סמי עג'רמי הוא עיתונאי עזתי ותיק וללא ספק אדם אמיץ. הוא עובד בסוכנות הידיעות הפלסטינית, האיטלקית וגם עבור כלי תקשורת ישראלים כמו חדשות ערוץ 2 ומעריב. אין ספק שעבודתו קשה גם בלי גל ההסלמה האחרון. הרכב שלו עומד כבר חודש מול הבית מסיבה פשוטה – אין דלק. הוא נאלץ לדווח ולתמרן כשהוא צועד ממקום למקום, ובימים האחרונים הוא, כמו שאר תושבי רצועת עזה, גם היה בסכנת חיים.
עכשיו כבר יש רגיעה, ועושה רושם שהיא תישמר, אבל כשדיברתי עם סמי בבוקר של יום שני זה היה בעיצומו של סבב ההסלמה. הוא בבית שלו באזור ג'בליה, אני בביתי בקריית גת – כשברקע הדי הפיצוצים מהנפילות והיירוטים של כיפת ברזל. "יש כאן הרגשה של מלחמה אמיתית", אמר סמי בשיחת טלפון מהרצועה, "לאורך כל הלילה היו הפגזות, לפני שעתיים נפגעה קבוצה של ילדי בית ספר ואחד נהרג ועוד חמישה נפצעו. זה היה בצפון הרצועה, מערבית לג'בלייה. במשך הלילה נפצעו 40 ושני פעילים מהג'יהאד האסלמי נהרגו. עד עכשיו יש לנו 21 הרוגים ועשרות פצועים, אנשים כל הזמן מבקרים בבתי חולים ואבלים, ויש מזל"טים כל הזמן באוויר. זה נותן מסר מאוד קשה לאנשים שאנחנו לא בשגרת חיים רגילה".
ברוכים הבאים למציאות סוריאליסטית
תוך כדי שסמי מדבר אני שומע צליל סילוני חזק. "ברגע זה יש שיגור של שתי רקטות מול העיניים שלי, ממחנה הפליטים ג'בליה, 200 מטר ממני", מדווח סמי. לא עוברת דקה ואני שומע באזור מגוריי בומים חזקים שמרעידים את חלונות הבית. רגע אחר כך מודיע הביפר על עוד יירוט מוצלח של כיפת ברזל. אין ספק שמדובר ברגע סוריאליסטי.
שקט מתוח משתרר משני צדי השיחה, ואני עוצר לחשוב רגע עד כמה העולמות שלנו דומים. מפרידים בינינו 40 ק"מ ואג'נדות מנוגדות לחלוטין. אבל יש בינינו הרבה מן המשותף. גם הוא כותב לעיתון, גם הוא סופר את הדקות עד לבום הבא, גם הוא לא יודע איפה הילדים שלו יהיו מחר בבוקר. ובעיקר, גם הוא לא יודע איך הסכסוך הזה יסתיים, אם בכלל.
סמי טוען שמצבי הסלמה קודמים לא הגיעו לנקודת רתיחה כל כך מהר וכל כך חזק כמו הסבב האחרון. לדבריו אנשים ברצועה בטוחים שישראל יזמה את ההתקפות האלה, כשהם מקשרים את ההסלמה למצב מול אירן וסבורים שישראל מחממת את הגזרה כהכנה והצדקה לתקוף באירן. מבחינתם, הם משלמים את המחיר.
סמי מספר על תנאים קשים ברצועה. "אין חשמל, דלק וגז בישול. גם המצרים לא מספקים את המוצרים האלה וכמובן גם לא ישראל, שכבר חמש שנים במצור על הרצועה. אין לתושבים אף סיוע. גם מערכת המים של עזה, שעובדת על חשמל, לא מתפקדת כי אין חשמל. אנשים פה בהיסטריה, אני אומר את זה כי כשאני מסתובב פה ברחובות ואני רואה איך הם מגיבים למזל"טים ולמתקפות".
אפשר להתווכח על החיים של מי נפגעו יותר, אבל בדבר אחד אין ספק: גם אצלנו, בדרום, המצב הפעם היה חמור מבדרך כלל. יותר ממיליון תושבים הסתתרו מתחת לאדמה או בחדרי מדרגות והתפללו שהטילים לא ייפלו להם על הראש. הורים איבדו שעות עבודה ומספרים על ילדים שחזרו להרטיב במיטה. שליש מדינה שותקה למשך מספר ימים, ולכולם ברור שהפסקת האש, כלומר רק טיל אחד או שניים ביום, היא רק עד הפעם הבאה. במצב כזה מתבקש לשאול מי משבש ומסכן את החיים של כל כך הרבה אנשים? מי בדיוק יורה עלינו טילים? התשובה מורכבת.
