הוא דוקטור להנדסה, שנישא לבת דודו והוליד עמה חמישה ילדים. הוא גדל בכפר עני ורכב על חמור בדרך לבית הספר, אבל גם השתתף בפרויקט של נאס"א למיגון מעבורות חלל. חוץ מזה, מוחמד מורסי הוא גם נשיא מצרים, ושמו עלה השבוע לכותרות כמי שפועל להשגת הפסקת אש בין ישראל לחמאס. אבל האם הוא משחק בסיפור הזה תפקיד חיובי של מתווך הוגן שמנסה להרגיע את המצב? תלוי את מי שואלים.
נשיא המדינה שמעון פרס העניק למורסי ציון גבוה על תפקודו במשבר. על פי דיווחו של צבי בראל ב"הארץ", אמר פרס לשליח הקוורטט טוני בלייר: "יש כמה הפתעות, כולל העמדה של מוחמד מורסי. לא ציפיתי שהוא באמת ינסה לשחק תפקיד בהפחתת המתח. באופן מוזר חמאס לא מקשיב לו".
שגריר ישראל לשעבר במצרים, צבי מזאל, סבור ההפך מנשיא המדינה: "מובארק הבין את הסכנה של האסלאם הרדיקלי ותמיד פעל למתן החמאס ואף לעצור אותו ככל שאפשר. מורסי מתנהג בצורה שונה לחלוטין. מיד לאחר חיסולו של אחמד ג'עברי, במקום לנסות להרגיע את חמאס הוא העניש את ישראל בכמה פעולות דיפלומטיות כגון החזרת שגריר, והבעת מחאה אצל שגריר ישראל במצרים. מורסי קרא לכינוס דחוף של הליגה הערבית ומועצת הביטחון, ולא פעל למיתון ותיווך כפי שצריך לעשות בזמן משבר. הוא חבר לחמאס ובכך העמיד עצמו בצורה גלויה ביחד עם האסלאם הרדיקלי שהוא חלק ממנו, וחולק אתו אותה צורת חשיבה. יש לזכור שהאידיאולוגיה של האחים המוסלמים, תנועתו של מורסי, כוללת נדבך חשוב מאוד של אנטישמיות עוד לפני הקמת מדינת ישראל. עכשיו הם נמצאים בשלטון והעולם חושב שהם יהיו פרגמטיים, אבל זו טעות. הם רק החריפו את המצב בכך שנתנו לחמאס רוח גבית".
אז מיהו מוחמד מורסי, מלאך או שטן? גורם מפשר או מי שמסית את החמאס נגד ישראל ומייחל להצלחתו? לפי הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל, ג'קי חוגי, לא זה ולא זה: "כדאי לתקן טעות נפוצה. מורסי איננו איש המפתח במגעים לרגיעה. הוא לא ישב כלל בחדרי השיחות בזמן שמשלחות חמאס והג'יהאד האסלאמי נועדו עם המתווכים. מי שמנהל את התיווך הוא הממסד הביטחוני המצרי, באמצעות קציני המודיעין שלו. אלה הם שותפיו של מורסי לניהול השלטון בקהיר. הם אינם סרים למרותו, כמו שהיה בתקופת מובארק, אלא פועלים ביחד איתו, כמו שותפים בקואליציה. הם אוחזים במרכזי הכוח, ירושה שקיבלו מימי מובארק, ואילו הוא נהנה מלגיטימציה של העם – נכס שהוא קיבל לידיו בבחירות לנשיאות.
"החלוקה ביניהם במשבר הזה ברורה. מורסי מנהל את כל הקמפיין הפוליטי, אנשי הביטחון המצרי עושים את המלאכה הביצועית, כלומר את המאמצים לרגיעה. אם משהו מתקדם שם, הם מעדכנים אותו. לעתים הם מקבלים החלטות במשותף, כמו למשל ההחלטה להחזיר את השגריר בישראל".
ונעבור לאיומים
בשנת 1978, לאחר שסיים בהצטיינות יתרה תואר שני בהנדסה, התמנה לעוזר הוראה באוניברסיטת קהיר. באותה שנה, בגיל 27, זכה מורסי במלגת לימודים מטעם אוניברסיטת דרום קליפורניה, שם השלים כעבור ארבע שנים את הדוקטורט שלו. הוא התמחה במיגון ותחזוקה של מנועי מעבורות החלל, ולכן השתתף מאוחר יותר בפרויקט של סוכנות החלל האמריקאית.
