וחברות הקהילה מדברים בוועדות בכנסת, כותבים ניירות עמדה ומצליחים להגיע להישגים מרשימים. דוגמה נוספת היא קהילת סמ"ן, בה סטודנטים וסטודנטיות עם וללא מוגבלויות פועלים יחד עם המוסדות כדי לשפר את הנגישות בקמפוסים. בסופו של דבר אנחנו מוצאים דרכים אחרות, א-פורמליות, להשפיע ולהגיע להישגים, גם אם אנחנו מאתגרים את כללי המשחק המוכרים".
"מעבר לעשייה שלנו", ממשיך שידלוב, "גם על המדינה לקחת את המושכות. הממשלה צריכה בראש ובראשונה לדבר איתנו ולערב כמה שיותר צעירים בפתרון הבעיה. מומחים ואנשי מדיניות לא תמיד פוגשים וחווים את האתגרים שלנו".
"יש 2.5 מיליון צעירים וצעירות בישראל, אנחנו כוח יצרני, כוח אזרחי משמעותי אשר נעדר מהשיח הפוליטי. לממשלה יש שלל כלים ומשאבים שצריכים להיות מנותבים להשקעה בעתיד שלנו. מבחינה פוליטית, למדינת ישראל יש אחריות לתת מקום לצעירים ולאפשר להם ייצוג במערכת הפוליטית", אומרת הורוביץ. "בגרמניה לדוגמה, כמו מדינות נוספות בעולם, יש מקומות משוריינים לצעירים והם מחויבים להכניס אותם לפרלמנט גם ברמה המקומית וגם ברמה הארצית. ישראל תהיה חייבת לעשות דברים דומים כדי לעזור לצעירים להבין שהמשחק הזה הוא גם בשבילם ושרוצים לשמוע אותם".
"המדינה גם תצטרך להכניס את היד לכיס ולהשקיע יותר בצעירים ובצעירות", אומר שידלוב, "באנגליה על כל לירת שטרלינג שהמדינה משקיעה בצעירים התמורה עבור ההשקעה (ROI) היא 5.6 לירות שטרלינג. בארה"ב החזר ההשקעה מגיע ל- 6 דולר עבור דולר אחד. יש לא מעט פעולות שאפשר לעשות וגם עושים אותן בעולם".
איך מערכת ההשכלה הגבוהה נכנסת לתמונה?
"כשמסתכלים על ההשקעה של המדינה בצעירים", אומר שידלוב. "אי אפשר להתעלם מהמיליארדים המנותבים למערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. לאקדמיה תפקיד מכריע בהתפתחות שלנו, האישית, החברתית והמקצועית. עם זאת, יותר ויותר צעירים כבר מתחילים לשאול את עצמם מדוע הם עשו תואר או האם בכלל יש ערך בלעשות תואר".
בסופו של יום, אנחנו לקוחות שבויים. קשה להתקיים במציאות התעסוקתית בישראל בלי תואר אקדמי וזו הסיבה לכך שישראל היא מקום שני בעשר המדינות המשכילות בעולם. בחוסר הלימה מוחלט לכך, החוויה האקדמית, הכישורים והמיומנויות שאנחנו רוכשים לאורך הדרך דווקא לא עולים בקנה האחד עם הציפיות שלנו ממערכת ההשכלה הגבוהה. אנחנו לא באמת מרגישים את התמורה עבור הכסף שלנו ונזכיר שאנחנו משלמים על זה פעמיים כן? גם מכספי המיסים שלנו וגם מהעו"ש.
"אני חושבת שהאקדמיה נמצאת בנקודת מפנה", אומרת הורוביץ'. "עלינו להחליט האם המטרה שלה היא רק לפתח עבורנו ידע או שמטרתה רחבה יותר. פוטנציאל ההשפעה של המרחב האקדמי על החברה הוא עצום ויכול לבוא לידי ביטוי בפיתוח עובדים מוכשרים יותר ואזרחים מעורבים יותר. למול ההחלטה הזו היא צריכה להתחיל להתנהג אחרת".
"בהתאחדות אנחנו מקדמים תוכנית שעושה בדיוק את זה ובעיקר מקדמים הסתכלות הוליסטית על איך שאנחנו תופסים את האקדמיה. אנחנו שמים דגש מאוד גדול על החוויה הסטודנטיאלית, הזדמנויות להתפתחות אישית, שילוב התנסויות מקצועיות ובעיקר העלאת הצרכים הסטודנטיאלים לסדר יומם של קובעי המדיניות", הוסיפה הורוביץ.
"על כל הנושאים האלה ועוד אנחנו דנים בוועידת הצעירים והצעירות", מסכם שידלוב. "אולי היתרון הכי גדול שלה הוא שבה השיח איתנו בגובה העיניים ולא מעל הראש שלנו. זה המקום שלנו להציף את האתגרים שלנו אבל גם את ההזדמנויות שלנו ולהבין ביחד איך אנחנו מצליחים לקדם פתרונות למען העתיד של כולנו".