מקום 41-50
50. "Beck – "Morning Phase
אחרי כל מיני סיבובים שונים ומשונים, כולל הקלטת קאברים ללאונרד כהן והוולווט אנדרגראונד, בק חזר אחורה לאלבום הכי אינטימי שלו, "Sea Change". 12 שנים אחרי יצירת המופת ההיא "Morning Phase" הוא דיסק המשך, שנשמע כאילו לא עבר הזמן. השיר הראשון ממש נשמע כמו העתק של פתיחת האלבום ההוא. אבל זה לא העתק מעיק. זה פשוט עוד מאותו יין משובח. ועם כל הכבוד לניסויים בגרוב, בק במיטבו כשהוא עצוב ומהורהר. בדיוק כמו בדיסק היפה הזה.
שיר המופת: "Blue Moon"
49. "La Ruex – "Troubles in Paradise
אלבום הבכורה של לה רו היה הצלחה חובקת עולם. אלי ג'קסון ובן זוגה המוזיקלי בן לנגמייד היו חוד החנית בעוד גל של חזרה לצליל האלקטרוני של האייטיז. אלא שאז ג'קסון נכנסה לחרדות והשתבללה. כך עברו חמש שנים. נצח בשנות פופ עדכני. לכן ההפתעה עם "Trouble in Paradise" היא עצומה. לא רק שזה לא פיאסקו, זה דיסק מאוד מאוד יפה. ויותר מזה, כבר בשמיעות ראשונות ברור שזה דיסק קלאסי, כזה שלעולם לא יתיישן. ג'קסון לא שינתה את הסגנון שלה, היא רק פתחה קצת את האופקים. השיר שמדגים הכי טוב את האלבום הזה הוא "Sexotheque" שמרפרר בעדינות, כמו חלקים רבים באלבום, לימי הזוהר של גרייס ג'ונס אבל גם לנייל רודג'רס. כבוד.
שיר המופת: "Kiss and not Tell"
48. "Pixies – "Indie Cindy
על הבמה בבלומפילד היה ברור שהפיקסיז הם מההרכבים האלה שמי שגדל עליהם, ישמור להם תמיד מקום חם בלב. זה הצליל הזה, הכל כך ספציפי, הגרוב המיוחד רק להם. והשירים שנצרבו כבר מזמן בנשמה. הם אף פעם לא היו גדולים כמו יו-2, ואולי זה כוחם. 23 שנים אחרי שהפסיקו ליצור מוזיקה חדשה, יצא הדיסק הזה, שיש בו עוד מהדבר הנפלא ההוא. זה לא מחדש הרבה אבל זה מגוון את מה שמכירים ומוסיף קצת דם חדש. מי שאוהב את הפיקסיז, שזה הרבה מאוד מאיתנו, לא היה צריך יותר.
שיר המופת: "Bagboy"
Thom Yorke – "Tomorrow's Modern Boxes" .47
כשתום יורק העלה את אלבום הסולו השני שלו למכירה דרך שירות ההורדות של ביטורנט, הוא קיווה שזה ישנה את תעשיית המוזיקה לנצח ויאפשר לאמנים לרתום את תוכנות הטורנטים כדי למכור את המוזיקה שלהם מבלי להזדקק לתיווכן של חברות התקליטים. חוץ מתכנית מע"מ אפס של יאיר לפיד, מדובר כנראה בהבטחה הכי בלתי ממומשת של השנה, ואי אפשר להגיד שזאת היתה הפתעה גדולה. בעצם, אי אפשר להגיד ששום דבר באלבום החדש הוא הפתעה גדולה. אבל אם עדיין לא נמאס לכם להקשיב לשירה המיוסרת של יורק מרחפת כרוח על פני הבאסים, האלבום הזה הוא מוזיקת ההמתנה המושלמת לאלבום הבא של רדיוהד.
שיר המופת: "Guess Again!"
46. "Peaking Lights – "Cosmic Logic
פיקינג לייטס האמריקאים הם בעל ואישה שנראים כמו זוג היפים שנשלפו מהסיקסטיז. ככה גם נשמעת המוזיקה שלהם – פסיכדליה שמשתלבת עם אינדי פופ עכשווי. אבל בעוד הרכבים פסיכדליים אחרים מתמקצעים בצד ההזייתי והמלנכולי, פיקינג לייטס מסתובבים דווקא בצד החיובי יותר של העניין - חיוכים וחיבוקים לכל. האלבום הרביעי שלהם ממשיך באותו קו קסום, אבל מושפע מוזיקלית מעשור מאוחר יותר, שנות השמונים. באלבום הבא - מחווה לניינטיז.
שיר המופת: "Breakdown"
45. "Damien Rice – "My Favourite Faded Fantasy
שמונה שנים שתק דמיין רייס לאחר הצלחת הענק שלו. התהילה שיגעה אותו, והוא ברח ממנה. התחבא באיסלנד. בתעשייה כבר התחילו להספיד אותו, אבל אז הוא חזר. וכן, היה שווה לחכות. ריק רובין, המפיק האגדי, לקח את רייס כמו שהוא, ורק איפשר לשירים להיפתח יותר ולגדול. זה לא נשמע בומבסטי או מופק בהמון כסף, זה רק נשמע יפה, מגוון ומלא בשאר רוח. אנחנו מזמינים אתכם לצפות בקליפ של "I Don't Want to Change You". אם רק תסתכלו תבינו הכל. למה רייס כל כך נערץ, למה הוא נחשב פורץ גבולות, למה אי אפשר שלא להתאהב בו. האיש סוחב שירים של תשע דקות בלי למצמץ. פשוט גאון.
שיר המופת: "I Don't Want to Change You"
44. "tUnE-yArDs – "Nikki Nack
מריל גרבוס החלה להקליט מוזיקה בתור טיון יארדס כשהיא עבדה כבייביסיטר במסצ'וסטס. אולי בגלל זה המוזיקה שלה נשמעת כמו לונה פארק שמנוהל על ידי אישה מטורפת. בלאגן מוזיקלי שכולל מקצבים שונים, השפעות אפריקאיות, יוקליילי וקול אגרסיבי ובולט. למרות שקשה להמציא משהו חדש בגישה המאוד אקלקטית שלה, באלבומה האחרון אפשר לזהות כיוונים חדשים ומעניינים, בעיקר בעקבות העבודה עם מפיקים חיצוניים. הילדים כבר התעוררו, זה בטוח.
