יחידת האלפיניסטים היא יחידת מילואים מיוחדת הפועלת תחת פיקוד הצפון, וייעודה הוא לוחמה בתנאי מזג אוויר קיצוניים ובתנאי שלג בגזרת הר החרמון וגבול הצפון. היחידה מבצעת אימוני הגנה מרחבית, התקפה וירי תוך כדי תנועה מהירה בגלישה בציוד סקי מתקדם, תוך שימוש באופנועי סקי וחתולי שלג מיוחדים שלהם יכולת עבירות גבוהה במיוחד.
אזור הר החרמון הוא אזור קשה ביותר לפעילות – הן בשל תנאי השטח הקשים הכוללים גובה רב, קור ושלג בחלק מימות השנה, והן בשל רגישותו הטקטית הגבוהה (בגבול עם מדינות עוינות ולמול פעילות ארגון החיזבאללה). כאשר השלג מתחיל לרדת, עם ישראל שמח לבלות שעות בדרך לפסגה המושלגת - אבל מבחינת צה"ל העניינים הופכים מורכבים יותר. האזור קשה מאוד לשליטת אש ותצפיות בשל הערפל, השלג, הברד, הגשם והטמפרטורות הקיצוניות; דרכי הגישה נחסמות, ובאופן כללי קשה יותר לתפעל את הגזרה.
על כן הוקמה יחידת האלפיניסטים – במטרה להגן על אזור החרמון, שכבר קרוי בפי רבים "העיניים של המדינה". לוחמי היחידה, שתפקידה לתת מענה למתקפת פתע, מוצבים בגזרה עם בוא השלג. בשאר הזמן הם מבצעים אימוני לחימה ייעודיים, ובמיוחד אימונים בסביבה מושלגת. וכן, זה כולל גם נסיעות תכופות לאזור האלפים בשוויץ (ומכאן שמה), עובדה שהופכת את יחידת האלפיניסטים ליחידה מבוקשת במיוחד, שתורמת לא מעט ליוקרת המילואים.
שיעור היסטוריה: כמו לא מעט מהיחידות הצה"ליות, גם יחידת האלפיניסטים הוקמה עקב לקחי מלחמת יום הכיפורים. המלחמה הציגה בפני הצבא את בעייתיות הלוחמה באזור הר החרמון הגבוה והקשה לטיפוס, שלו מאפייני מזג אוויר קשים. גם היחידות המהוללות ביותר לא הצליחו להתמודד עם הבעיה הזו, ועל כן הוחלט להקים יחידה ייעודית לאזור. בצה"ל אספו לוחמים סדירים מיחידת אגוז ומסיירת גולני, מיינו אותם באמצעות מבחני כושר, הישרדות וניווט, והקימו את צוותי הלוחמים הראשונים ביחידת האלפיניסטים. מדריכים מומחים בתחומי ההישרדות, הפעולה בשלג ושימוש באמל"ח מיוחד הובאו מארצות הברית, והחיילים אומנו בהליכה ובניווט בשלג ובסופות שלג, בגלישת סקי מבצעית, בבניית מערות בשלג וכן הלאה.
האתגר המבצעי הראשון שיחידת האלפיניסטים עמדה בו התרחש באפריל 1974, בעיצומו של מה שקרוי "מלחמת ההתשה במובלעת הסורית". על יחידת האלפיניסטים הוטל לכבוש את שיא החרמון, בגובה של למעלה מ-2,800 מטרים. כוח בן שישים לוחמים, שהורכב מלוחמי היחידה ומלוחמי סיירת מטכ"ל, העפיל לפסגה בפיקוד רס"ן עמירם לוין. שם פגשו הלוחמים את הקומנדו הסורי וניהלו קרב קשה, שבסופו נכבש שיא החרמון בידי צה"ל. לימים טען לוין כי קרב זה היה אחד החשובים בתולדות צה"ל ומדינת ישראל, אך הוא לא בלט על רקע מלחמת יום הכיפורים. לאחר כיבוש שיא החרמון, העבירה ישראל את השליטה והפיקוח עליו לחזקת האו"ם.
לאחר הקרב, בו נפצעו מחצית מהלוחמים, התפרקה יחידת האלפיניסטים. ב-1978 שם צה"ל את ידו על מידע מודיעיני לפיו הסורים עומדים לנסות ולכבוש את החרמון; עקב כך נקראו לוחמי היחידה, הפעם כמילואימניקים, להקים אותה מחדש. ההתקפה הסורית לא יצאה אל הפועל, אבל את יחידת האלפיניסטים הוחלט להשאיר כיחידת מילואים.
מבנה: כאמור, יחידת האלפיניסטים היא יחידת מילואים מיוחדת הפועלת תחת פיקוד הצפון. היא מורכבת מאנשי מילואים ששירתו בסדיר ביחידות כמו אגוז וסיירת גולני, ועושים ימי מילואים רבים ואינטנסיביים בשטחי איו"ש ובחרמון. יחידת האלפיניסטים מפעילה גם בית ספר ללוחמה ולהישרדות בשטח הררי.
