גדוד הסיור המדברי (המכונה גם "הגדס"ר הבדואי" ו"גדוד סיירי המדבר") הוא גדוד חי"ר בשורותיו משרתים בעיקר חיילים בדואים, וכן חיילים מוסלמים, נוצרים ויהודים. הגדס"ר הבדואי עוסק בלוחמה תמידית באחת הגזרות המסוכנות במדינה; הגיוס לצה"ל במגזר הבדואי ובמגזר הערבי הוא התנדבותי. אין חובה לשרת בגדוד זה, וזה מה שמפתיע בגדוד החי"ר המקצועי, שמוצב כמעט תמיד על הגבול המתוח שבין מדינת ישראל ובין החמאס. הגדוד ממוקם במחנה אמיתי שבכרם שלום, ועל כן סופג אש רבה, מטענים, התקפות ואיומים. הלוחמים אמונים על לכידת מבריחי גבול, אבטחת הגזרה ולכידת מסתננים ומחבלים.
חשוב לציין שהגיוס במגזרים הללו אינם קלים, ולחלק מהמתגייסים מתנכלים בשל שירותם. בגדוד שעומד למול איומים יומימיים - חלק מהלוחמים נאלצים לפשוט את המדים טרם הגעתם לכפריהם, ולמעלה מחצי מהמתגייסים מטופלים על-ידי מערך הת"ש. רבים מהלוחמים בגדוד בוחרים להישאר בצבא בקבע.
סמל היחידה: ג'יפ מכונף על רקע נוף מדברי – שמסמל את הגזרה עליה אמון הגדוד.
שיעור היסטוריה: גדוד הסיור המדברי הוקם ב-1987, כשהתעורר צורך לטפל בבעיות ביטחוניות ובכללן הסתננויות. הייתה זו הפעם הראשונה בה שירותו חיילים בדואים כלוחמים ולא כגששים. הגדוד פעל בתחילה בגבול מצרים.
לוחמי הגדוד פעלו במשך זמן רב גם לאורך ציר פילדלפי שבין רצועת עזה ובין מצרים, שם נטלו חלק בלחימה במהלך אינתיפאדת אל-אקצה, בעודם נאבקים נגד מנהרות ההברחה ופותחים צירים. כיום פועל הגדוד בגזרה הדרומית של הרצועה.
ככל גדוד לוחם, ידע הגדס"ר הבדואי גם אבידות קשות. בסוף 2004 נהרגו חמישה מחיילי הגדוד בפיגוע במוצב במעבר רפיח. הגדס"ר קיבל שני צל"שים על תפקודו המבצעי.
עד 2005, היו מפקדי הגדוד קצינים שהגיעו אליו מיחידות אחרות. בשנה זו פיקד לראשונה על הגדוד מפקד בדואי, סא"ל וספי סואעד, המג"ד הבדואי הראשון בצה"ל. בשנת 2007 שימש לראשונה חייל מהגדוד, סמל נאדר עאדאת, מפקד בקורס מ"כים בביסל"ח.
הגדס"ר הבדואי עלה לכותרות בנסיבות קשות בינואר 2009 ובדצמבר 2009. בשתי הפרשיות רצח חייל בגדס"ר את חברו לגדוד; בינואר היה זה עקב ריב על מכשיר קשר, בעיצומו של מבצע "עופרת יצוקה". בדצמבר היה זה בקניון הנגב בבאר-שבע, עקב ויכוח על טלפון נייד. מקרה בו חייל רוצח חייל אחר בצה"ל הוא נדיר יחסית, ובגדוד אירעו שני מקרים של "רצח סתמי" בטווח של שנה. המקרים גררו קריאות לבדק בית בגדס"ר.
מבנה היחידה: בתחילת דרכו, הוכפף גדוד הסיור הבדואי למפקדת העורף בפיקוד הדרום. לאחר מכן הוכפף לחטיבה הדרומית של אוגדת עזה שבפיקוד. בתחילה היה הגדוד יחידה קטנה, בגודל של מחלקה. כיום מונה הגדוד שתי פלוגות סדירות, פלוגת קבע ופלוגת מפקדה.
תנאי קבלה: פרופיל 82-97 ללא סעיפים פוסלים. בני המגזר הבדואי יכולים להתנדב ולהתגייס לגדוד. לא נדרשת חתימת חודשי קבע נוספים; לאחר שנתיים וחצי של שירות, מקבלים החיילים הבדואים משכורת קבע.
הכשרה: הלוחמים לעתיד עוברים 16 שבועות טירונות (רובאי 05) בבא"ח (בסיס אימונים חטיבתי) קציעות שבנגב, שם ייהנו מלימודי שדאות, שיעורי נשק, קליעה, יסודות לחימה, כושר גופני, חינוך ואימוני חובשים, צלפים, מאגיסטים וכדומה. כמו כן, יילמדו שיטות הסתערות על יעדי חי"ר, ולחימה על יעד מבוצר ובשטח בנוי. בטירונות כמו בטירונות, התנאים בשלב הזה לא מרהיבים – וכוללים בעיקר אוהלים, אבק ותיזוזים.