שיר המופת: "Water Fountain"
Young Thug – "Thugga Thugga" .43
ב-2014, שם המשחק בהיפ הופ הוא אינדיבידואליות. ככל שאתה יותר ייחודי, שונה ואקסצנטרי, ככה יש לך יותר סיכוי להתבלט. הכוכב התורן של תעשיית הווירדוז (שנוסדה על ידי ליל וויין) הוא יאנג ת׳אג, בחור בן 21 מאטלנטה עם עבר פלילי, קעקועים על כל הגוף, קול צורם וחיבה משונה למגפי Uggs. העניין הוא שיש סיכוי לא רע שת׳אג דווקא כאן כדי להישאר, כי מעבר לגימיקים ולדיבורי הסמים והזיונים, מסתתרת מקוריות יוצאת דופן של חריזה וביצוע - והמיקסטייפ Thugga Thugga"" (ב-2014 כבר לא צריך אלבום, אגב) הוא רק אחד מיני רבים שהוא הוציא השנה, שמעידים על כך.
שיר המופת: "Danny Glover"
42. "Kindness – "Otherness
אדם ביינברידג' הבריטי הגיח לעולם הדיסקו לפני שנתיים תחת השם "קיינדנס" עם אלבום בכורה שהלהיב בעיקר את המבקרים. באלבומו השני הוא חוזר להצטיין, יותר פרוע וחסר דאגות, עם שורה של אורחים מכובדים ומלודיות לא צפויות. רובין ובלאד אורנג' מצטרפים לקרן יער, פסנתרים, פעמוני פרות ושאר ירקות שרק גאון ידע איך לשלב היטב במוזיקה שלו. באלבומו השני ביינברידג' הופך רשמית לאחד מהכישרונות הבולטים של אמנים שאמנם מגדירים את עצמם בתור פופ, אבל מרחיבים מאוד את הז'אנר.
שיר המופת: "Who do you Love"
41. "Real Estate – "Atlas
ריל אסטייט, להקת אינדי רוק מניו ג'רזי, תמיד היו מודעים לנקודות החוזק שלהם. הדיוק המלודי ויחסי הגומלין בין השירה לגיטרה, התעצבו והתגבשו אצלם לאורך 5 שנות פעילות. באלבומם השלישי והעגמומי, הם צועדים אל העתיד מבלי לשכוח את שורשיהם. הוא לא סוטה רחוק מדי מהתבנית הישנה, אבל הוא יותר חד מבעבר. "Atlas" הוא האלבום הכי בוגר שלהם עד כה, בו הם מתייחסים רבות לחלוף הזמן, שדווקא נדמה שעושה עימם חסד.
שיר המופת: "Talking Backwards"
מקום 31-40
Damon Albarn - "Everyday Robots" .40
דיימון אלברן הוא איש ששווה להעריץ. הוא מוזיקאי נהדר, שהוביל בשנות התשעים להקת בריט פופ משגעת. חוץ מזה הוא איש רציני, הלב שלו במקום הנכון. הוא מעורב יפה בפוליטיקה באנגליה ולא מתבייש להגיד מה הוא חושב. בגיל 46, בדיוק 20 שנה אחרי שיצא "Parklife " המושלם של להקתו בלר, הוא הוציא דיסק ראשון כסולן. זה דיסק בקצב איטי, לואו טמפו שכזה, בלופים שמזכירים טריפ הופ אבל לא באופן מעצבן. על זה תוסיפו כלים אפריקאים אקוסטיים ובעיקר פסנתר דומיננטי מאוד, עם צליל נפלא ועגמומי. "Lonely Press Play" מכיל את המשפט הנפלא "כשאני בודד, אני לוחץ Play" - אחד המשפטים הכי יפים שנכתבו בזמן אחרון על החיים.
שיר המופת: "Lonely Press Play"
39. "Jack White – "Lazaretto
אלבום הסולו השני של ג'ק ווייט, האיש שהביא לכם את ריף הגיטרה הכי מזוהה של שנות האלפיים ("Seven Nation Army"), זכה בהישג מרשים אחד לפחות: הוא שבר את שיא מכירות התקליטים בארה״ב שנקבע בתחילת שנות התשעים. אפשר לחשוב שזה בזכות גימיקים והפתעות שצורפו למהדורת הוויניל, אבל אפשר (וצריך) לתת לו קרדיט על חדשנות מוזיקלית. באלבום הזה הצליח סוף סוף איש הווייט סטרייפס לאסוף את כל ההשפעות המוזיקליות שלו ולאגד אותן ליצירה אחת מבלי שהמאזין ירצה לתת לעצמו כדור בראש. הוא שפך בלוז, קאנטרי, רוק קלאסי, פולק וכמעט כל ז'אנר שמככבת בו גיטרה, לתוך טקסטים שמושפעים מסיפורים שכתב בגיל 19 ויצר אלבום אינטנסיבי, שבהתחשב בנושאים בהם הוא עוסק, מכיל כמות עצומה של כיף.
שיר המופת: "Lazaretto"
38. "Parquet Courts – "Sunbathing Animal
כשארבעת הליצנים הניו יורקים פרקט קורטס הפציעו לאוויר האינדי-רוק לפני שלוש שנים, מיהרו לסמן אותם בתור גרסה חכמה יותר של הסטרוקס. באלבום השלישי ששחררו השנה, הם מותחים את הגבולות המוזיקליים שלהם לכיוון האבות המייסדים ולווט אנדרגראונד וטלוויז'ן. ב" Sunbathing Animal" הם מגישים לנו ג'אם חשמלי עם שירה חסרת הבעה, והם עושים את זה כל כך בקלות, שאי אפשר שלא לתהות איך אין 20 להקות כאלה בכל עיר.