על אף שעבר לחברת השפע הקליפורנית, הקפיד מורסי להמשיך ולנהל אורח חיים שמרני וצנוע. מצד שני, בניגוד לסטודנטים מוסלמים רבים, נמנע מורסי ממתיחת ביקורת על המערב ואף הסתפק בגידול שפם (ולא זקן מלא).
עם זאת, לפי השגריר לשעבר מזאל, אין לפקפק בנאמנותו של מורסי לעקרונות האסלאם ולדרכה של תנועת האחים המוסלמים אליה הוא שייך: "היום (רביעי) פתחתי עיתונים בישראל, ולא האמנתי לכמות השטויות שנכתבות על מורסי. למי שכתבו שהוא פועל כמתווך הוגן כדי להשיג רגיעה בינינו לבין החמאס אין שום הבנה של מה שמתרחש בעולם הערבי. השנאה לישראל והאנטישמיות – כל זה יוצא עכשיו החוצה. מה שמעניין את האחים המוסלמים ואת הממשל המצרי בראשות מורסי זה להוציא מישראל ויתורים, ולספק לחמאס תמונת ניצחון. לצערי, הסיפור האמיתי הפוך לחלוטין ממה שמשתקף בתקשורת הישראלית".
אם לשפוט לפי דבריו של מורסי ביום שישי שעבר, יומיים לאחר תחילת מבצע "עמוד ענן", יש כנראה משהו בדבריו של מזאל. מורסי הוא לא אוהב גדול שלנו: "אני לא רוצה להשתמש בצעדים יוצאי דופן", אמר נשיא מצרים, "אבל אם אני אראה שהמולדת בסכנה, אז אני לא אהסס".
בנוסף לכך, צייץ מורסי בחשבון הטוויטר שלו: "מצרים תעצור את התוקפנות האכזרית של ישראל כלפי עזה. אנחנו מסוגלים לעקור את התוקפנות כפי שהיא עקרה את העושק. עזה לא תישאר לבדה כפי שהייתה. התוקפים יודעים כי ישלמו מחיר כבד אם הם ימשיכו בתוקפנות שלהם".
מורסי גם הבהיר כי מצרים לאחר הדחת מובארק יא שונה לגמרי משהייתה, וכי המצרים נחושים כולם לעצור את התקיפה בעזה. "הדם שנשפך שם לא ישיג לצד השני שלום ויהיה קללה עבורם. הוא יסית את כל עמי האזור נגדם". לדבריו, "ביקורו של ראש ממשלת מצרים הישאם קנדיל בעזה מדגיש את המסר של מצרים המהפכנית והוא – עצרו את התוקפנות [הישראלית] האכזרית הזו. המצרים לאורך ההיסטוריה שלהם לא היו עם תוקפני, אולם הם מסוגלים להמשיך לבלום כל תקיפה. מצרים לא רוצה להילחם וקוראת תמיד לשלום, אולם השלום האמיתי אינו רק לצד אחד על חשבון צד אחר, כך שצד אחד נהנה מחיי רווחה, בעוד האחרים סובלים מהתקפות ומהרג מתמשך. אני אומר לתוקף [הישראלי] ללמוד את הלקחים מההיסטוריה. עצרו את שפיכות הדמים ולא תעוררו את זעמנו. לא תוכלו לעמוד בפני זעמנו, הן מבחינת העם והן מבחינת ההנהגה".
בעיני השגריר לשעבר מזאל, דברים אלה של מורסי הם לא פחות מהפרה של הסכם השלום בין ישראל למצרים: "מורסי גילה כאן טירונות דיפלומטית. הוא יצא בנאום נגד ישראל, ואמר שהיא תמשיך במתקפה הוא ינקוט נגדה בצעדים יוצאי דופן. מה זה 'צעדים יוצאי דופן'? או ניתוק יחסים או מלחמה. פה הוא פגע בהסכם השלום, שאחד מסעיפיו המרכזיים שכל אחת מהמדינות יימנעו מאיומים ומהסתה זו נגד זו. מורסי פשוט הפר את הסכם השלום בצורה הברורה ביותר".
