עולם לא שקט

אי אפשר להגיד ששנת 2012 הייתה סתם עוד שנה. בשונה משנים אחרות בהיסטוריה, השנה המציאות באמת השתנתה לנו לנגד העיניים, ולפעמים גם נדמה היה שאנחנו לא עומדים בקצב. העולם הערבי המשיך לעבור תהפוכות שהביאו אותו למקום חדש, ספק אם טוב יותר; מעצמות ישנות עלו לגדולה מחודשת; ואיראן היא כבר ממש לא האיום היחיד.

מיד לאחר שראינו באופן סופי שסוף העולם לא הגיע, נשארנו עם לא מעט סימני שאלה באשר לעולם שנשאר ומה שיקרה בו בשנה הקרובה. כדי שנהיה מוכנים עד כמה שאפשר, שוחחנו עם המומחים מהמכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב (INSS) שסיפרו לנו על מאזן הכוחות, על השינויים שאנחנו עוברים ולאן העולם וצבאותיו ילכו בשנה הקרובה. אז באיזה צד של העימות כדאי לכם להיות? כל התשובות בפנים.

ארה"ב: מזיזה כוחות לעבר סין

ארצות הברית הבינה השנה את מה שרבים בעולם מבינים כבר כמה שנים – ההישגים שלה באפגניסטן ועיראק מוגבלים מאוד. מזכיר ההגנה האמריקאי, לאון פנטה, אמר בשבוע שעבר כי "הכוח הופך חלול והצבא הופך מדוכדך ולא מסוגל לשאת את המשימות שמוקצות לו. במקום זה עשינו החלטות קשות שמשמעותן בניין הכוח לעתיד". בדבריו מסביר פנטה כי הצבא האמריקאי יצמצם את כוחותיו, אבל גם לא ישב בחיבוק ידיים לקראת המלחמה הבאה.

לאחר עשור של קרבות עקובים מדם בנופים הצחיחים של אפגניסטן ועירק, הצהירה ארצות הברית כי החל מהשנה הקרובה היא תעביר יותר כוחות לאזור אסיה וים סין הדרומי – זאת על חשבון הכוחות שייסוגו  מאפגניסטן ועירק. פנטה ציין כי ההחלטה הזאת נובעת בעקבות סכנת ההתלקחות של אזור דרום מזרח אסיה. במסגרת המהלך הזה, כבר במהלך שנת 2012 חיזקה ארצות הברית את יחסיה עם אוסטרליה, בשיתוף פעולה שבמסגרתו קיימו תרגילים משותפים, חתמו על הסכמי הגנה מול תוקפנות סינית וביצעו עסקאות נשק הדדיות. למעשה, ממש השבוע הודיע הפנטגון כי יתחיל להיערך לשינוע מטוסי הריגול ומטוסי הקרב החדשים שלו לאזור מערב הפסיפיק עוד השנה. מדובר במהלך שיימשך בכל ארבע השנים הקרובות, אשר בסופן יודיע צבא ארצות הברית על פריסה צבאית מלאה באזור סין.  

אם בהיבטי כוח צבאי עסקינן, צבא ארצות הברית המשיך השנה בפיתוח מטוס הקרב החמקן F-35 שחילות אוויר בעולם כולו, כולל חיל האוויר הישראלי, ממתינים לקליטתו. בנוסף, צבא ארה"ב שוקד על פיתוח מטוסים ללא טייס במסגרת מרוץ חימוש עולמי בתחום זה, וכן מגיע להישגים מאוד מרשימים בתחום ההגנה האווירית – כמו ה-ADAM, מערכת לייזר ליירוט טילים וכלי טיס בלתי מאוישים, או מערכת שרביט קסמים המשותפת לארה"ב לישראל.

סין: סימן השאלה הגדול של אסיה

בשנה האחרונה סין השקיעה לא מעט בכוחה הצבאי, כחלק ממגמת התפתחות כוללת בכל תחומי הכלכלה במדינה. בין השאר, רכשה הענקית מאסיה נושאות מטוסים, חשפה מסוק קרב חדש ואמצעים ללחימה בים, שכללה את היכולות הגרעיניות ועוד. ההתחזקות הזאת היא למעשה חלק מתהליך שנמשך כבר שני עשורים. תזוזת הכוחות הסיניים מלמדת שהמעצמה מעמיקה את שליטתה באזור ים סין הדרומי – מה ששם אותה מול מחנה מאוחד של מדינות דרום מזרח אסיה, ביניהן וייטנאם, תאילנד והפיליפינים, שהדבק המלכד ביניהן הוא הגב האמריקאי לו הן זוכות.