בסיום הטירונות, נשארים החיילים בבא"ח ועוברים לאימון המתקדם לצורך הכשרה לרמת רובאי 07. החיילים מתאמנים במשך חודשיים וחצי בניווטים, בהסתערות עם נגמ"שים, בלוחמה בשטח בנוי, וכן באימונים בין-זרועיים בשיתוף מסוקים וטנקים. בסיום האימון המתקדם נערך מסע כומתה.
אחרי האימון המתקדם, עולים החיילים לקו ומתנסים בפעילות מבצעית. עם סיום מסלול ההכשרה, מתפזרות המחלקות בפלוגות הגדס"ר הבדואי, וחלק מהחיילים יוצאים לקורסים הפיקודיים.
בסדיר: לאחר תקופת ההכשרה יעברו הלוחמים לתעסוקה המבצעית, בעצם שגרתו של לוחם חי"ר. הם יכירו את גזרת עזה, מקום מושבו של הגדס"ר הבדואי. בשלב זה מסיימים החיילים את שלב המסלול ומקבלים סיכת לוחם. חלק מהפעילות המבצעית בגזרה היא הגנתית בעיקרה, וכוללת סיורים ממוגנים בצירים המרכזיים, שמירה בעמדות, מחסומים ופטרולים. מדי פעם יוצא הגדוד לאימונים.
עוד במהלך השירות הסדיר בן שלוש שנים זוכים הלוחמים המתנדבים להטבות רבות: בחצי השנה האחרונה לשירות הסדיר מקבלים החיילים משכורת קבע, והם יכולים להשלים במסגרת הצבא בגרויות, להיבחן במבחן הפסיכומטרי, לעבור קורס נהיגה ועוד. כמו כן, הם יכולים לגשת לקורס עברית, במסגרתו ילמדו את השפה העברית על בוריה. הקורס הפך לפופולרי מאוד, ובגדוד טוענים כי הוא מחזק את הביטחון העצמי של אותם חיילים ומסייע להם להמשיך לקורס מפקדי כיתות או קצינים, ואחר-כך מועיל גם באזרחות.
יציאות: לוחמי גדוד הסיור המדברי, בדומה ללוחמי יתר חטיבות החי"ר, יוצאים הביתה במהלך ההכשרות ליומיים בכל שבועיים-שלושה. במהלך השירות המבצעי הכול תלוי, כמובן, בסוג הפעילות ובכמות החיילים.
תפקידים במסגרת היחידה: החוגרים משרתים בתפקידי לחימה או בתפקידי תמיכה ללחימה. הקצינים משרתים בשדרת הפיקוד הלוחמת (מפקד מחלקה, למשל) או תומכת הלחימה (למשל קצין שלישות).
נשק ואמל"ח: כיום חמושים לוחמי הגדס"ר הבדואי ברוס"ר (רובה סער) חדשני בפיתוח ישראלי מדגם תבור קומנדו. ציודם כולל מטולי רימונים, רובי צלפים, מטולי רקטות נ"ט, מקלעי מאג ונגב, מקלעים כבדים, אמצעים לראיית לילה, כוונות מיוחדות ועוד.
מדים: חיילי הגדס"ר הבדואי נעים במדי החילות הירוקים ובנעליים אדומות, עם כומתה סגולה, סיכת הגדס"ר ותג יחידה.
שילוב בנות: אין לוחמות בגדוד. בנות (בעיקר יהודיות) משרתות בתפקידים תומכי לחימה, למשל כמש"קית ת"ש וכמש"קית חינוך.
המרוץ לרמטכ"לות: חייל בדואי, או כזה שהחל את דרכו בגדס"ר הבדואי, מעולם לא הגיע לרמטכ"לות. המג"ד הבדואי הראשון מונה לתפקידו ב-2005, כך שכנראה צפויות עוד כמה שנים טובות עד להגעה לפסגה.
כולם יודעים ש: גדוד הסיור המדברי הוא שונה בנוף הצה"לי; חייליו מתגייסים אליו בהתנדבות, ורבים מהמתגייסים נשארים בקבע. מדובר בגדוד משפחתי, שמוצב בגזרה קשה במיוחד, ועומד באתגר בכבוד. הגדס"ר הבדואי נחשב לגדוד חי"ר מקצועי ומיומן, שמוכן לעמוד במשימות קשות. שני מקרי הרצח בגדוד ב-2009 העיבו על תדמיתו, אך דומה כי מאז צובר הגדוד הישגים. התווספותה של הפלוגה הסדירה הנוספת לגדוד באחרונה, כך שידמה במבנהו לשאר גדודי החי"ר, היוותה צעד נוסף קדימה.