תנאי קבלה: פרופיל קרבי ללא סעיפים פוסלים. באופן מסורתי מגיעים ליחידת האלפיניסטים בוגרי סיירת גולני, שעוברים לעתים במסגרת מסלול ההכשרה שלהם סדרת שלג, יתרון למנסים להתקבל ליחידה הנחשקת. באופן כללי נחשבים לוחמי סיירת גולני כבעלי "אוריינטציה צפונית". בנוסף להם מגיעים בוגרי יחידת אגוז ומיחידות מובחרות נוספות. על מנת להגיע ליחידה, יש לבקש באופן ספציפי להגיע אליה במילואים, ממש עם השחרור מהשירות הסדיר. רק בודדים מצליחים להתקבל אליה. מדובר בשירות מילואים ממושך, שדורש לא פעם התנתקות מחיי האזרחות לתקופות לא קצרות ושמירה על הכושר הגופני, ושתנאי השטח שלו כוללים כמובן קור, רוחות ושהות ממושכת במזג אוויר סוער – אבל הילת היחידה, העיסוק המיוחד שלה וכמובן היציאות להכשרות בחו"ל הופכות את יחידת האלפיניסטים לנחשקת ומבוקשת מאוד.
הכשרה: הכשרת המילואימניקים, לוחמים מאומנים בעברם, כוללת סדרות רבות ומגוונות בדגש על פעילות בשלג הכוללות ניווטים, הסוואה, חילוץ, תנועה בשלג, הישרדות, שימוש באמל"ח ייעודי, ירי ולחימה בתנאים קשים, הישרדות ועוד. ובנוסף, כמובן, נערכות השתלמויות שונות בחו"ל, בעיקר בפסגות האלפים בשווייץ.
ובסדיר (כלומר, במילואים): חיילי יחידת האלפיניסטים מתחילים את שירות המילואים הפעיל עם רדת השלגים הראשונים בגזרת החרמון. המילואימניקים מבצעים פטרולים, סיורים, מארבים ופתיחת צירים בגזרה, לעתים במשך ימים ארוכים ללא חזרה לבסיס. כאן נכנסת ההכשרה שלהם לבניית מערכות בשלג, שם הם מסתתרים, ישנים ומתצפתים. מעבר לפעילות המבצעית בה עוסקת היחידה, שלא כללה עימות עם גורמים עוינים כבר לא מעט שנים, החיילים בעיקר שומרים על המטיילים הנוהרים למקום, מחלצים מטיילים שטעו או נפצעו ומעניקים להם טיפול ראשוני, ומסייעים לפינויים רכובים ומוסקים במקרי הצורך.
יציאות: כשהם לא במילואים, מן הסתם האלפיניסטים הם פשוט כמו כולם. כשהם יוצאים למילואים, והם יוצאים הרבה למילואים (הן בתקופה בה יורד שלג והן להשתלמויות ולאימונים), לא כל-כך רואים בית, אלא אם כן הם במקרה גרים בקריית שמונה.
נשק ואמל"ח: לוחמי היחידה משתמשים בחתולי שלג ובאופנועי סקי, כמו גם ברובי צלפים, נשקים אישיים (M16 ותבור), אקדחים, טילי קרקע-אוויר וטילי נ"ט, ובעקרון נושאים את פק"ל לוחמי החי"ר, המותאם כמובן לתנאי הקיצון באזור.
מדים: סרבלים לבנים מדליקים במיוחד, ונעליים ייעודיות לשלג.
שילוב בנות: לוחמות ביחידת האלפיניסטים אין. בחורות משרתות בשלד היחידה, בתפקידים סדירים, למשל כמש"קית קישור.
המרוץ לרמטכ"לות: אז אלפיניסט עוד לא היה לנו כרמטכ"ל, בעיקר משום שמדובר בדרך לצאת מהשירות הסדיר – בסטייל.
כולם יודעים ש: מדובר באחד התפקידים המגניבים ביותר שקיימים בצה"ל, או יותר נכון במערך המילואים שלו. התמונות שדובר צה"ל משחרר פק"ל בכל שלג ראשון מציגות חיוכים רחבים מצד לובשי הסרבלים הלבנים, ואפשר לנחש שהם לא מעמידים פנים ששמח להם. לא קל להתמודד עם איתני הטבע, אבל כל מי שביחידה הזאת חולה על שלג, וגם נוסע לאלפים על חשבון משלם המיסים.
אז נכון שאין יותר מדי שלג בשנים האחרונות (עוד סיבה להוציא את האלפיניסטים לאימון בחו"ל), שלא היה עימות בתנאי שלג כבר לא מעט זמן, ושלמעשה, הפעילות המבצעית האחרונה שיחידת האלפיניסטים לקחה בה חלק, ושלא כללה חילוץ מטיילים, אירעה לפני יותר מ-15 שנה – אבל זה אמור להפריע למישהו? היחידה המקושרת היטב, שמתקבלים אליה בעיקר, בואו נודה בזה, מטעמי ייחוס, היא עדיין נחשקת מאוד. לא חסרה ביקורת על עצם קיומה, למשל על כך שבהיותו מפקד פיקוד הצפון החליט בני גנץ לרכוש כלי רכב חדשים לעבירות בתנאים קשים, שכל אחד מהם מסוגל לשאת יותר מעשרה לוחמים. ההשקעה הייתה גדולה, אבל רבים שאלו מדוע לא משלם עליה אתר החרמון, שזוכה לרוב פירות פעילות האלפיניסטים, שמחלצים את המטיילים בו.