"יש מגמה די ברורה של הסלמת המערכת האסטרטגית בין מדינות מזרח אסיה לסין", אומר ד"ר יורם עברון מהחוג ללימודי אסיה באוניברסיטת חיפה והמכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). "מה שלא ברור זה איזה מדיניות תנקוט סין. מסוף שנות ה-90 היא משקיעה הרבה ביכולות הצבאיות שלה, אבל זה לא אומר כלום על הכוונות שלה".

סין מינתה בשבועות האחרונים נשיא חדש, צי ג'ינפינג, שלדברי עברון הוא אדם יותר פתוח למערב לעומת קודמו. "מאז שהוא נכנס לתפקיד הוא טרח להפגין הרבה עניין בתחום הצבאי, דבר שיכול להראות שיש לו כוונות להשתמש בכוחות", אומר עברון, אך מרגיע ואומר, "בתרבות הסינית זה יכול להיות הקדמה למתינות. מוקדם מדי לחזות. אם ב-2012 אמרו שים סין הדרומי זה אזור מאוד משמעותי מבחינה אסטרטגית קשה לחזות זה איך הדברים יתקדמו. כן ניתן להניח שסין לא תהיה מעוניינת להגביר את המתיחות מול ארצות הברית".

מדינות נוספות מלבד ארה"ב ששינו את הפריסה הצבאית שלהן בעקבות התעצמות צבא סין הן אוסטרליה, הודו, יפן וקוריאה – כאשר כל אחת מחזקת את שכבות ההגנה שלה כדי להתכונן לתוקפנות סינית אפשרית. עם זאת, ד"ר עברון מציין שההשפעה של סין במקומות האלה מוגבלת, בעיקר מכיוון שסדרי הכוחות הימיים שלה מצומצמים –  "יקח הרבה שנים עד שסין תוכל להעמיד צי ימי כמו של ארצות הברית".

סוריה: פצצה כימית מתקתקת

המצב הנוכחי בסוריה ידוע לכולנו – המורדים ממשיכים להילחם באסד, הוא מצדו לא בוחל באמצעים ומדכא אותם בכל הדרכים שעומדות לרשותו. במקביל, הצבא הסורי מתפורר וכל ההערכות מדברות על כך שבנקודה מסוימת בעתיד הקרוב צריך יהיה לאפס מערכות ולהקים את הכול מהתחלה. השאלה היא מתי זה יקרה, ומה יקרה עד אז.

יפתח שפיר, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון וראש פרויקט המאזן הצבאי במזרח התיכון, מציע שני תרחישים אפשריים: הראשון, העברת שלטון: אסד יודח, יחליף אותו שלטון חדש, המורדים ילחמו גם בשלטון זה, או שיעזבו את נשקם ויחזרו לשורות הצבא הסדיר. יחד עם תרחיש זה, מציע שפיר תרחיש מדאיג ואפשרי יותר: "תקופה מאוד ארוכה של כאוס", במילותיו. "חשוב להזכיר את הנושא של הנשק הכימי שהוא דאגה לכל העולם. לא תהיה שליטה על שום דבר, נשק יוברח מסוריה, כולל נשק כימי, כולל טילי כתף, כולל טילי נ"ט לכל גורם קיצוני בעולם. לא רק פה, גם באינדונזיה צריכים לפחד מהמצב בסוריה, כי גם לשם יכול להגיע נשק שהוברח ממחסני הצבא הסורי, לכן מדברים בעולם על הצורך של המעצמות, כולל ישראל, כולל ארצות הברית וכולל טורקיה לפעול בתוך סוריה". לפחות לפי הפרסומים של הגארדיאן, שגורסים שסיירת מטכ"ל פועלת בעומק סוריה, נראה שכל זה כבר קורה ברגעים אלה ממש.