בעיצומו של מבצע "עמוד ענן" מתה אחותו של מורסי ממחלה, ואולם לא הייתה לכך השפעה ממשית על התקדמות המאמצים להשיג הפסקת אש. "למורסי נוח לא לנהל את המגעים כי בשלב הזה הוא אינו בשל למגעים ישירים עם ישראל", מסביר הפרשן ג'קי חוגי. "גם אין לו ניסיון במגעים כאלה. לעומתו, לקציני המודיעין המצרי יש ניסיון רב שנים בהסכמי רגיעה ובמגע עם שני הצדדים".
מהן עמדותיו האמיתיות של מורסי ביחס לישראל ולחמאס?
"מורסי הוא איש האחים המוסלמים. הוא אדם דתי, אבל רוב המצרים הם דתיים. עם זאת, למרות שהוא גדל באחים המוסלמים, המדיניות שלו עד היום אינה מבוססת על סיסמאות ג'יהאד או רעיונות רדיקליים. מה שמוביל אותו לפני ההשתייכות הפוליטית שלו הם 'ערכי המהפכה'. כלומר, להיטיב עם הציבור. אבוי לו אם הוא ימדר חצי מהעם כדי להשליט תורה של זרם זה או אחר. צריך לזכור שהוא לקח על עצמו משימה כמעט בלתי אפשרית: מצרים מצויה על עברי פי פחת. הכלכלה שלה ספגה מכה אנושה. זו מדינה ענייה שהמהפכה דלדלה עוד יותר את קופתה. לא יהיה מוגזם לומר שהמשימה שלו הרת גורל, והיא לחלץ את מצרים מהבוץ. אם הוא יבחר את דרך הפופוליזם – למשל, ימריד את הציבור נגד היחסים עם ישראל – הוא יערער את היציבות במצרים ויזיק לאינטרס הציבורי.
"הוא כמובן לא ידיד ישראל, אבל הוא הבין מיד שהשלום הוא אינטרס שלו. שהמציאות חזקה מכל אמוציה, וכאשר מצרים משוועת ליציבות, היא צריכה ידידים יציבים לידה. במיוחד כאשר לוב מרוסקת, סודן מפוצלת ועזה היא חבית חומר נפץ.
"במשבר בעזה יכולנו לראות שהוא מאוד נזהר להתריס כלפי ישראל. הוא כינה אמנם את מבצע צה"ל 'קומדיית אבסורד תוקפנית', וגם אמר שאם צריך לנקוט אמצעים יוצאי דופן, הוא לא יהסס. אבל אלה סיסמאות, ובמזרח התיכון, סיסמאות באות בדרך כלל כאשר אי אפשר לעשות מעשים. אחד הדברים המעניינים שקרו לו, וזה לזכותו, הוא שקמפיין הסולידריות שלו עם עזה לא הטריד איש בישראל. הוא הראה כיצד אפשר להעדיף צד אחד מבין שני צדדים יריבים, בלי לקלקל את היחסים עם הצד השני. ישראל גם נהגה בבגרות ולא כילד מקופח. מצרים חיבקה את הפלסטינים של עזה, וכאן לא מיהרו לראות בה אויב. הנשיא שמעון פרס אפילו חלק שבחים למורסי, ועמיר פרץ אמר שהוא טוב ממובארק".
גם השגריר לשעבר מזאל מסכים כי מבחנו הקשה והחשוב ביותר של מורסי אינו בפתרון המצב בעזה, אלא בהתגברות על הקשיים העצומים במצרים עצמה: "מעמדו של מורסי לא טוב. הוא מותקף מדי יום על ידי העיתונות במצרים על זה שהוא לא עושה כלום. למצרים יש כמה בעיות עיקריות: היעדר ביטחון אישי (נשים ואנשים מותקפים ברחוב), פגיעה אנושה בתיירות ומחסור במזון, בדלק ובגז. באף אחד מהתחומים האלה לא היה שום שיפור. מורסי לא עושה כלום למען מצרים, ופה ושם כבר אפשר לראות שם הפגנות נגד האחים המוסלמים, אם כי בהיקף מצומצם. מורסי לא בא עם תוכנית כלכלית. האחים המוסלמים לא יודעים לנהל מדינה, ולא הצליחו אפילו לחתום על הסכם עם קרן המטבע הבינלאומית על קבלת סיוע בסך של 4.8 מיליארד דולר. בתחילת השבוע משפחה שלמה שרפה עצמה מול ארמונו של מורסי. אין לה דירה ונשבר לה. המצב הפנימי במצרים חמור. אבל במקום לטפל בכל הדברים האלה, מורסי מוצא זמן לעודד את החמאס. עד כה, האחים המוסלמים לא מצליחים לקיים שום דבר מהבטחותיהם".