שיר המופת: "Sunbathing Animal"
37. "Lykke Li – "I Never Learn
הזמרת השוודית היפהפייה ליקה לי כבר חקרה את ענייני הלב, או ליתר דיוק ענייני הלב השבור, בשני אלבומיה הקודמים. כפי שמבטיח שם אלבומה השלישי, "אני אף פעם לא לומדת", גם הפעם היא עוסקת בזוגיות שהסתיימה. במקרה הזה הפרידה ארוזה בשירי מאבק בבדידות ובעצב, עם הפקה שיוצרת הרבה הד, מה שיכול להיות מטאפורה למצב הנפשי הריקני. אנחנו חייבים להודות שקצת התאכזבנו מהאלבום – ציפינו שהוא יהפוך את לי לכוכבת ענקית באמת, ובמקום זה הוא קצת מרגיש כמו דריכה במקום. מצד שני אין ספק שמדובר באחת היוצרות המרתקות שפועלות כרגע, שעומדת בשורה הראשונה של היוצרות הסקנדינביות העכשוויות יחד עם ביורק ופיבר ריי.
שיר המופת: "No Rest for the Wicked"
36. "Jungle – "Jungle
בעידן בו הכל חשוף, הלהקה הבריטית ג'אנגל מעדיפה לשמור על מסתורין ולא לחשוף את זהות חבריה. בקליפים הראשונים ששחרו, חברי ההרכב לא נמצאים, אלא רק דמויות רוקדות. סימן השאלה הגדול ביותר היה על צבע העור שלהם, כיוון שסגנונם מתכתב עם דיסקו ו-Fאנק משנות
ה-70, לצד השפעות מההרכבים היותר לבנים-בריטים של האייטיז. באלבום הבכורה שלהם, ג'אנגל מראים שלא צריך להמציא את הגלגל מחדש, כל עוד הוא מתגלגל למקומות חדשים. למרות שהרושם הראשוני שמקבלים מהם הוא של שמייח וריקודים, האלבום מכיל גם רגעים אפלים מבלי להוריד את הגרוב.
שיר המופת: "Busy Earnin'"
Roman Flugel – "Happiness is Happening" .35
אם יש משהו שמפיקי דאנס גרועים בו זה שמות של אלבומים. דוגמאות לכך ניתן היה למצוא השנה ב"It's Album Time" של המפיק הנורווגי טוד טרייה וגם ב"Happiness is Happening" של רומן פלוגל, שם גדול בסצינת המועדונים הגרמנית. אם פלוגל חושב שהאלבום הזה מבטא שמחה הוא כנראה סובל מדיכאון קליני קשה, אבל אם מתעלמים לרגע מהשם, מדובר באסופה של קטעי טכנו אווירתיים ומהונדסים בקפידה שפשוט דורשים להתנגן במסיבת הבית הבאה שלכם.
שיר המופת: "Wilkie"
Schoolboy Q – "Oxymoron" .34
אחרי שקנדריק לאמאר שרף את עולם ההיפ הופ והחזיר את הכבוד לאל.איי, המשימה שעמדה בפני סקולבוי קיו - הבא בתור אחרי קנדריק בלייבל/קולקטיב TDE, הייתה לא פשוטה. ההשוואות לשותף הכוכב שלו לא פסקו והוא היה חייב להוכיח שהוא משהו אחר וטוב לא פחות. ב"Oxymoron" סקולבוי מביא את עצמו במלוא גנגסטריותו ונותן את כל מה שיש לו, וגם אם לפעמים זה יותר מדי, כשזה עובד הוא נשמע כמו אחד הראפרים הרעבים והיצירתיים ביותר במשחק.
שיר המופת: "Break The Bank"
Iggy Azalea - "The New Classic" .33
שום דבר לא הכין אותנו לפריצתה של איגי אזליה בשנה שעברה. בעולם בו כוכבות בלונדיניות מקסימום מארחות איזה ראפר ומטבלות איתו את שירי הפופ שלהן, היא הייתה קערת חריף. אי אפשר היה לעמוד בפניה: יש לה סיפור מעניין על בריחה מהבית באוסטרליה בגיל צעיר, היא יורה טקסטים נשכניים, והיא נועלת כריסטיאן לובוטין. אלבום הבכורה ששחררה השנה מצדיק את מעמד "הדבר הגדול הבא" שזכתה לו. "The New Classic" הוא חלון ראווה לכישרון הענק של אזליה: ראפ מעולה עם לחני פופ/ דאנס/ טראפ, להיטים כובשי מצעדים וחוצפה שלא מוצאת מנוח.
שיר המופת: "Fancy"
Azealia Banks – "Broke With Expensive Taste" .32
3 שנים שלמות עברו מאז שלהיט הבכורה של אזיליה בנקס, "212", הפך ללהיט המסיבות האולטימטיבי. מאז היא שחררה EP ראשון, טפטפה עוד כמה שירים, ובעיקר גרמה לכל העולם להתעייף מהציפייה. השנה תודה לאל היא שחררה במפתיע אלבום בכורה, שנשמע בעיקר כמו אוסף השירים ששמענו ממנה עד כה. "Broke with Expensive Taste" היא כותרת מדויקת למוזיקה של אזיליה – ראפ מלולכך מהשכונות, עם טעם איכותי של השפעות מוזיקליות. היא אשפית במקצבים - האוס, טראפ, סול וטכנו, ועליהם היא יורה חרוזים בראפ בלתי מתפשר. כמעט אפשר לסלוח לה על ההמתנה.
שיר המופת: "Chasing Time"
31. "Bruce Springsteen – "High Hopes
אלבום האולפן ה-18 של ברוס ספרינגסטין הוא אלבום אחר. בעוד שלאורך 40 שנות קריירה הקפיד ספרינגסטין על יצירה מקורית בעלת נרטיב ברור, "High Hopes" הוא אוסף של אאוטייקים, חידושים וקאברים לשירים של אחרים. האלבום הופק במהלך ויוצא בעיצומו של סיבוב הופעות מצליח, ומסמן עשור וחצי של פריחה יצירתית ובימתית.
זהו אלבום שכוחו בניגודים שבו. ניתן לחוש את השפעת הדם החדש שהוזרם ללהקתו של הבוס, שחבריה הם שועלי רוק בגיל הפנסיה. בין המצטרפים החדשים בולט טום מורלו, הגיטריסט האגדי של להקת Rage Against The Mechine. מורלו בן ה-50, אקטיביסט חברתי ופילוסוף, הוא אחד המניעים העיקריים ליציאת האלבום. ב-2009 ביצע במשותף עם ספרינגסטין את "The Ghost Of Tom Joad".
השיר, במקור שיר הנושא של האלבום האקוסטי מ-1995, הפך ליצירה חשמלית ממגנטת. שיר הנושא הנוכחי, "High Hopes", נכתב במקור ב-1987. ספרינגסטין כיסה אותו ב-1995, ועכשיו – בעידודו של מורלו – העניק לו עיבוד מחודש. מי שצפה בהופעותיו הפנטסטיות של ספרינגסטין בשנים האחרונות, יכול לחוש את האנרגיה הבימתית של כלי ההקשה והנשיפה בעיבוד הזה. "Just Like Fire Would" הוא להיט ומפגן כישרון של מוזיקאי שיודע להפיח חיים חדשים גם בלהיטים של אחרים. ""American Skin מ-2001 הוא משירי המחאה הנוקבים והכואבים של ברוס.
"The wall" הוא שיר על אבדן וזיכרון, שמרסק את הלב כפי שספרינגסטין, ברכותו ורגישותו, יודע לרסק. את האלבום סוגר "Dream Baby Dream", קאבר מפתיע לשיר של להקת Suicide מ-1979, שהופק ביחד עם סרטון הוקרה לקהל הנאמן שפוקד את הופעותיו. "High Hopes" הוא לא מיצירותיו הגדולות של ספרינגסטין, אבל הוא מעניין, קליט ומרגש. אין בו נרטיב טיפוסי, אך יש בו הצהרה משמחת: בגיל 65 ספרינגסטין עדיין עושה רוקנ'רול משובח, ולא נראה שהוא מתכוון לעצור. // ארנון ראובני
שיר המופת: "American Skin - 41 Shots".
מקום 21-30
30. "David Bowie – "Nothing Has Changed
עזבו אתכם מהשיר החדש, שהוא בסדר. כבר הרבה שנים שדיוויד בואי לא נשמע כל כך רלוונטי. אולי עבר מספיק זמן, אולי פשוט התגעגענו, אבל האוסף החדש והע-נ-ק הוא הזדמנות חגיגית להתאהב שוב באיש ששינה את החיים של כולנו. האיש שבזכותו גברים מתחברים לצד השני שלהם הרבה יותר בקלות, גם כשהם סטרייטים. האוסף הזה מגיע בשתי גרסאות. אחת של שני דיסקים (40 שירים) ואחת של שלושה דיסקים (60 שירים). אחרי 50 שנה של יצירה אפשר שוב להודות שבואי הוא אחד, יחיד ומיוחד. ואם אין לכם חמישה שירי בואי שבלעדיהם חייכם אינם חיים - אולי אין לכם חיים.
שיר מופת: כל השירים
Flying Lotus – "You're Dead" .29
המפיק האלקטרוני פליינג לוטוס כבר מזמן לא נמצא באותה הפלנטה איתנו. הוא חוקר עולמות רחוקים, מדבר עם חייזרים מהעבר, מאלתר עם הרכבי ג׳אז בין-גלאקטיים וקונה סינתיסייזרים במאדים. ב"You're Dead", לוטוס החליט לחקור גם את העולם הבא, בעקבות שורה של מקרי מוות של אנשים הקרובים לו. "You're Dead" הוא יצירה אפלה ומרתקת של פחות מ-50 דקות, מה שמגביר את הדחף ליהנות ממנה בשמיעה רציפה וטריפית במיוחד.
שיר המופת: "Dead Man's Tetris".
Andy Stott – "Faith in Strangers" .28
אין הרבה מפיקים אלקטרוניים שאפשר להגיד שיש להם חזון ייחודי משלהם, אבל אנדי סטוט הוא ללא ספק אחד כזה. באלבומו הרביעי האמן הבריטי מפסל משטחי סאונד חלומיים המורכבים משכבות של סינתיסייזרים סוחפים, באסים חומצתיים ומקצבי דאב-טכנו עמוקים, עליהם נחים הווקאלז של אליסון סקידמור, המורה שלו לפסנתר. התוצאה היא אחד האלבומים המפתיעים והעוצמתיים של השנה.
שיר המופת: "Faith in Strangers"
27. Alt J – "This is all Yours"
האלבום הראשון של אלט ג'יי, מלפני שנתיים, הוא אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים של האינדי בשנים האחרונות. חבורת חנונים בריטים מהאוניברסיטה יצרו שירים בלתי שגרתיים ונגישים, שכבשו את עולם האינדי והמיינסטרים, והפכו לסוג של קונצנזוס. האלבום השני והמצופה שלהם, ממשיך מהנקודה המדויקת שבה הקודם הסתיים, כשכל מה שאנחנו מכירים ואוהבים מאלט ג'יי עדיין שם. רק הפעם ניכרת עבודה יותר עמוקה של חברי הלהקה, שעוברים ממוזיקה מאוד הפקתית ליצירה יותר "חיה". מעל הכל, "This Is All Yours" הוא הדרך הנכונה שלהם להוכיח שהם יותר מהברקה של אלבום אחד.
שיר המופת: "Hunger of the Pine"
26. "The Black Keys – "Turn Blue
אפשר להכריז רשמית - הבלאק קיז הם מפלצת. הצמד האמריקאי המורכב מדן אורבך ופטריק קרני, הפכו בשנים האחרונות מפנינת אינדי למכונת להיטי רוק לפרסומות. גם אלבומם השמיני, שהפיק לצדם דיינג'ר מאוס (נארלס ברקלי, ברוקן בלס), מוכיח שוב את היכולת שלהם לייצר שירים קליטים בעלי מסתוריות פסיכדלית. ב"Turn Blue" הקיז יוצרים את המוזיקה הכי נגישה שלהם - שיכולה לעורר לילות בודדים או להיות ללוות נסיעה בכבישי מדבר. זה הסאונד של להקת האיצטדיונים שהכי חמה בארה"ב כרגע.
