התיק החסוי של המבוקש מארגנטינה: מהו הסוד האפל שמסתירה מדינת ישראל?

אזרח ישראלי מבוקש בארגנטינה בחשד לפשעים נגד האנושות. חלק מהקורבנות היו יהודים שנחטפו, עונו ונרצחו. מדינת ישראל מודעת לכך ויודעת גם שהאיש שיקר בבקשתו לעלות ארצה – אבל מסרבת להסגיר אותו או לשלול את אזרחותו. למה? אין לדעת. המידע מוגדר סודי.

האם ישראל מגנה על פושע, על פקיד המואשם שלא בצדק – או על סבך הקשרים הביטחוניים והמודיעיניים שהיא עצמה ניהלה עם החונטה הצבאית האנטישמית ששלטה בארגנטינה החל מסוף שנות ה-70? הנסתר רב על הגלוי בפרשה הזאת. אבל בניחוח שעולה ממנה אין לטעות.

"מה אם ידע מודיעיני מישראל שימש לרצח יהודים?"

יוסף כרמל, תושב קריית ביאליק, מבוקש בארגנטינה כבר שש שנים בחשד למעורבות במעשי רצח, עינויים וחטיפות, כולל של קטינים. "על המעשים לא חל חוק התיישנות, מאחר שמדובר בפשעים נגד האנושות", נכתב בצו המעצר שהוציא נגדו האינטרפול בשנת 2011. אבל כרמל עדיין חי בשלווה בישראל.

החודש, בדיון בבית המשפט העליון, ביקשה המדינה שהות לצורך העמקת בדיקתה בנושא אזרחותו של כרמל. בית המשפט הקציב לעניין 6 חודשים לאחר שהמדינה התנגדה בעבר הן להסגרתו והן לשלילת אזרחותו - התנגדות תמוהה על פניה, ולא רק בגלל החשדות הכבדים נגדו: כבר לפני שנתיים נחשף כי כרמל, ששמו המקורי הוא תאודורו אניבל גאוטו, קיבל אישור לעלות ארצה על סמך הצהרה שקרית.

"עמדת המדינה בבית השפט הייתה, 'אני יודעת שגאוטו נכנס לישראל שלא כחוק, אני מכירה את קופת השרצים שמאחוריו, אבל הוא גר בישראל כבר 14 שנה ולא היו עליו תלונות בשנים האלה'. להבדיל, גם נגד אדולף אייכמן ששלח יהודים למשרפות, לא היו תלונות מאז מלחמת העולם השנייה". את הדברים הקשים האלה אומר לי שלמה סלוצקי, עיתונאי ודוקומנטריסט שבעצמו איבד בן משפחה שנחטף ונרצח על ידי משטר החונטה. סלוצקי הוא זה שהגיש לבג"ץ עתירה נגד מדינת ישראל ומשרדי הפנים, ביטחון הפנים, המשפטים והחוץ כדי שיסבירו למה הם מסרבים לשלול את אזרחותו של מי שמתגורר בארץ מאז שנת 2003.

אין שום ספק שיוסף כרמל הוא תאודור אניבל גאוטו. הוא לא מכחיש זאת, וגם לא את העובדה שבימי שלטון החונטה שירת ביחידת מודיעין שייצרה תיקי מידע על מתנגדי משטר – מידע שהוביל אלפי אזרחים למחנות מעצר ומוות. האם הוא היה "רק פקיד" כטענתו או שהוא אשם בפשעים ששמו נקשר בהם? גאוטו מכחיש בתוקף ורק בית המשפט בארגנטינה יוכל להכריע. אבל בכלל לא בטוח שמדינת ישראל תאפשר לזה לקרות.

בדיון שנערך בבג"ץ ב-11.12 לא הסתפקה המדינה בטיעון שהרתיח את סלוצקי: היא גם מסרה לבית המשפט במעמד צד אחד מידע סודי שמוכיח לכאורה את החשיבות שבמתן מקלט מדיני לגאוטו. מהו אותו מידע סודי שבגללו ישראל, מדינה שהוקמה כדי לשמש בית לקורבנות פשע המלחמה הגדול בהיסטוריה, מגוננת על חשוד בפשעים כאלה? (בהקשר זה יצוין כי אלברטו חוליו קנדיוטי בן ה-72, ששירת כקצין מודיעין והיה מפקדו של גאוטו, נתפס ב-2012 באורוגואי ויושב היום בכלא בארגנטינה באשמת פשעים נגד האנושות).

רק שופטי בג"ץ ופרקליטיו של גאוטו יודעים מה מכילים המסמכים החסויים, אבל הפרשה הנוכחית היא רק הדף האחרון בפרק אפל בתולדות מדינת ישראל - שהייתה בעלת הברית הקרובה ביותר של ארגנטינה דווקא בשנות הזוועה של משטר החונטה. היא גם הייתה המחמשת העיקרית של צבא שפעל בשירות ממשל אנטישמי, בשעה שגורמים רשמיים בירושלים ידעו היטב מה קורה במחנות כמו "לה קאצ'ה", שפשעיו לכאורה של גאוטו הובילו אזרחים לעינויים ולמוות מאחורי חומותיו. 

ד', איש משרד הביטחון לשעבר שמודה כי היה מעורב בסחר בנשק עם ארגנטינה, אומר באופן חד משמעי: "מכסים פשע עם פשע. למדינת ישראל אין שום אינטרס שגאוטו יעמוד לדין בארגנטינה ויספר מעל הדוכן מה הוא יודע או ראה. תחשוב שאדם כזה יספר שפגש ישראלי כזה או אחר שלימד אותו את עבודת המודיעין. שהוא יספר שראה אותו במחנות האלה, שיתברר שאותו אחד שלמד מודיעין מישראל השתמש בזה לרצוח יהודים".

עינוי לטרוריסטית, אונס ליהודייה

"אישה בת 30, בכלא מאז 1975 (4 שנים עד למברק זה). אם לשלושה ילדים. השכירה בביתה שני חדרים... המשטרה טוענת שהושכרו לטרוריסטים, אבל היא לא ראתה דבר מחשיד. לפני שהגיעה לכלא דווטו היא נאנסה על ידי שלושה שוטרים, עונתה באכזריות, צלעותיה נשברו והיא קיבלה מכות חשמל. נאמר לה שהיא מקבלת עינוי כפול, פעם כטרוריסטית ופעם שנייה כיהודייה. היא התחננה שאברר אם יש אמת בטענה כי עצירים בקומה הרביעית לא ישוחררו לעולם. היא התחננה גם שאדבר עם שגרירות ישראל כדי שהשגריר יבקר אותה ויעזור בהגירתה לישראל עם שלושת ילדיה".

הקטע הזה הוא חלק ממכתב שנשלח ב-6 באפריל 1979 משגרירות ארה"ב בארגנטינה למשרד המדינה בוושינגטון. אונס, עינויים ורצח היו דבר שבשגרה תחת החונטה הצבאית, שאחת משיטות הפעולה שלה הייתה להעלות מתנגדי משטר על מטוסים של הצבא ואז לזרוק אותם חיים לנהר הריו לה פלטה. בצבא ארגנטינה כינו את הפעולה הזו "לזרוק את הזבל". עד לנפילת החונטה יצאו לפחות 200 "טיסות מוות" כאלה ואלפי אזרחים הועלמו.

צבא ארגנטינה השפיע תמיד על הפוליטיקה המקומית, ובמשך השנים שלטו במדינה שלל משטרים צבאיים. באמצע שנות ה-70 שלט חואן דומינגו פרון, שבעצמו צבר את כוחו במהלך שירותו הצבאי. שנתיים לאחר מותו, ב-24 במרץ 1976, עלתה לשלטון החונטה הצבאית בראשות חורחה רפאל וידלה.

השמות השונים שניתנו לשיטות הפעולה של החונטה מלמדים על אופי המשטר: קראו לזה "המלחמה המלוכלכת" וגם "תהליך הארגון-מחדש של האומה". בפועל, כל מי שנחשב למתנגד משטר נשלח לאחד מ-340 מרכזי מעצר סודיים. העצירים עברו עינויים קשים ולא פעם נחטפו גם בני ובנות זוגם, עברו עינויים בעצמם או נרצחו. חלק מהנשים נאנסו וילדו בבתי המעצר הסודיים. התינוקות נשלחו לבתים של קצינים וחיילים שלא הצליחו להביא ילד לעולם. היו גם ילדי עצורים שלא נולדו מאונס, אבל נלקחו מבתיהם לאותה מטרה, לא פעם למשפחות של מי שעינה ורצח את הוריהם. לפחות 500 ילדים כאלה נמסרו בתקופת החונטה.

מספר האזרחים שנרצחו בתקופת משטר החונטה, 1976-1983, מוערך בכ-30,000. מספר היהודים שנרצחו - בין 2,000 ל-2,500. עד היום לא נחשפו המספרים המדויקים, אבל בעוד שאחוז היהודים בארגנטינה באותן שנים עמד על 0.98, אחוז היהודים שנחטפו ונרצחו מוערך בכ-12 – יותר מפי עשרה מחלקם באוכלוסייה.

משטר החונטה קרס לאחר שארגנטינה הפסידה לבריטים במלחמת פוקלנד. הציבור, שממילא חשב שהמלחמה הייתה מיותרת, יצא למחאה חריגה בהיקפה והפיל את השלטון. בתחילה עוד ניסו להסתיר את הפשעים; מי שהיה נשיא ארגנטינה ב-1986, ראול אלפונסין, החליט שלא תהיה אפשרות העמדה לדין באשמת פשעים נגד האנושות שבוצעו לפני 1983. ההחלטה החזיקה עד שנשיא ארגנטינה בשנים 2003-2007, נסטור קירשנר, הפך אותה.

בתחילת שנות ה-2000 החלו להיחשף מבצעי הפשעים, על ידי הקורבנות או בכלי התקשורת. בשנים האחרונות מתנהלים משפטים שחושפים את גודל הזוועה: רק שבוע לפני הדיון האחרון בבג"ץ בעניינו של גאוטו הסתיים בארגנטינה משפטם של 45 קצינים ששירתו בחונטה הצבאית, בהם גם טייסים שהטיסו את מטוסי המוות. חלקם נשלחו למאסרי עולם, אחרים לתקופות של 8-25 שנים. העדויות שעלו במשפט היו קשות מאוד. לא פחות קשה לגלות שייתכן כי חלק מהנרצחים נהרגו מנשק ישראלי.

מריה גוטמן, שבנה נחטף בארגנטינה ב-1976, כתבה כבר בשנת 2001: "ישראל תמכה כלכלית, פוליטית ומוראלית בדיקטטורה וחימשה אותה. הילדים שלנו סבלו מרדיפה כפולה, מצד הפשיסטים במדים ומצד הפשיסטים היהודים שחימשו את הרוצחים... אני גאה במאבק של בני, שהיה יהודי ואולי נרצח בנשק ישראלי".

וברמקולים שומעים את היטלר

במשפט הקצינים הורשעו שבעה טייסים מ"טיסות המוות". מהעדויות שהושמעו שם עולה כי מהמטוסים הושלכו כל מי שנחשדו כפעילי שמאל ולא פעם גם בני משפחותיהם. בחלק מהמקרים היו אלה אימהות ואחיות שהועלו לטיסה אחרי שעונו ונאנסו. "רופא פיקח מקרוב אחרי כל התהליך", נטען באחת העדויות. "לפני שפתחו את הדלת וזרקו אותם הוא הסתגר, לרוב בתא הטייס, כדי שלא יהיה שותף לרצח ויפר את שבועת היפוקרטס".

יהודים רבים היו פעילי שמאל או נחשדו ככאלה, ועל סבלם ניתן ללמוד ממסמכים שנחשפו בארה"ב לפני כשנה. מסמך מנובמבר 1977 שמקורו בשגרירות ארה"ב בארגנטינה חשף את המאפיינים האנטישמיים של המשטר: הניצולים ממחנות הריכוז בארגנטינה דיווחו על צלבי קרס שצוירו או נתלו במחנות ועל נאומים של היטלר שהושמעו ברמקולים. היו עינויים מיוחדים שנשמרו רק ליהודים ובמיוחד לנשים יהודיות. רבות מהן אולצו לצעוק "יהודייה זונה" בעת האונס. גברים יהודים אולצו לצעוק "כלב יהודי" תוך כדי שהיכו אותם. מחריד, אבל אולי לא מפתיע במדינה שהעניקה מקלט לפושעי מלחמה נאצים, לרבות אדולף אייכמן.

מסמך מ-1976 חושף שכבר אז ידעו בישראל על הרדיפה החריגה של היהודים בארגנטינה. פרוטוקולים סודיים שנחשפו מגלים שבמשרד החוץ שקלו לפגוע בארגנטינה בזירה המדינית ולחשוף את גילויי האנטישמיות - אלא אם החונטה תמשיך להצביע בעד ישראל במוסדות הבינלאומיים.

כמה מכל זה ידע בזמן אמת תאודורו אניבל גאוטו? סביר שהוא נחשף לפחות לחלק מהפשעים, פשוט מפני ששירת בגדוד המודיעין 601, שהתמחה בזיהוי מתנגדי משטר ובמעקב אחריהם. משרתיו היו אלה שסיפקו את המידע שבעקבותיו נחטפו ונרצחו מי שמכונים כיום "הנעלמים". "תחשוב על יחידה 8200 של צה"ל", מסביר סלוצקי. "היו שם חיילים ואזרחים עובדי צבא שביצעו עבודת מודיעין, ואם הם רצו תוספות שכר, הם היו עושים את השעות הנוספות ב'חוליות העבודה' שחטפו בפועל את המבוקשים". לא ידוע אם גאוטו עצמו עשה שם שעות נוספות. על פי מסמכים שהגיעו לידי סלוצקי, לפחות אחד מבני משפחתו כן עשה זאת.

גאוטו סירב להתראיין לכתבה זו, אבל הגיב בקצרה: "אני לא אשם במה שאומרים. לא ביצעתי רצח או פשעי מלחמה". הוא אישר ששירת בגדוד המודיעין 601 והסביר: "התפקיד שלי היה פקידותי, בארכיון, זיהוי של פעילי שמאל. לא לבשתי מדים ובכלל לא הייתי במחנה. לא ראיתי את האנשים, עבדתי במשרד במרכז העיר". כשנשאל אם לא הבין שתיק ביחידה 601 פירושו גזר דין מוות, ענה: "אני לא עשיתי כלום ולא מבין למה מישהו רוצה שאחזור לארגנטינה". גם קרוב משפחה של גאוטו, שביקש להישאר בעילום שם, טוען: "אין לו שום קשר לפרשה הזו. הוא לא היה בעל תפקיד משמעותי, ובכלל התגייס לשם רק בגלל השכר. לא הייתה לו שום מודעות למעשים שהיו במחנה או בכל מקום אחר".

אבל אם גאוטו אכן אינו קשור לפשעי החונטה, קשה להבין למה כבר בשנת 2011 הציעה הזרוע האחראית על מציאת חשודים בפשעים נגד האנושות של הממשל הארגנטיני פרס של 500 אלף פזו (כ-90 אלף ₪) תמורת לכידתו.

הילדים נעלמו, בכנסת התעלמו

שלמה סלוצקי חשף כבר בשנת 2015, בכתבה ל"מבט שני", שגאוטו נמלט לישראל ושינה את שמו ליוסף כרמל (בדיקה שערכנו מלמדת שמאז הוא מזדהה גם בשמות  אברהם ישראלי ויוסף ראובן). הוא עצמו אינו יהודי, אבל נשוי ליהודייה. הוא אב ל-5, סב ל-7 וחי חיים שלווים בקרית ביאליק. כשנחשף שהוא מתגורר כאן, אחד מעיתוני ארגנטינה פרסם את הכותרת "נאצי בישראל".

צו המעצר נגד גאוטו חודש ימים אחדים לפני הדיון בעניינו בבג"ץ, כך שאין ספק באשר לנחישות הארגנטינאית להעמיד אותו לדין. בכתבה של סלוצקי מ-2015 הוצג המצב כסבך ביורוקרטי – בישראל לא ניתן להסגיר אדם לצורך חקירה בלבד, אלא רק לצורך העמדה לדין, ואילו בארגנטינה לא ניתן להעמיד אדם לדין בלי לחקור אותו תחילה. אבל סלוצקי גם הציע מוצא מהסבך כשחשף מסמכים המוכיחים שגאוטו שיקר בבקשתו לעלות לארץ: הוא הצהיר בשבועה שלא עומדים נגדו הליכים פליליים בארגנטינה, אלא שבאותה עת התנהל נגדו משפט על מעורבות לכאורה בניסיון מעילה בבנק המרכזי של ארגנטינה, שבו עבד. ב"מבט שני" עימת סלוצקי את גאוטו עם הטענה בדבר הצהרה שקרית, וגאוטו השיב: "כן, כנראה שכן. יתכן שחתמתי כמו שאתה אומר".

ההצהרה השקרית הובאה לידיעת המדינה, והיא בכל זאת עמדה בסירובה לשלול את אזרחותו של גאוטו. האם ישראל מגינה עליו רק כדי לא לחשוף את קשרי העבר שלה? "אתה אמרת", משיב סלוצקי לשאלה ישירה, אבל מוסיף: "ברור שליחידת 601 היה קשר עם יחידות מודיעין מכל מיני מדינות. גם עם ישראל היו חילופי מידע מודיעיני, בין היתר על רקע זה שארגוני גרילה מארגנטינה התאמנו בלבנון. אולי ניסו לקבל מידע על אנשים שיתקפו את ישראל מלבנון, ויכול להיות שאם הוא יוסגר, הדברים האלה יצאו במשפט. אני אישית לא רוצה שיקשרו את ישראל למעשי הזוועות בארגנטינה".

היה מי שניסה לחשוף בזמן אמת את הקשרים בין ישראל לחונטה הצבאית. שולמית אלוני טענה שהועלו בכנסת שמונה הצעות לסדר לדיון בחטופים בארגנטינה, ושכולן נדחו בידי יו"ר הכנסת דאז, מנחם סבידור - כנראה כדי לא לפגוע בסחר בנשק עם ארגנטינה. "חבר הכנסת יגאל הורוביץ ז"ל איים עליי שלא אעז לפתוח את פי", כתבה אלוני במאמר ל"הארץ" בחודש מאי 2006. "היה זה כשממשלת ישראל סיפקה נשק לקולונלים הברוטליים ששלטו בארגנטינה וחיסלו אזרחים בהמוניהם. בחדרי הכנסת, בקומה החמישית, ישבו הורים לילדים שנעלמו וביקשו שנעשה דבר, והגשתי הצעה לסדר היום, ודרשתי דיון. לא אפשרו לי. ההצעה לסדר לא אושרה. הבטיחו לי שיהיה על כך דיון בוועדת החוץ והביטחון. למיטב ידיעתי לא היה, כי לא הוזמנתי לדיון".

במרץ 2016 הגישו פעילי זכויות אדם ישראלים בקשה לחשיפת מסמכים המתעדים את הקשרים של ישראל עם החונטה, לרבות אספקת נשק מישראל למשטר הצבאי ואימונים משותפים. בחודש מרץ השנה השיב משרד הביטחון כי אין בידיו מסמכים על פשעי החונטה וכי ישראל כלל לא קיימה דיונים על השימוש שנעשה בנשק שמכרה לארגנטינה. מהדברים שכתבה אלוני משתמע שדיון כזה לא התקיים מפני שהיה מי שלא רצה לקיים אותו. 

העובדה שישראל מגנה כיום על אדם שפעל בשירות החונטה תמוהה במיוחד לאור האפשרות שגאוטו הכין ביודעין תיקים על יהודים. הוא עצמו הודה בראיון לסלוצקי ב-2015 כי ציין בדו"חות "מי קומוניסט ומי מרקסיסט", ולדברי סלוצקי, הוא ידע גם מי יהודי: "גיליתי שבן דוד של אבי, הרופא סמואל לאונרדו סלוצקי, היה אחד מהאנשים שהכינו עליו תיק. הכל רשום בתיק שלו, כולל באיזה מכונית הוא נוסע. היה כתוב גם שהוא בא ממשפחה יהודית. ברור שהוא (גאוטו) ידע".

50 שנות שתיקה סביב עסקת האורניום  

למה גאוטו עלה דווקא לישראל? זו שאלה שקשה לענות עליה. לא הרבה ידוע על ילדותו, אבל ברור שנולד כנוצרי. כששירת ב-601, בין השנים 1972 ל-1978, הוא עבד באווירה שבה יהודים נתפסו כאויבי האומה. "מסמכים שנתפסו מראים שהציונות הייתה עבור משטר החונטה לא פחות ממחתרת שפעלה נגד המדינה", מסביר סלוצקי. "מי ששפט את מפקדי מחנות המעצר אמר לי שאם היו נעצרים שני אנשים, אחד יהודי ואחד לא - הסיכוי של היהודי לשרוד היה נמוך משמעותית".

בתחילת שנות ה-2000 פקד את ארגנטינה משבר כלכלי חמור. גאוטו, שבשלב זה הואשם כאמור במעילה בכספי הבנק המרכזי, הצליח לנצל את מבצע הבזק להעלאת יהודי ארגנטינה לישראל שנערך באותם ימים. אשתו, סילביה צ'רניאק, הייתה זכאית לעלות לארץ מתוקף חוק השבות. בין 2001 ל-2003 הגיעו לישראל כ-10,000 עולים מארגנטינה, "וזה גרם לכך שהסוכנות היהודית הייתה מאוד לארג'ית", כדברי סלוצקי. "לא בדקו לעומק מי האנשים. גאוטו חתם ב-2002 על הצהרה בשבועה שאין לו עבר פלילי ושאינו דרוש לחקירה, ועלה ארצה ב-2003".

בארגנטינה לא ניתן לשפוט אדם שלא בנוכחותו. כשהשלטונות הבינו שהוא נמלט מהמדינה, הוציאו נגדו צו מעצר דרך האינטרפול. "עד 2009, תוקף הצו המקורי, בישראל לא עשו כלום ובארגנטינה סגרו את התיק כי לא היה נאשם", אומר סלוצקי. "ב-2010 החלו המשפטים נגד ראשי החונטה ואז גם גאוטו נכנס לרשימה כמבוקש והוצא נגדו צו מעצר חדש. צריך רק לפתוח אינטרנט ולראות את הבקשה של ארגנטינה, שחודשה רק החודש".

בהיעדר הסכם הסגרה בין ישראל לארגנטינה, האפשרות שגאוטו יישפט במולדתו תלויה כעת בתשובת המדינה בנוגע לאזרחותו. מי שאמור להשיב לעתירה הוא שר הפנים, שנושא האזרחות נמצא תחת משרדו, אבל ברור שדווקא יחסי החוץ והביטחון של ישראל נמצאים כאן תחת הזרקור.

בעדות שמסר למשרד זכויות האדם הארגנטינאי רודולפו פרגרינו פרננדז, מי שהיה שוטר פדרלי בארגנטינה, הוא סיפר שהרצל ענבר - נציג שגרירות ישראל ולימים שגריר ישראל בספרד - זכה לכניסה חופשית אצל שר ההגנה הארגנטינאי. "ענבר חיבר אנשים של משרד ההגנה עם המודיעין הישראלי בארגנטינה. הם התאמנו במתקנים שלנו. הם גם נתנו לכוחות של המשרד שלנו תחמושת, רימונים וטכנולוגיה צבאית. שר ההגנה דה לה ריבה שיבח את השגריר על כך שישראל מוכרת לארגנטינה נשק למרות האמברגו שהטילו עליה רוב מדינות העולם. הוא ציין שישראל אפילו לא מוסיפה תנאים מגבילים למכירת הנשק".

ד', שהיה גורם משמעותי במשרד הביטחון באותן שנים, מספר: "מכרנו להם הרבה מאוד נשק. מטוסי קרב מסוג מיראז' וסקייהוק, ספינות, פגזים, קליעים, רובי סער מסוג גליל ועוזי. זה לא היה קשה, ולא רק בגלל האמברגו. פשוט מכרנו להם בזול ביחס לשאר המדינות. סיפקנו להם גם אימון איכותי, למשל כשסיפקנו טילים נגד טנקים ומטוסים כולל אימון הצוותים".

זה המקום לציין שכבר ב-1964 היו שתי המדינות מעורבות בעסקה ביטחונית סודית, שנשארה כזו במשך כמעט 50 שנה: ישראל רכשה מארגנטינה 80 עד 100 טון של "עוגה צהובה", אבקה המופקת מעפרות אורניום שמקורות זרים טוענים כי היא מהווה שלב חיוני בדרך לפצצה גרעינית. הדברים נחשפו בשנת 2013 במגזין Foreign Policy ופורסמו בהרחבה בתקשורת הישראלית. האם מאוחר יותר נערכו עסקאות דומות שעדיין לא נחשפו? אין לדעת.    

מה שכן ידוע ומתועד הוא היקף מכירת הנשק לחונטה הצבאית: בעדותו בוועדת החוץ בקונגרס ב-1981, תת שר החוץ האמריקאי טען כי מאז תחילת אמברגו הנשק האמריקאי על ארגנטינה (כלומר מאז 1978), רכשה המדינה "מישראל וממדינות אירופה" נשק בשווי של כ-2 מיליארד דולר. במכתב שיצא משגרירות ארה"ב בבואנוס איירס לוושינגטון ב-3 ביוני 1981 נכתב ביחס לישראל: "אין מדינה בעולם בה שוהים במקביל קצינים ארגנטינאים כה רבים למטרות רכש והדרכה". כעבור שלושה עשורים, ב-2012, פרסם העיתון הארגנטינאי "קלרין", עדויות של טייסים ואנשי צבא ארגנטינאים שביקרו בחשאי בישראל ב-1982 ולפי עדויותיהם נפגשו עם נציגי התעשיות הביטחוניות וצה"ל. לדבריהם חזרו הביתה עם טילי אוויר־אוויר, טילים נגד טנקים, מרגמות ונשק קל.

רק בשנה שעברה חשף ה"טלגרף" הבריטי את היקף עסקאות הנשק בין ישראל לארגנטינה בתקופת מלחמת פוקלנד. לפי התחקיר שהתבסס על ספרו של הרנן דוברי, "מבצע ישראל: החימוש מחדש של ארגנטינה בתקופת הדיקטטורה", בין 1978 ל-1983 מכרה ישראל לארגנטינה נשק בשווי 715 מיליון דולר, השווים היום יותר מ-3 מיליארד דולר.

המדינה הנוספת היחידה באותה תקופה שעסקאות הנשק שלה עם ישראל התקרבו להיקף כזה הייתה דרום אפריקה של ימי האפרטהייד.

כמה משלם השטן על נשק?

בישראל טוענים עד היום שלא ידעו על רדיפה של יהודים ארגנטינאים, אבל ד' מבטל את הטענות: "ידענו בדיוק מה קורה שם. זה היה משחק בינלאומי מאוד גדול: כשארגנטינה לא פעלה כמו שציפינו באו"ם או בוועדות בינלאומיות, היה מי שאמר שצריך להשתמש באנטישמיות שלהם כדי להגיד 'אנחנו יודעים, אז תחזרו למשחק המקורי שלנו'. להגיד היום שלא ידעו בזמן אמת זה שטויות. ידעו טוב מאוד, גם דרך דיווחים של שגרירות ישראל שציינה שיש שם רצח וחטיפה ממוסדת של יהודים".

לדברי ד', בישראל התייחסו לאירועים כעניין פנימי של ארגנטינה. "למה? לא יודע. כי היה לנו נוח להתייחס לזה ככה וליהנות מהפירות שהיו גם בזירה המדינית, וברור שגם מהכסף. כן, היו מקרים ששלחו לארגנטינאים רשימת שמות של נעלמים. אבל זה היה כסת"ח וככה גם התייחסו לזה שם. מכרנו את נשמתנו לשטן כדי להשיג יעדים פוליטיים ומדיניים".

הסיוט של ארגנטינה הסתיים בשנת 1983, אבל עצימת העין הישראלית נמשכת עד היום. סחר בנשק מהווה עבור ישראל צינור הכנסה של מיליארדי דולרים, וההיסטוריה שלנו מלאה שיתופי פעולה עם משטרים אפלים. לדרום אפריקה מכרה ישראל נשק כשברקע אמברגו עולמי על משטר האפרטהייד, ואולי הפרק האפל ביותר נרשם במהלך רצח העם ברואנדה: בספר The Arms Fixers של בריאן ווד וג'ון פלמן פורסמו רישומים של משרד הביטחון ברואנדה, שלפיהם הועברו ב-1994 לפחות שבעה משלוחים של נשק קל בשווי 6.5 מיליון דולר.

גם לדרום סודן הגיע נשק ישראלי; ארגוני זכויות אדם שפועלים במדינה דיברו על "המלחמה הסודית של ישראל" ודו"ח שפורסם בתחילת 2015 ציין כי בתמונות שהגיעו לוועדה הממונה באו"ם נראו כלי נשק מתוצרת ישראל, בין השאר רובים מסוג גליל ACE – כלומר רובי גליל משופרים.

בימים אלה ממש נטען כי המשטר במיאנמר מבצע פשעי מלחמה נגד המיעוט המוסלמי במדינה. אחת מספקיות הנשק למשטר הזה היא ישראל, שמנסה גם הפעם להסתיר את הסחר, אבל שגריר מיאנמר במדינה חשף זאת במספר ראיונות שהעניק לכלי תקשורת בארץ.

טבעם של משטרים מהסוג הזה הוא להתנפץ תחת גלי מחאה. בימי משטר האפרטהייד פרחו יחסי ישראל עם דרום אפריקה, אבל אז נפל המשטר ומי שהגיע אחריו זכר היטב מי סיפק נשק לפושעי האפרטהייד. כיום דרום אפריקה היא אחת המדינות העוינות ביותר לישראל בזירה המדינית, מציאות שמחדדת את השאלה אם אכן משתלם למכור את נשמתנו לשטן - ואז לעשות שמיניות באוויר ובבית המשפט כדי להסתיר את חטאי העבר.

 סייעה בהכנת הכתבה: מעיין גוטנמכר