מעמדו של חמאס ברצועה נפגע
מבחינת מדינת ישראל, יש ריבון אחד ברצועת עזה: החמאס. הארגון שולט בפועל ברצועה מיוני 2007 לאחר הפיכה צבאית כנגד שלטון הפת"ח. כשישראל תקפה בצהרי יום שישי רכב בשכונת תל אל-האווא, וחיסלה את מזכ"ל ארגון ועדות ההתנגדות העממית זוהיר קייסי, ואת מוחמד חנני, ששוחרר מהכלא בישראל במסגרת עסקת שליט וגורש מהגדה לעזה, החליט דווקא הארגון השני בחשיבותו ברצועה – הג'יהאד האיסלמי – להתחיל במתקפה, למרות שהמחוסל אינו איש ג'יהאד. החמאס עמד בצד וספג על כך לא מעט ביקורת.
"מי ששולט ברצועה זה חמאס, אבל אין ביכולתו לספק הגנה", אומר סמי מעזה. "אנחנו צריכים מישהו שיגן עלינו מפני התקיפות האוויריות של ישראל".
אז למה חמאס לא עוצרים את הירי?
"הירי הוא תגובה טבעית לחיסול, והחמאס לא יכולים לעצור את מי שמגיב על התקיפה של ישראל. אי אפשר לפעול נגדם כל עוד אין דיבורים על רגיעה ותאהדייה. חמאס דורשים מהקהילה הבין לאומית שיתערבו ויפסיקו את המתקפות של ישראל. הם שלחו בקשות רגיעה למצרים כבר משבת שעברה, אבל זה לא עוזר".
היום הג'יהאד, בראשו עומד ד"ר רמדאן שלח, הוא הארגון השני בגודלו בעזה, וגורמים ברצועה מספרים שהארגון מתחזק – יש זליגה של פעילים שעוברים לג'יהאד כבר תקופה ארוכה. אבל גם אם מעמדו של חמאס נפגע בסבב ההסלמה הנוכחי, היחסים בין הארגונים נחשבים לטובים והסיכוי שהג'יהאד ימרה את פי אנשי חמאס נמוך ביותר.
"הארגונים האלה נמצאים בדו שיח מתמיד, הם שני פלגים אסלמיים שאף פעם לא היו ביניהם אי הבנות", עונה סמי לשאלה אם יכול להיות מצב שהג'יהאד יורים ללא אישור מחמאס. "שניהם פלגי התנגדות מזוינת שמאמינים באותה תאוריה, שניהם ממומנים על ידי אירן ומקבלים את אותן הוראות. אם רוצים רגיעה אז שניהם יושבים ועושים רגיעה".
ברצועה יש ארגונים נוספים, וההיררכיה ביניהם ברורה. העוצמה הכי גדולה ברצועה היא של החמאס, שאנשיו מרכיבים את המשטרה ואת משמר הגבול. רוב הנשק ברצועה נמצא בידי אנשי עזאדין אל קסאם, הזרוע הצבאית של החמאס. הם שולטים במעברים ובמנהרות והם אנשי ההברחות הגדולות. "הפת"ח הוא הארגון השלישי בגודלו בעזה, אבל אין לו נשק", מסביר סמי. "החמאס גם השתלט על כל שאר הארגונים הקטנים ולקח להם את הנשק".
שני הארגונים היחידים שמסוגלים לנהל מערכה נגד ישראל הם החמאס והג'יהאד האסלמי. למעשה הג'יהאד, ולא החמאס, מקבל את עיקר המימון מאירן ברצועה. "רקטות הגראד נמצאות רק אצל הארגונים האלה. את הקסאמים הפסיקו לייצר, הם כבר לא רלוונטיים. עכשיו כולם מנסים לאגור את הנשק ארוך הטווח, שהוא התעמולה הכי טובה למפלגה ולהתנגדות".
אנשים מעזים לצאת בגלוי נגד חמאס?
"היו אנשים שאמרו או.קיי, אתם לא יכולים לספק את הסחורה אז תלכו הביתה. למה אתם יושבים בשלטון? אבל המענה שלהם דתי, הם אומרים שאלוהים רוצה את השלטון שלהם. יותר מ-95 אחוז ברצועה הם מוסלמים אדוקים, והם הפכו יותר אדוקים בגלל חמאס, אז אף אחד לא רוצה להתנגד. היו כאלה שיצאו כמה פעמים לרחובות להפגין נגד חמאס, אבל הם קיבלו מכות. עכשיו אף אחד לא יעז לצאת נגד הממשלה. בטח בימים כאלה, כי יגידו שאתה משתף פעולה עם ישראל".
התקיפה ביום שישי הייתה על מזכ"ל ועדת ההתנגדות. איפה הם בכל הסיפור הזה?
"הם פלג שמאל מאוד קטן ואין לו שום יכולות. מי שרוצה לתפוס את השטח והסטיגמה של ההתנגדות המזוינת לישראל זה הג'יהאד".
סמי מדבר באופן חופשי, כמעט מעורר התפעלות. "אני עושה את העבודה הזאת שנים רבות ומוכר בעזה. קבלתי אישור מהחמאס. הם אמרו לי 'בבקשה, אתה יכול לעשות את זה, תמשיך לעבוד. אין בזה דבר שפוסל את הפלסטיניות שלך'".