מדינה על סף קריסה
כיצד בעצם הגיע מורסי לתפקיד נשיא מצרים? לדברי חוגי, לא היה מדובר במופת של הליך דמוקרטי: "מורסי לא נבחר בצורה חופשית, הוא מונה לתפקיד על ידי המועצה הצבאית העליונה. הגנרלים הבינו שאם לא ייבחר לתפקיד נשיא מטעם הממסד הדתי, מצרים נדונה לשנים של חוסר יציבות. בחוכמתם הם מינו אותו, יצרו מצג שווא של בחירות דמוקרטיות, וייצבו את המצב. השיטות היו אותן שיטות כמו פעם. התוצאות נקבעו בחדרי חדרים. זה לא מסובך לעשייה, כאשר הפיקוח על הבחירות נתון בידי שופטים שכפופים לריבון. לא סתם מורסי אמר בנאום ההכתרה שלו, שהוא יפעל להפרדת הרשות השופטת מן הרשות המבצעת".
לפי מזאל, "מורסי נושא באחריות כנשיא מדינה של 85 מיליון איש, במשבר כלכלי חמור ביותר, על סף קריסה. בסיני הצבא המצרי הובס על ידי הג'יהאדיסטים, שפגעו בתחנות משטרה, במחסומים ובפטרולים של הצבא. השבוע נודע לנו שהוא מבקש להגיע אתם לפשרה באמצעות משא ומתן. לחמאס הוא נתן חבל להשתולל, להכות בישראל ולהמשיך במתקפת הטילים. ישראל ציפתה שמורסי ימתן את גובה הלהבות, כי הוא נמצא בצד השני של הגבול, וזליגה של המאבק למצרים עלולה להיות מסוכנת, אבל זה לא קרה.
"מי שמבין את זה הם פרשנים צבאיים וגנרלים בדימוס מצריים. כמה מהם כבר התבטאו בתקשורת ואמרו למורסי 'מספיק, יש גבול. אתה נסחף יותר מדי'. הם יודעים שאסור למצרים לצאת למלחמה, שהיא עלולה להפסיד את סיני. שהמדינה המצרית כולה עלולה לקרוס. ביום שישי שעבר ארגנו האחים המוסלמים הפגנה בקהיר למען החמאס. בקושי אלף איש הגיעו. היו אפילו אזרחים מצרים שעצרו ליד המפגינים ואמרו להם: 'אנחנו לא רוצים לתמוך בפלסטין, אנחנו רוצים לחיות בשלום עם ישראל. מורסי החוצה', והתחילו לקרוא קריאות נגד האחים המוסלמים".
מדוע המצרים מסרבים לפתוח את מעבר רפיח בינם לבין עזה?
מזאל: "מעבר רפיח נמצא תחת פיקוח שירותי הביטחון המצריים. הם חוששים שג'יהאדיסטים יגיע אליהם מעזה וחוששים גם מנהירה גדולה של פלסטינים 'רגילים' למצרים. לכן המצרים מאשרים מעבר רק לחולים, סטודנטים וכו'. וגם אז הם מגבילים את היציאה ובודקים לגבי כל אחד בדיוק במה מדובר. הם יודעים שפתיחת מעבר רפיח מסוכנת גם בשבילם".
אז מה יהיה?
מזאל: "אני לא יודע להתנבא. בכל מקרה, למרות כל מה שאמרתי, היחסים עם מצרים חשובים לישראל. אנחנו חייבים לעשות הכל לשמור על השלום. מה שאנחנו רואים עכשיו צריך לתת לנו אזהרה לגבי העתיד. זה מרמז שהעתיד עם מצרים יהיה בעייתי וקשה. מאז שהוא נבחר, מורסי דרדר את היחסים עם ישראל – בין שתי המדינות יש עכשיו רק דיאלוג פוליטי וביטחוני, לא אזרחי או דיפלומטי. השגרירות כמעט משותקת. אחרי ההתקפה בשנה שעברה על בניין השגרירות בקהיר, מורסי לא סידר לנו בניין חלופי נורמלי ושגריר ישראל הנוכחי מגיע למצרים רק בימים שני עד חמישי, ופועל מבניין ארעי וקטן. אין לו כמעט עם מי לדבר. אין דיבור בין מורסי לבין נתניהו ובוודאי שלא בין שרי החוץ של המדינות. זה עצוב, אבל זה המצב".