שיר המופת: "Fever"
25. "Chet Faker – "Built on Glass
צ'ט פייקר, אדום הזקן האוסטרלי, עורר באז אינטרנטי מטורף כששחרר את הקאבר שלו ל "No Diggity" של להקת הניינטיז האהובה TLC ב-2011. לאחר ציפייה מתמשכת, הוא הוציא השנה אלבום בכורה. "Built on Glass" מציג אמן להוט עם קול מאופק ומהדהד, שצף על מקצבים מבעבעים. אמנם לפעמים קשה להבין מה הוא רוצה להיות יותר - זמר נשמה או מפיק ביטים מינימליסטי, אבל עם השילוב של השניים הוא מנצח. שתי ההופעות שלו בארץ (שהיו סולד אאוט), הוכיחו שמדובר בסאונד הכי נכון כרגע למוזיקה אלטרנטיבית שקורצת למיינסטרים.
שיר המופת: "Talk is Cheap"
Sia – "1000 Forms of Fear" .24
2014 במילה אחת היא "Chandelier" (ראו רשימת שירי השנה). השיר הזה, הקליפ הזה. מה עוד יש להגיד על פריצתה של סיה למרכז הבמה, כשפניה מכוסות ואיש לא רואה את פניה? כזכור, סיה ניסתה לפרוץ הרבה שנים וזה ממש לא הצליח. אז היא הפכה לכותבת להיטים לאחרים. הידעתם? "Diamonds" של ריאהנה זה שיר שלה. ועכשיו, אחרי שדיוויד גואטה הפך את "טיטניום" שכתבה ושרה לו ללהיט כובש עולם, הגיע הזמן לנסות שוב. והפעם זה הצליח. סיה היא אולי לא זמרת כל כך מיוחדת, אבל עם שירים כאלה טובים, מי צריך לדעת לשיר?
שיר המופת: "Chandelier"
23. "Metronomy – "Love Letters
לפני שלוש שנים מטרונומי שחררו את "The English Riviera", אלבום מופתי שמיצב אותם כהלהקה הכי אהובה באינדי פופ-האלקטרוני. ג'וזף מאונט, האיש שמאחורי ההרכב, הצליח אז ליצור עם הסינטיסייזר המוזר שלו פסקול מושלם לחופשת קיץ של היפסטרים בריברייה הבריטית. אלבומם הרביעי, Love Letters"", הוא חזרה לאותו החוף, אבל מתחת לשמיים הרבה יותר כהים. מבחינה מוזיקלית ורגשית הוא מחוספס יותר מקודמיו, ושילב בתוך הפופ הקליל שלהם השפעות רוק פסיכדלי וסול. זוהי שעתה של הרחצה הלילית, בלי הפחד שיגנבו לך את הבגדים.
שיר המופת: "Reservoir".
22. "East India Youth – "Total Strife Forever
"נוער מזרח הודו" הוא בכלל מוזיקאי בריטי בן 23 שנולד בשם וויליאם דויל. אלבום הבכורה שלו נכתב בתקופה בה התגורר ליד דוכנים של הודים במערב לונדון וככה נולד השם. ב"Total Strife Forever" הוא מתיך אינדיטרוניקה וסינת' פופ ומערבב אותם לכדי אלבום בכורה מקורי ומבטיח. דויל מצליח להעביר אלינו את הכאב של חיים בודדים בעיר ענקית וגשומה, וגם את רגעי השמחה כשקרן שמש פוגעת בבטון.
שיר המופת: "Looking for Someone"
21. "St. Vincent – "St. Vincent
הדיסק הזה מככב בעולם בראש הרבה רשימות בחודש הזה. באלבום החמישי שלה אנני קלרק הצליחה להפוך בהרבה חוגים לאלילה. באלבום הבכורה שלה היא ניגנה על 13 כלי נגינה שונים, האלבום הקודם והיפה שלה היה שיתוף פעולה עם דיוויד ברן מטוקינג הדס, וחוץ מזה היא מנגנת גיטרה באופן כל כך מיוחד שכותבים עליה מאמרים בעיתוני נגינה. הדיסק החדש מביא את יצירתה לשלב הבא. אלה ארבעים דקות של סיוט מופלא (למרות שלפעמים גם מנג'ס, בואו נאמר את האמת). זה מטריד ומקסים בו זמנית. וזה מוזיקלי להפליא. מיוחדת הקלרק הזאת, אי אפשר להכחיש.
שיר המופת: "Digital Witness"
מקום 11-20
Michael Jackson – "Xscape" .20
אם מייקל ג'קסון חשב שהוא יוכל לנוח בקבר, הוא טעה. האלבום השני שלו שיצא אחרי מותו, "Xscape", נעזר בנבחרת שלמה של מפיקי על ובטימבלנד אחד כדי להפיח חיים בגופתו של מלך הפופ. השירים נשלפו כולם היישר מהכספת של חברת התקליטים שמחזיקה בזכויות על עזבונו המוזיקלי של ג'קסון, וחלקם אפילו לא רעים, במיוחד כשמשווים אותם לאלבום הפוסט-מורטם הקודם שלו. הבעיה היא שגם ברגעים המהנים של האלבום, קשה שלא להרגיש כאילו כל הסיפור הזה נלקח מפרק דיסטופי במיוחד של "מראה שחורה", שבו כמה עסקני מוזיקה ציניים מחליטים לייצר הולוגרמה של הטאלנט המת שלהם כדי לקדם מכירות של סמארטפון. עצוב אבל נכון.
שיר המופת: "Love Never Felt So Good"
19. "Lana Del Rey – "Ultraviolence
סימני השאלה הולכים ומתבהרים. לנה דל ריי היא לא פיקציה ולא המצאה של אף אחד. יותר מזה, היא הביאה סגנון שירה חדש וייחודי, שהחיסרון היחיד שלו הוא שהוא כל כך הצליח, שאלפי זמרות צעירות בכל העולם מנסות אותו עכשיו. היתרון של דל ריי זה שהיא כותבת שירים מעולים (או שכותבים לה). גם באלבום החדש, אולי אפילו יותר מבאלבום הראשון, השירים פשוט חזקים. "West Coast" הוא המוצלח שבהם. ויאללה, שתבוא כבר להופיע כאן כמו שהבטיחו.
שיר המופת: "West Coast"
Arca – "Xen" .18
אלבום הבכורה של ארקה רק אישש את מה שכבר היה די ברור גם קודם לכן – המפיק הצעיר, יליד ונצואלה, הוא הדור הבא של המוזיקה האלקטרונית. לפני ש"Xen" יצא ארקה כבר הספיק לעשות דבר או שניים בחייו, כולל להפיק שירים של FKA Twigs (עוד נחזור אליה בהמשך) וגם כמה קטעים מהאלבום האחרון של קניה ווסט, אבל באלבומו החדש הוא מתגלה במלוא כוחו, עם שורה של קטעים מעוותים ומפלצתיים שנשמעים כמו מה שקורה במוחו של סכיזופרן שלוקח מנת יתר של אסיד (וזה עוד בלי שדיברנו על הקליפים המשוגעים שלו). בימים אלה הוא מפיק את האלבום החדש של ביורק, והוא רק בן 24!
שיר המופת: "Thievery"
17. "How to Dress Well – "What is this Heart
נסו לא לגלגל עיניים כשאתם קוראים את שם התת ז'אנר הזה: "היפסטר אר אנ' בי". אם אתם עדיין כאן, יכול להיות שתתחברו לHow To Dress Wall, פרויקט הסולו של מוזיקאי אמריקאי בשם טום קרל. לפני 4 שנים הוא הוציא אלבום בכורה שנחשב לאחד מחלוצי הז'אנר, לצד פרנק אושן, מיגל ודה וויקנד - בקיצור, מוזיקה שחורה לאנשים רכרוכיים. אבל עד כה קרל הסתיר את יכולותיו הקוליות תחת שכבות של אפקטים והפקה מוזיקלית עמוסה. באלבום השלישי שהוציא השנה, המוזיקה עוברת לחלק האחורי, ולפתע מתגלה קולו החם והברור, שנשמע בוטה ואינטימי. ממש כמו מסיבת קריוקי של בחור מוכשר אחד, שלעולם לא רוצה שישפטו אותו.
שיר המופת: "Words I don't Remember"
16. "Ed Sheeran – "X
על פניו, אד שירן לא עשוי בדיוק מהחומרים שיוצרים כוכבי פופ. ואכן, חלק גדול מסיקור העלייה המטאורית שלו לפסגה עוסק בשאלה כיצד בחור צעיר וחביב עם גיטרה אקוסטית הפך לכזה סופרסטאר. באלבומו השני, X"", הוא מוכיח לנו בדיוק שהטייטל הזה מגיע לו. שירן חבר לשניים מהמפיקים המטורפים שהאנושות ידעה, ריק רובין ופארל וויליאמס (רמז: עוד תפגשו בו בהמשך הרשימה), ויחד איתם נע על הסקאלה שבין הפולק-רוק ל-R&B ופאנק. אפשר כבר לקבוע בביטחון שההישגים שלו נובעים מביטחון עצמי ושאפתנות. שאפו.
שיר המופת: "Sing"
15. "The Juan Maclean – "In a Dream
לאור ההצלחה הבינלאומית של ז'אנר ה-EDM וחזרתו של ההאוס באדיבות דיסקלוז'ר, אמני מוזיקה אלקטרונית מקבלים יותר ויותר הזדמנויות לחשיפה. ג'ון מקלין, חצי מהצמד "חואן מקלין", לא מאושר מזה. בשבילו דאנס הוא יעוד אישי עמוק יותר. באלבום השלישי שלו, מקלין מטייל הרבה מעבר למוזיקת ריקודים טיפוסית ויוצר אלבום עשיר בקצב, גרוב ורגש. החצי השני, הווקליסטית ננסי וונג (אל.סי.די סאונדסיסטם לשעבר), אחראית על להוביל אותנו לאורך חלום הדיסקו הזה ובולטת מתמיד. מסתבר שחלוקת תפקידים כזו היא בדיוק מה שמקלין היה צריך.
שיר המופת: "A Place Called Space"
Run the Jewels – "Run the Jewels 2" .14
הצמד ראן דה ג'ולז מורכב מראפר לבן ונמוך מניו יורק וראפר שחור ושמן מאטלנטה, ולמרות שהחיבור בין אל פי וקילר מייק הוא הרבה יותר מגימיק, אין ספק שזה עזר להם לפרוץ מהאנדרגראונד היפ הופ (בו הם ותיקים ומנוסים) לקהל גדול הרבה יותר של אוהבי מוזיקה טובה. עם הפקות שמשלבות צלילים אלקטרוניים עם אנרגיות של רוק וחריזה מהירה וחכמה, פרויקט הצד החביב הזה הפך לגולת הכותרת בקריירה של שני האמנים המעולים האלה.
שיר המופת: "Oh My Darling"
Dean Blunt – "Black Metal" .13
דין בלאנט הוציא השנה את אלבום הסולו השלישי שלו והוכיח סופית שהוא מסתדר יפה מאד גם בלי אינגה קופלנד, שותפתו לשעבר בהרכב הווירדי הייפ וויליאמס. בדומה לשני אלבומיו הקודמים, בלאנט מציג סדרה של שירים קצרים (וגם שניים ארוכים) שנעים מפופ אופטימי מהורהר דרך רגאיי ועד לג'אז אוונגארדי. באלבום הזה בלאנט מצליח להיות הכל בבת אחת – כותב פופ מוכשר, מסמפל מקורי, זמר עם קול ממכר – ועדיין להישאר חדשני, אבסטרקטי ומוזר, בדומה לדימוי התקשורתי המעורפל שלו. יש בו רגעים קליטים וממכרים שגורמים לאוזניים וללב להימס וגם רגעים אפלים שיכולים במצבי רוח מסוימים לפרוט על העצבים, אבל אם תיתנו לו סיכוי דין בלאנט יוכל ללוות אתכם ברגעים מאד יפים.
שיר המופת: "50 Cent".
12. "Ariel Pink – "Pom Pom
אריאל פינק הוא נודניק, אבל אם כבר נודניק אז שיהיה ככה. כבר יותר מעשור שההיפסטר הקליפורני מוציא אלבומים עם שירים מקושקשים שנעים על התפר בין רצינות לבדיחה, שהביאו לו השוואות לפרנק זאפה. האלבום החדש שיצא השנה קידם אותו במדרגות ההצלחה הכלכלית והתקשורתית, גם בגלל שהוא אמר כל מיני שטויות שלא מתחשק לחזור עליהן כמו "אני אוהב פדופילים". האמת היא שבתוך השממה הכללית, שבה אין כמעט שום דבר חדש במוזיקה, פינק לפחות עושה שמייח. הא, והוא גם יודע לכתוב שירים פשוט מצוינים.
שיר המופת: "Put Your Number in my Phone"
11. "Swans – "To be Kind
מאחורי להקת סוואנס האמריקאית יש היסטוריה ארוכה ומכובדת של רעש. 32 שנים לאחר שהוקמו, הם מציגים שליטה באומנותם ברמה כמעט אוטומטית. נדמה שהאלבום ה-13 של סוואנס, " to be kind", נכתב בידיים מדממות והופק על ידי שדים. מדובר במסע בן שעתיים מלא בצעקות, קולות לוחשים, ספיריטואליזם ואלימות. אל תשמעו את זה בווליום גבוה מדי, זה עלול לבלוע לכם את הנשמה.
שיר המופת: "Oxygen"
מקום 1-10
10. "Freddy Gibbs & Madlib – "Piñata
מפיק ההיפ הופ המעושן מאדליב ידוע בתור אחד שאוהב לעשות שיתופי פעולה. האלבומים המשותפים שלו עם ג׳יי דילה ואם אף דום נחשבים לקלאסיקות, וכמו כל מפיק היפ הופ גדול, הוא עובד הכי טוב כשיש איתו ראפר שנותן לו השראה. החיבור עם הגנגסטא-ראפר מאינדיאנה פרדי גיבס הרים כמה גבות בקרב המעריצים, שלא ידעו כיצד הסאונד הפסיכדלי של מאדליב ודיבורי האקדחים של גיבס ייפגשו. ב"Pinata" יצא הטוב משני העולמות - הכתיבה של גיבס באלבום היא פואטית ועמוקה יותר, והביטים של מאדליב הם מהקשוחים ביותר שהוא אי פעם שחרר. התוצאה היא אלבום היפ הופ רב שכבתי ששווה להעמיק בו, בניגוד לאופי החד-פעמי של רוב יצירות ההיפ הופ של התקופה.
שיר המופת: "Robes"
9. "Todd Terje – "It's Album Time
אין הרבה מפיקי דאנס שהצליחו לסלול את דרכם ללב הקונצנזוס, במיוחד כאלה שמגיעים, כמו טוד טרייה, מהצד הפחות מסחרי של התחום. בעשור האחרון טרייה הנורבגי גדל לאט ובטוח, וממפיק דיסקו אנדר-גראונדי קטן הפך ליוצר להיטי רחבות ואדיטים בלתי נשכחים. עכשיו, כמו שאומר השם של אלבום הבכורה שלו, "It's Album Time" - ואנחנו זכינו בשעה שלמה מגאונותו. גם כאן טרייה מציע תערובות של פיוז'ן ג'אז, נו-דיסקו ובוסה נובה, שנמסים לתוך טראקים מרוממים ומכשפים. ומעל הכל הוא מספק אינספור רגעים כיפיים, שמשאירים אותנו עם הרבה ציפייה לראות לאן הוא ימשיך מכאן.
שיר המופת: "Inspector Norse"
Sam Smith – "In the Lonely Hour" .8
כשהתארח לאחרונה ב"אקס פקטור" האנגלי, אמר סם סמית על אחד המתמודדים שאותו הוא אוהב "אנחנו צריכים יותר גברים שהם דיוות בעולם המוזיקה". מצחיק כי זה בדיוק התיאור הנכון בשביל סמית עצמו. צעיר בן 22, שאימא שלו עזבה עמדה בכירה בבנק אנגלי כדי לנהל אותו נכון. סמית הוא התשובה ההומואית לאדל והגלגול המחודש של בוי ג'ורג' - זמר נפלא שכותב שירי אהבה קורעי לב לבנים. "Stay With Me" הוא ללא ספק הבלדה הכי מהממת של השנה. תשאלו מארי ג'יי בלייג', אפילו היא תגיד לכם.
שיר המופת: "Stay With Me"
Aphex Twin – "Syro" / "Caustic Window" .7
לא פחות מ-13 שנה עברו מאז שאפקס טווין שחרר את האלבום הקודם שלו, והשנה הוא החליט לשבור שתיקה עם שני אלבומים חדשים, או ליתר דיוק, אלבום חדש אחד ועוד אחד ישן. Caustic Window"" הוא הוצאה מחודשת של אלבום מ-1994 שיצא במקור בחמישה עותקים ונשכח על מדפי ההיסטוריה, בעוד ש"Syro" מלא בחומרים חדשים עליהם עמל הגאון הבריטי המתבודד בשנים האחרונות. לשניהם יש רגעים טובים יותר ופחות, אבל מה שחשוב זה שאפקס טווין, אחד מיוצרי המוזיקה האלקטרונית הכי משפיעים בכל הזמנים, חזר לעניינים.
שיר המופת: "Minipops 67"
6. "Taylor Swift – "1989
בגיל 25 טיילור סוויפט היא מלכת הפופ האמריקאי הלבן. הילדה המלומדת, המחונכת, שלא תעשה ניתוח הגדלת חזה ולא תסתבך בשערוריות סטייל מיילי סיירוס. היא מחליפה בחורים כמו גרביים, אבל זה תמיד רומן ולא סטוץ. והיא החברה הכי טובה של לנה דנהאם. וחוץ מזה יש את המוזיקה. ובזה סוויפט היא ממש ממזרה. הדיסק החדש שלה הוא בונבון פופ כמעט מושלם, מהסוג שייצר אינסוף להיטים. כל שיר פוגע, והקליפים לא פחות יפים. יאללה שתבוא לנענע גם בישראל. נסדר לה את יהודה לוי.
שיר המופת: "Blank Space"
5. "Sun Kil Moon – "Benji
מתברר שגם אחרי כל שנות העייפות הנשגבת של מארק קוזלק, עדיין ניתן לקבל ממנו צלילה עמוקה אפילו יותר לתוך ייאוש בלתי נתפס. גם הפעם, עם השם סאן קיל מון, תחתיו הוא פועל מתחילת העשור הקודם, קוזלק אינטימי כתמיד, מספר סיפורים קשים בצורה מרתקת ויוצר אלבום מדהים בפגיעותו. הוא לא חוסך בפרטים ומשתף אותנו ברגעים כואבים מילדותו, בחוויות מיניות, בפחד שלו ממות אימו העתידי ואפילו בבלוטת הערמונית הבעייתית שלו. לצד כל הטרגדיות שאפשר למצוא ב"Benji", יש גם הכרת תודה, שגורמת לנו לחשוב שהוא בכל זאת אלבום חובק חיים.
שיר המופת: "Ben's my Friend"
Caribou – "Our Love" .4
למרות השם המטעה, מוזיקת האוס היא בדרך כלל הדבר האחרון שמישהו ירצה לשמוע בבית. אבל כשקאריבו עושה האוס, זה כבר סיפור אחר לגמרי. באלבומו השישי האמן הקנדי צולל עמוק לתוך האוקיינוס של מוזיקת המועדונים העכשווית וחוזר משם עם אוצרות שהם הכל חוץ ממונוטוניים. "Our Love" הוא אלבום שנע בין אופוריה לאקסטזה, עם הפקה מעודנת ומלאת ניואנסים שחושפת עוד ועוד פרטים בכל שמיעה ולב מכני פועם שמצליח איכשהו לגרום לכל הביטים והבסים האלה לרגש.
שיר המופת: "Our Love"
Fka twigs – "LP1" .3
אם יש שם אחד שאתם צריכים לקחת אתכם הלאה מהשנה הזאת, זאת FKA Twigs. תחת גדול אמנם אין לבחורה הזאת, אבל כישרון יש לה בשפע, ופרצוף מהפנט ומוזר לא פחות מהמוזיקה שהיא עושה. באלבום הבכורה שלה טוויגס לפעמים מזכירה את גריימס, לפעמים את דה נייף ולפעמים את אליזבת פרייז'ר מהקוקטו טווינס, אבל הזמרת והמפיקה הלונדונית בעיקר לא נשמעת כמו שום דבר אחר. את הפופ האקספרימנטלי והמכושף שהיא עושה, סוג של אר אנ' בי דחוס ומינימליסטי שזוחל קדימה כמו טנק מרכבה, אפשר לזהות בשנייה, ואפילו לא צריך בשביל זה שאזאם.
שיר המופת: "Two Weeks"
2. "The War on Drugs – "Lost in the Dream
עוד לפני שהגיעה תקופת הסיכומים, "Lost in the Dream"כבר סומן בתור אלבום האינדי-רוק של השנה. המוזיקה של הלוחמים בסמים לא אופיינית לז'אנר בשנים האחרונות: השורשים ליצירתם מגיעים מברוס ספרינגסטין ודייר סטרייטס, ומתמקדים כמותם ברוק גיטרה-בס-תופים. אבל לא מדובר ברטרו מוחלט – The War on Drugs מוסיפים רעננות לרוק שנות השמונים בעזרת שילוב מהודק של סאונד עכשווי. שירים מעומק ליבו המרוסק הסולן אדם גרנדוסייל, עטופים בלחנים סוחפים וכובשים, הופכים את הכל ליצירת מופת מגובשת וללא ספק לאלבום הרוק של השנה.
שיר המופת: "Red Eyes"
Pharrell Williams – "G I R L" .1
2014 תיזכר בתור השנה של פארל. אחרי שנים רבות של קריירה מצליחה ביותר בתור מפיק היפ הופ (ובסופו של דבר פופ) חדשני וקובע טרנדים, פארל החליט שזה עדיין לא מספיק לו, ושהגיע הזמן שלו לקפוץ מהשורה הראשונה של האמנים העכשוויים להיכל התהילה של הנצח. להפוך מאלילם של סקייטרים מתבגרים וילדי היפ הופ אופנתיים (היי אוד פיוצ׳ר!) לשם שמוכר בכל בית. פארל החליט שהוא לא טימבאלנד ולא דיפלו - הוא קווינסי ג׳ונס. הוא מייקל ג׳קסון. הוא לא טרנד חולף, הוא קלאסיקה על זמנית. את הצהרת הכוונות הראשונית שלו ניתן היה לשמוע בשני הלהיטים המפלצתיים שהוא שיחרר ב-2013 - "Blurred Lines״ שהפיק לרובין ת׳יק, ו"Get Lucky״ שכתב עם דאפט פאנק ונייל רוג׳רס.
שני השירים האלה היו יותר מסתם מחווה לסול ולדיסקו של פעם - הם הביעו את השאיפה של פארל לחזור לשורשים של הכתיבה הפופית, לנוסחה המזוקקת שהופכת שיר ללהיט ענק. כשיצא "Happy", ה-להיט של פארל שזכה לביצועי יוטיוב מדרום אפריקה ועד בנגלדש, כבר היה ברור שהוא מצא את הנוסחה הזו, וב"G I R L" הוא מנצל אותה עד תום בשורה של שירים שפשוט אי אפשר לעמוד בפניהם.
בניגוד לאלבומו הראשון (והקצת כושל) "In My Mind", ב"G I R L" פארל לא מארח ראפרים אלא אייקוני פופ - ג׳סטין טימברלייק, אלישיה קיז ומיילי סיירוס. בעוד שאפשר עדיין לזהות את הטאצ׳ המינימליסטי של פארל של פעם, פארל החדש מוסיף גם כלים חיים, מקהלות, מאריך בקטעים אינסטרומנטליים ומעבד תזמורות. באלבום, שמוקדש למין הנשי, פארל לוקח את הפלירטוט החלקלק בו הוא ידוע, והופך אותו להערצה רומנטית מהולה בפמיניזם, וככה מצליח לדבר לליבן של נערות מתבגרות והאימהות שלהן באותו הזמן.
אבל יותר מהכול, "G I R L" הוא פשוט אסופה של שירים מעולים והדוקים, הכתובים ביד אמן על ידי אחד מהאנשים המנוסים ביותר בעולם הפופ. בגיל 41, בזמן שכל הקולגות שלו מחפשים איך לקפוץ על הטרנד האלקטרוני החדש, פארל בחר ללכת בדרכם של הגדולים שבאו לפניו, ולהזכיר לכולם כמה זה כיף לשמוע שיר שהוא פשוט מעולה, בלי רעש וצלצולים אבל עם אינסוף סטייל.
שיר המופת: "Happy"