"הצבא שלכם מפחד להיכנס לעזה"
במהלך ימי ההסלמה ניסיתי ליצור קשר עם פעיל של הג'יהאד האסלמי מהדרג המבצע – אלה שיורים את הטילים. "אין סיכוי", סמי אמר. "גם אנחנו לא מתקרבים אל אנשי הג'יהאד כי הם מגדירים עצמם אנשים בסכנה, ומי שמתקרב אליהם חוטף". ניסיתי דרך גורמים אחרים, גם הם אמרו שאף פעיל לא ידבר. לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים הסכים גורם להרים את הכפפה, בתנאים מגבילים מאוד: השיחה עם הפעיל תתנהל בכמה שיחות נפרדות, כל אחת בת 45 שניות ומטלפון ללא בעלות – "כי זה הזמן שלוקח לשב"כ לאתר".
השעות חלפו ושום קשר לא נוצר, וכשהסתיים יום ועוד יום עמדתי להרים ידיים. ביום שלישי, כשנכנסה לתוקפה הפסקת האש, קבלתי את הסימן המיוחל ויצרתי קשר עם מי שכינה עצמו "אבו ריאד מהג'יהאד האסלמי". הוא סירב למסור כל פרט מזהה לגביו וכמעט שלא ענה על אף שאלה. למעשה הוא כמעט ולא התייחס אליי - לא נתן הזדמנות לדבר, לא ניסה לחלוב מידע, אלא פשוט לקח את הבמה שניתנה לו ומסר את משנתו.
"אתה חושב שניצחתם?", אמר אבו ריאד בעברית עם מבטא כבד. "לא הרגנו ציוני אחד, אבל עכשיו אתם יודעים מי אנחנו באמת. שמנו לכם מיליון אנשים קבורים מתחת לאדמה כשהם מתים מפחד ולא הולכים לעבוד. האל הגדול יודע שאם נרצה גם המיליון של תל אביב יחיו מתחת לאדמה עד שננצח. יש לנו זמן והצבא שלכם מפחד להיכנס לעזה. אתם פחדנים ולא רוצים למות, ובגלל זה אנחנו ננצח ובסוף נחזיר את כל ההתנחלויות".
לדברי אבו ריאד הוא אישית ירה שישה טילים לעבר ישראל ופעם אחת כמעט וחוסל. "טיל של מסוק נחת לידי וגם כדורים מהמקלע שלו, אבל בזכות האל הגדול והיחיד הצלחתי לחזור ויריתי עוד אחד".
אבו ריאד כאמור לא הסכים לענות על שאלות אלא נתן נאום חד צדדי, אבל רגע לפני שניתק את השיחה הוא שאל אותי למקום מגוריי. לאחר שעניתי אמר, "גם עליכם ירינו הפעם".
"לג'יהאד אין מה להפסיד"
את סבב ההסלמה האחרון אפשר כבר לסכם במספרים: ארבעה ימים, 222 רקטות, 56 יירוטים מוצלחים של כיפת ברזל, ו-37 תקיפות של חיל האוויר בעזה. 19 פעמים סוכל ירי רקטות ו-18 פעמים הותקפו מחסני אמל"ח ובורות שיגור. 26 הרוגים ו-80 פצועים בעזה. התחושות מהרצועה הן שהסבב הבא הוא רק עניין של זמן, ויודעי דבר מציינים שהוא יהיה קשה מהנוכחי, שכן החמאס וסניפיו בעזה יפיקו את המסקנות. התושבים ברצועה יודעים שכאשר הארגונים מחליטים לירות, הם ייאלצו להגן בגופם וברכושם על היורים.
לאחר הסכם הפסקת האש הרעוע יצרתי קשר עם עיתונאי נוסף ברצועה שביקש להישאר בעילום שם. הוא הסביר שלמרות הנזק, יש ברחוב תחושה של ניצחון. "עכשיו הכל בסדר, החיים חזרו למסלול רגיל ואווירת המלחמה נעלמה", הוא אומר. "ישראל התחייבה לא לחסל ולא לפעול ברצועה, ומבחינת עזה זה הישג. עכשיו חוזרים לצרות של החיים, שזה יותר חשוב מכל הבעיות, גם יותר מהמלחמה עם ישראל".
למה הג'יהאד לקח על עצמו לתקוף הפעם?
"אני חושב שהג'יהאד רצה לשדר מסר שהוא מגן על העם. ישראל תחסל מישהו, לא משנה מאיזה ארגון - לנו יש זכות להגן. הרבה שאלו למה הם היורים, מה הקשר, אבל אחרים אמרו שהמחוסל הוא איש מוכר ולא משנה שהוא לא היה מהג'יהאד. חמאס לא התערב כי יש לו מה להפסיד, הוא השלטון. יש לו תחנות משטרה, משרדים ותשתיות, מה שלג'יהאד האסלאמי אין. אבל אם הם יעצרו את הג'יהאד, הם יחשבו כבוגדים. אנחנו לא צבא דרום לבנון שיגן על ישראל".
ממי מדינת ישראל צריכה בעיקר לחשוש?
"ישראל צריכה לחשוש מכל עזה, ולא רק מג'יהאד. זה שכולם יושבים בלי מים, חשמל ועבודה, זה מה שיפגע בכם".