אז מה יהיה בסוריה ב-2013? לפי שפיר, לא מן הנמנע שנראה בלב מדינתו של אסד בסיסים בשליטה אמריקאית או ישראלית. "נשק כימי אתה לא תופס בהפצצות. אתה לא רוצה להפציץ. אם הפצצת מכל של חומר כימי, החומר דולף ומתפזר בכל הסביבה והרגת אלפי אזרחים. מה שאתה כן רוצה לעשות זה להשתלט על בסיס, לבוא לשם עם מסוקים או מטוסי תובלה גדולים, לקחת את כל הדבר הזה להעמיס אותו במכלים גדולים ואטומים ולהטיס אותו כמה שיותר רחוק. זו לא אופרציה בשביל סיירת מטכ"ל. מה שכן אפשר לעשות זה לתפוס מתקנים של נשק כימי ולהשתלט עליהם בכוח כדי שאף אחד לא יגע בהם. יכול להיות שזה כבר קורה, אני לא יודע, אבל זו לא בעיה של ישראל, זו בעיה של כל העולם".

מצרים: שלטון נאבק בצבא נאבק בשלטון

למרות שכבר התרגלנו לראות את מצרים כמדינה של מהפכות, לשיטתו של שפיר לא צפויה שום מהפכה במדינה הזו, לפחות לא בשנה הקרובה. מה שכן רואה שפיר הוא מאבק מאוד ארוך ועיקש של מורסי בצבא, שלמעשה מתמודד איתו על השלטון והכוח במדינה. למרות ההפיכה שעברה מצרים ולמרות שהשלטון בה הוא כבר אינו שלטון צבאי, הרבה מנכסי ותשתיות המדינה הן עדיין תשתיות של הצבא - בתוך כך מפעלי ייצור נשק, אבל גם מבני ציבור, מפעלי מזון, מאפיות ותשתיות ציבוריות כמו סלילת כבישים והכשרת רחובות. 

"זה נותן לו הרבה עוצמה ואתה לא יכול להוריד לו את הראש במכה אחת, זה תהליך מאוד ארוך של אזרוח גופי צבא שכולל הרבה מאבקים", מסביר שפיר. אין לקבוע מתוך זה אם הצבא ייחלש או שהוא יתחזק, עם זאת, סביר להניח שההתעצמות תימשך גם ב-2013. היות והצבא המצרי עדיין מקבל מידי שנה סיוע ביטחוני מהאמריקאים בסך של מיליארד ושלוש מאות מיליון דולר.

ירדן: הסטטוס קוו נשמר

ירדן מתמודדת כבר קרוב לעשור עם בעיה קשה של פליטים הזורמים אליה מעיראק, בעקבות פלישת הכוחות האמריקאים למדינה. בעיית הפליטים החריפה בשנה האחרונה, אז זרמו מסוריה לכיוון ירדן למעלה מ-300 אלף פליטים. "זה פוגע בכלכלה, זה פוגע בקשרים שלה. פעם היא היתה צינור מרכזי לעירק והיום זה איננו. זו לא מדינה שמייצרת באופן עצמאי הרבה דברים והיא בבעיה", אומר שפיר. הוא מצביע על ניצנים של סדיקה בשלטונו של המלך עבדאללה, אולם לא כאלו שיעוררו מלחמת אזרחים במדינה וישנו את מקומה של ירדן במאזן הכוחות האזורי. מכאן גם שלירדן אין את המשאבים להתעצמות כלכלית, כך שהצבא הירדני מדשדש ביכולותיו במסגרת היכולות שהיו לו עד היום, מה גם שהוא לא צפוי להתעצם בשנה הקרובה.

לבנון: חיזבאללה ממשיך להתחמש

גם בשנת 2012 נמשכה מגמת ההתעצמות שחיזבאללה מוביל עוד מלפני מלחמת לבנון השנייה, אלא שעכשיו חסן נסאללה ניצב בפני סייגים נוכח מעמדו בלבנון כגוף פוליטי. "היום חיזבאללה הוא הגוף החזק ביותר בלבנון, יותר מהצבא הלבנוני. מצד שני, מעמדו הפוליטי מחייב אותו לזהירות מסוימת", אומר שפיר. לזה יש להוסיף את המעורבות של חיזבאללה בתוך סוריה - נסראללה שולח את כוחותיו להילחם במורדים, ואלה מצדם הכריזו על מלחמת ג'יהאד מול חיזבאללה. לכן, לא מן הנמנע שנראה זליגה של קרבות המורדים הסורים גם ללבנון, מה שיכול להשפיע גם על גבול הצפון של מדינת ישראל.

מבחינת מאגר הנשק, נראה שגם בשנת 2013 חיזבאללה ימשיך להתחזק. לדברי שפיר, ברשות חיזבאללה 40-50 אלף טילי זילזל – רקטות כבדות לטווח של 200 קילומטר עם הנחיה מדויקת אשר מאפשרת ריכוז אש למטרות אסטרטגיות. עם זאת, הסבירות שנסאללה יעשה שימוש בכוחו בשנה הקרובה נגד ישראל – נמוכה.

טורקיה: לא מפסיקה להתעצם

טורקיה היא כבר במשך שנים רבות אחד המדינות המתקדמות, החזקות והיציבות במזרח התיכון כולו. אמנם קשריה עם סוריה המתפוררת נפגעו עקב חילופי האש בין שתי המדינות, אך טורקיה קיבלה חיזוק רציני ממדינות אירופה בדמות סוללות פטריוט. זהו רק קצה הקרחון בהיבטי ההתעצמות של המדינה. "טורקיה מתעצמת כל הזמן. חוץ מצבא ארצות הברית, צבאה הוא הגדול בברית נאט"ו והצבא הגדול במזרח התיכון", אומר שפיר. 

לשאלה אודות עסקאות הנשק שטורקיה תוציא לפועל בשנה הקרובה, שפיר יודע לענות כמו מתוך רשימת מכולת: עסקת מטוסי התובלה הגדולים A400, המשך ההתעצמות במסוקי הקרב הטורקיים מדגם T129, פרויקט גדול של רכש, פיתוח ויצור של סטי"לים מסוג גדול ולראשונה, גם התחלה של עסקה סביב נושא של שיגור טילים בליסטיים ויכולות לשיגור לוויינים לחלל – כל אלו מתוך רשימה מסודרת של תכנית רב שנתית של עסקאות נשק טורקיות שממשיכות כרגיל.

עיראק: צעד אחד קדימה, שניים אחורה

כמו השנה החולפת, גם השנה הבא תהיה מבחינת העיראקים שנה של גמילה מהנוכחות האמריקאית במדינה, כאשר במקביל המדינה נמצאת בתהליך התעצמות של בנייה מחדש. "עיראק בתהליך התעצמות. היא התחילה מאפס", מסביר שפיר. "לאט-לאט האמריקאים ניסו לעזור להם לבנות צבא מחדש". לדבריו, המדינה מצויה היום במצב של פילוג שבטי, מה שמשפיע על כוחות הביטחון שלה. "האמריקאים ניסו לבנות כוחות ביטחון עם נאמנות לא שבטית אלא למדינה. כוחות הביטחון הרבה יותר נאמנים לשבט שלהם", אומר שפיר שמציין שזה בדיוק מה שסדאם חוסיין היה האחרון שהצליח להשיג, בדרכו שלו.

איראן: תעמולה ריקה מתוכן?

הביטוי "האיום האיראני" מלווה אותנו כבר יותר מעשור, והאיראנים משקיעים לא מעט משאבים על מנת לתחזק את האיום הזה כמותג. כולנו התוודענו להשפעה האיראנית על האזור כולו בשליטה על ארגוני טרור מקומיים כמו חיזבאללה וחמאס, וכן במיצגי הראווה שהם מקיימים על בסיס כמעט שבועי. ברקע מפגני הראווה האלה, המצב של איראן לא כזה מזהיר: היא לא יכולה לקנות נשק מאף מדינה בגלל הסנקציות הבינלאומיות שמופעלות כלפיה, כך שכל אמצעי שהם מציגים, אמור להיות מתוצרת איראנית.

"הם עובדים קשה על תעשייה", אומר שפיר. "כל שני וחמישי הם מכריזים על מערכת חדשה שנכנסת לשורות הצבא. הם מיצרים כל סוג מערכת שתחת השמש – טילי אוויר-אוויר, טילי אוויר-קרקע, טילי קרקע-קרקע, טילי קרקע-אוויר, מטוסים, צוללות, אניות, טנקים ונגמ"שים ואלקטרוניקה – הכל הכל הכל הם מייצרים". הוא לוקח פאוזה ומוסיף: "זה לא סביר. לא הגיוני".

השאלה שמעלה שפיר היא כזו – כמה מהאמצעים שמציגה איראן באמת נתונים לשימושה ברמה מבצעית, כמה מהם יעילים, וכמה הם עומדים ביכולת הטכנולוגית שמצויה ברשות צבאות אחרים מולם היא עשויה להילחם (מישהו אמר צה"ל?). "השאלה היא איפה האמת. מצד אחד אפשר לפסול את הכל ולהגיד שהכל קשקוש ושהכל שטויות וזו תהיה טעות. מצד שני, אתה יכול להיכנס למקלט לעשר שנים, שזו גם טעות. האמת נמצאת איפשהו באמצע".

אז מה האמצע? בואו נודה בזה, יש לאיראנים דברים שהם כן טובים בהם (חוץ מתעמולה כמובן): "דוגמא אחת זה טילים. עם סיוע סיני ורוסי הם התחילו לפני כמה שנים ביצור סקאדים ואז עם פיתוח דגמי השיהאב. היום, בלי ספק  יש שיתוף פעולה איראני צפון-קוריאני, אבל אני מוכרח להגיד בהקשר הזה שהטכנולוגיה מתקדמת מאיראן לצפון-קוריאה ולא ההפך. יש הישגים", אומר שפיר כשהוא מתכוון לניסויי השיגור של קוריאה הצפונית בטילים בליסטיים וכן שיגור הלוויין לחלל.

"אני מאמין שחלק גדול מזה הוא תעמולה שאין מאחורי כל זה הרבה", אומר שפיר וממשיך, "השאלה האמיתית היא מה אמת ומה שקר. התשובות הן לא 'כן' ו'לא'. יכול להיות שהם מרכיבים מטוסי קרב, יכול להיות שהם העתיקו מטוסים, יכול להיות שהיום יש להם מטוס, יש לו כנפיים וזנב, אבל מה באמת היכולת שלו?".

מדבריו של שפיר עולה שעדיף לא להיות אדישים לאיראניים בשנה הקרובה, אך גם חשוב לזכור: מפגני הכוח שלה הם קודם כל סממן למצוקה הנובעת מהבידוד הבינלאומי בו היא מצויה.

רוסיה: צבא חדש דנדש

רוסיה, שנתפסת בעיני העולם כענק צבאי חזק ועוצמתי, החלה בשנת 2008 תהליך ארוך ומקיף של רה-ארגון בצבא כולו. "כל הדיבור בנושא הזה הוא בהקשר של רפורמה במערכת הביטחון", אומר צבי מגן, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי. על פי מגן, בשנת 2012 הגיעו הרוסים לכמה הערכות והחלטות אשר לכוחו ואופן ההפעלה של הצבא במהלך השנים הבאות. בדוקטורינה שהם חיברו בשנת 2012 הוצגו שני סוגי איומים – אחד, סביר פחות אבל עדיין קיים, הוא האיום מהמערב וגם איום אפשרי מכיוון סין. מבחינת הרוסים, הם לא מוכנים לקחת את הסיכון מול האיום הזה. לא רק זאת,מבחינתם טכנולוגיה גרעינית איננה אמצעי הרתעה, אלא אמצעי לשימוש אופרטיבי. כל שאר האיומים מבחינת הרוסים הם איומים מקומיים, כאלו שניתן להילחם בהם באמצעות חטיבות מורחבות.

בהיבטי סדרי כוחות, הצבא הרוסי החליט על צמצום משמעותי ביחס לקיים, 100 חטיבות מורחבות, מתוכן ארבעים מהן חטיבות חי"ר או שריון וכל השאר כוחות מיוחדים וארטילריה. גם היקפי כוח האדם מצטמצמים: "בימים של ברית המועצות היו שלושה מיליון חיילים בצבא, עכשיו הם הבינו שהם זקוקים רק למיליון אנשים", מסביר מגן.

בהיבטי אמל"ח, נראה שהרוסים הלכו לקניון של אמצעי הלחימה והחליטו שהאשראי פתוח. "הם רוכשים 600 מטוסי קרב לסוגיהם, ולא אומרים כמה ישאירו מהישנים", אומר מגן וממשיך להסביר, "בתחום ההגנה האווירית הם רוצים להגיע למערכת הגנה אווירית מסוג S400, כש-S300 זו המילה האחרונה בתחום, חיל הים שלהם רוצה לרכוש 8 צוללות גרעיניות חדשות, הם פיתחו צוללת חדישה משל עצמם וטיל בין יבשתי שהם מייצרים. גם בתחום הטילים הם מתרחבים ורוצים להגיע לעשר חטיבות טילים טקטיות, מערך טילים בין יבשתי וכ-400 טילים חדשים מסוג הטופול המתקדם". על פי מגן, בתחום השריון הם מתכוונים לרכוש סדר גודל של 2,300 טנקים מהדגמים החדשים ביותר, בנוסף לזה לא מעט אמצעי ארטילריה. הכל, אגב, בשנה הקרובה.

עם כל השיגעון הזה, לרוסים יש לא מעט בעיות. הרי כל הכוח שבעולם לא יעזור אם אין מישהו שיודע איך להשתלט עליו. כרגע מנסים בצבא המקומי ללמוד איך מנהלים סדר כוחות כזה, איך מובילים אותו לתמרונים ואיך מרשתים בין כל הכוחות בשטח. מתרגיל "קווקז 2012", שבא לבחון בדיוק את תחום הפיקוד והשליטה, הם לא יצאו ממש מרוצים - אבל היי, תמיד צריך לשאוף לאנשהו.

אירופה: אין חדש תחת השמש

במדינות אירופה לא ראינו תהפוכות יוצאות דופן בשנה האחרונה, לפחות לא דברים שונים משאר העולם. גם כאן נמשך ביתר שאת פיתוח ורכש של אמצעי לחימה - דוגמת מכירת צוללת הדולפין הגרמנית לישראל, עסקאות טנקים בצרפת ובנורובגיה, או רכישת מערכות הגנה אקטיבית ואמצעים ללחימה באמצעות קרני לייזר. גם המל"טים תפסו השנה תשומת לב מיוחדת, ואלה פותחו באותו הקצב שפותחו בשאר מדינות העולם.

בשנה הקרובה לא צפויות ביבשת השלמות פיתוח מרעישות במיוחד, אבל אין ספק שברית נאט"ו תהיה עסוקה עד מעל הראש. למה? בגלל המחויבות לטורקיה שנמצאת על סף פיצוץ עם סוריה, בגלל הנשק הכימי שעלול לדלוף מסוריה לרחבי כל העולם ובגלל העניין הגובר סביב סין ושכנותיה. שיהיה בהצלחה.

ישראל: ערוכים לכל תרחיש

כיפת ברזל נמצאת בשימוש ישראלי כבר משנת 2011, אבל אפשר להגיד שבתחום ההגנה האווירית נעצנו דווקא השנה יתד משמעותית. עם חמש סוללות כיפת ברזל שמגנות על שמי הארץ וניסוי מתקדם מוצלח במערכת "שרביט קסמים", מדינת ישראל היא ללא ספק מעצמה בתחום. איך הצלחנו חוץ מזה? תלוי את מי שואלים. 

בהיבטי כוח אדם, מדינת ישראל עשתה השנה מהלך שישפיע על הצבא בשנה הבאה, כשביטלה את חוק טל והחליטה לחזור ולגייס בחורי ישיבה חרדים לשורות צה"ל. במסגרת המהלך הזה, עתידים לקום בצבא שלושה או ארבעה גדודי חי"ר נוספים לחיילים מן המגזר החרדי, זאת בנוסף לתכניות שח"ר שיתרחבו בעקבות המהלך. אבל בואו לא נתלהב, יש בחירות עוד רגע, זוכרים?

השנה הקרובה תהיה מבחינת צה"ל שנה של התעצמות, של המשך פיתוח משמעותי של כיפת ברזל ושל שרביט קסמים - וכנראה גם של לא מעט אתגרים מבחוץ. בתוך מאזן הכוחות, למדינת ישראל הקטנה עדיין שמור מקום של כבוד, אך היא לא מפסיקה להשקיע: לקראת סוף שנת 2013 או במהלך שנת 2014 תקלוט ישראל את מטוס החמקן מדגם F35, שיצטרף למסוקי השרף שנקלטו בחיל האוויר בשנה האחרונה, ועתיד לספק קפיצת דרך משמעותית לכוח האווירי. האם זה יספיק מול האיום מאיראן, המתיחות עם סוריה ולבנון והתסיסה ברשות הפלסטינית? נחכה ונראה.

>> לכל כתבות המגזין