מורסי איש המפתח / פרופסור יורם מיטל
מאז שנת 2000 נמנה מורסי עם הנהגתה הבכירה וכיהן מטעמה בפרלמנט. עמדותיו שיקפו לרוב את המחנה הפרגמטי בשורות תנועת האופוזיציה הגדולה במצרים. כאשר הופל משטר מובארק, הוטל על מורסי להקים את מפלגת "החירות והצדק". בבחירות לנשיאות הוא הוצב כמועמד התנועה רק לאחר פסילת מועמדותו של ח'ירת אל-שאטר.
כנשיא מוביל מוחמד מורסי מדיניות המבוססת על שיקולים החורגים מהמצע של תנועת "האחים המוסלמים". הצעדים אותם הוא נוקט בחמשת החודשים שחלפו מראשית כהונתו נועדו לחלץ את מצרים מהמצב הכלכלי הקריטי בו היא עדיין מצויה, לשקם את ביטחון הפנים ולהבטיח תפקוד יעיל של מוסדות השלטון. יעדים אלה ממוקדים אומנם במישור הפנים-מצרי, אך הם קשורים בקשר גורדי במדיניות החוץ והביטחון המצרית.
העימות הנוכחי בין ישראל והקבוצות החמושות ברצועת עזה מגלם באופן חריף מצב זה. עימות זה שונה מסבבים אלימים קודמים בין ישראל והפלסטינים בעיקר לנוכח התפקיד שמצרים ממלאת בו. מהיום הראשון תלה מורסי את האחריות למעגל האלימות על ישראל. הצעדים שנקט נשיא מצרים נועדו למנוע פעולה קרקעית של ישראל ופגיעה אנושה בחמאס. מהלכיו של הנשיא מורסי העידו עד כה על שימוש מושכל וזהיר בקלפים העומדים לרשות מצרים. השגריר המצרי בתל אביב נקרא להתייעצויות, אך השגרירות ממשיכה לפעול. הכוננות של כוחות הביטחון בסיני הועלתה וראש הממשלה נשלח לביקור ראשון מסוגו בעזה. מאחורי הקלעים מנהלת מצרים קמפיין מדיני נרחב, ובעיקר מול ממשל אובמה.
האם מורסי שנמנה עם הנהגת "האחים המוסלמים" יכול למלא תפקיד חיובי בעימות הנוכחי? התשובה לשאלה הינה בעיקרה חיובית. לצד הקירבה הרעיונית בין תנועות "האחים המוסלמים" המצרית והפלסטינית, הממסד השלטוני והביטחוני שבראשו עומד מורסי רואה את העימות הנוכחי כאיום משמעותי על אינטרסים לאומיים של מצרים. הממסד המצרי עוקב במשך שנים אחר קולות המגיעים מישראל ואשר באופן כזה או אחר מבקשים לגלגל את האחריות לרצועת עזה לפתחה של מצרים. תסריט זה נתפש במצרים כאיום ממשי – קאזוס בלי (עילה למלחמה) על כל המשתמע ממנו.
עמדת ממשל מורסי בסוגיית ההברחות מסיני לרצועת עזה הינה חד-משמעית. מצרים רואה בשימוש זה בשטחה הריבוני פגיעה בביטחונה הלאומי. בהנחיית מורסי פועלים בחודשים האחרונים כוחות הביטחון לסיכול פעילותן של קבוצות ג'יהאד בסיני. בנוסף, מצרים הגבירה את תביעותיה מחמאס לפעול בנחישות למניעת הברחות משטחה.
ניתן להעריך שהרחבת העימות בין ישראל וחמאס תוביל להיווצרות תנאים חדשים ותטרפד מגמה זו. הממסד השלטוני במצרים חושש שהמשך העימות יגביר את הלחץ מבית על הנשיא מורסי לנקוט בצעדים העלולים לסבך את ארצו במשבר הישראלי-פלסטיני שהולך ומסלים. התנהלותו של ד"ר מורסי עד כה זכתה להערכה גבוהה של רבים בארצו ומחוצה לה. ואולם, האפשרות להסלמה נוספת בעימות בין ישראל והפלסטינים תגלגל לפתחו של הנשיא המצרי אתגרים קשים בהרבה מאלה עמם התמודד עד כה.
הכותב הוא יו"ר מרכז הרצוג לחקר המזרח התיכון והדיפלומטיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב