לפנות בוקר יום ראשון, צוות ג' של יחידת רימון מגיע למחנה בדרום הארץ עם תיקים עמוסים על כתפיהם. אחרי שהעמיסו את כל הציוד, הם נפרדים דרך חלון הטיולית מכל מה שיש לציוויליזציה להציע ונוסעים אל המדבר - המקום בו יעבירו את השבוע הקרוב שלהם. רב"ט ברק, היחיד בצוות שמתגורר באזור, מתנדב להעביר ללוחמים תדריך יציאה קצר. "הנה האייס־מול, אנחנו צריכים ללכת לשם בערב צוות. כאן פארק הצפרות והנה החווה הבוטנית, משבטים שם צמחים ומגדלים כל מיני הנפצות", הוא אומר כשחולפים על פני העיר אילת וממשיך לתדרך. "רק לפני שבוע נסעתי פה עם חברה שלי באופנוע", הוא מצביע על נתיב ארוך לא רחוק משדה גידולי אצות. הנסיעה הסלולה הופכת בהדרגה לדרך מטלטלת, ואת המלונות המפוארים והאורות המנצנצים מחליף משב רוח חמים והררי חול זהובים. אחרי שסיימו מסלול של אימונים ארוכים וקשים, מגיעים הלוחמים לשבוע ההישרדות במדבר, השלב שמסכם את הכשרתם ואחד השבועות המיוחדים בשירותם הצבאי.
הטיולית ממשיכה לדהור לכיוון הרי אילת שידמו בשבוע הקרוב שטח אויב מסוכן. היריב שלהם, אותו יגלמו חלק מחברי הצוות, הם גורמי ג'יהאד עולמי. "היחידה פועלת בהרי אילת ובמדבר בכלל", מספר סגן מפקד יחידת רימון, סרן ספי. "כדי ללמוד את תוואי השטח חייבים להרגיש את הקרקע, להכיר את הצמחייה ואת בעלי החיים, לזהות עקבות, לדעת איך מוצאים מים ואיך מדליקים אש. בשבוע הזה הלוחמים לומדים להכיר את המדבר ולנצל את היתרונות שלו".
מהמדבר לעזה ובחזרה
בספטמבר 2011 הייתה קהיר אפופת עשן בעוד המהומות ברחובות מצרים גואות והנשיא חוסני מובראק נכלא על ידי האחים המוסלמים. ימים אחדים לפני ערב ראש השנה באותה השנה מסתערים מפגינים קיצוניים על שגרירות ישראל בקהיר. בן־רגע הופך גבול מצרים מאזור שקט ובטוח לכאב הראש הגדול ביותר של מערכת הביטחון ומדינת ישראל. לא רחוק משם, עומד באותה העת הצוות הראשון של היחידה המובחרת רימון על מגרש המסדרים ומקבל את סיכת היחידה המיוחדת. "רימון", שהופכת לנכס האסטרטגי של מדינת ישראל בגזרה, היא יחידת קומנדו מדברית המיועדת להיטמע במארבים בהרי אילת ובגבול הדרומי, לאסוף מודיעין ולהתמודד עם חוליות טרור הרוקמות מזימות מסיני, ואף יכולה לשמש כוח מבצעי בשטח מדברי מחוץ לגבולות ישראל. כל היכולות הללו יבואו לידי ביטוי בשבוע אחד שיכיר לצוות ג', המחזור העשירי שנכנס לשורותיה, את הגזרה הביתית, ולאחריו יסיימו הלוחמים את המסלול המפרך בדרך ליחידה הנכספת.
"אין ספק שזה כבוד גדול להיות חלק מהמורשת של היחידה הזו", אומר בגאווה רב"ט נועד, לוחם בצוות ג'. "אנחנו אלה שבונים את המסורת והערכים, על דברים שאתה עושה עכשיו ידברו הלוחמים בעוד שנים", מוסיף רב"ט ניב, לוחם נוסף בצוות. לפני שבוע בלבד סיים הצוות את שלב המסלול. אף על פי שאת כרטיס הכניסה לפלגת התקיפה המבצעית יקבלו רק לאחר שבוע ההישרדות, את סיום המסלול הם חגגו בדרום רצועת עזה, כשביצעו במהלך מבצע "צוק איתן" משימות עומק מיוחדות. אף על פי שהנוף המדברי הוא המומחיות הגדולה של לוחמי רימון, כיתר היחידות המיוחדות הם מוכשרים גם בלוחמה בשטח בנוי ויודעים לפעול, אם יידרשו, גם במתארים צפוניים. "באופרטיבי אנחנו נמצאים איפה שצריך אותנו, היחידה יודעת בשנייה לעבור ממדים מדבריים למדים ירוקים. המצנפות מתחלפות, הנעליים, הנשק - כל היחידה מחליפה לירוק עד לרמת הרצועה של הנשק", מבהיר רב"ט פלג.
"בעזה ניתן היה לראות את זה בבירור, ועם זאת, למרות שעזה היא שטח בנוי, הלמידה שלנו במדבר הייתה יתרון גדול. המדבר מלמד אותך חדות". רב"ט אוריה, לוחם נוסף בצוות מצטרף ואומר, "הגענו לשם ועוררנו הלם במקום, רוב המחבלים ברחו, השאירו נשקים בבתים, וסטים, מכשירי קשר. מה שעשינו שם היה מטורף, הרגנו המון מחבלים. בדיוק כמו בסדרת המדבר גם בעזה אתה צריך לדעת לסמוך על הצוות שלך ועל המפקדים". סא"ל (במיל') דני פרל (62), יוצא סיירת שקד וממקימי סיירת רימון, יהיה זה שילווה את הלוחמים השבוע. "אין ספק שהם לוקחים את השבוע הזה ברצינות מאוד גדולה", הוא אומר כבר בשלב זה.
פנים אל פנים עם המדבר
כשהטיולית חונה לבסוף, אי שם בין החולות והנקיקים של הרי אילת, הלוחמים פורקים את הציוד האישי שלהם ואת ציוד ההסוואה שישמש אותם לאורך השבוע. פרל אוסף את הלוחמים לתדריך. "כשאנחנו נכנסים אנחנו צריכים להיות חדים וברורים וכל הזמן לפתוח עיניים", הוא פונה אל החיילים בטון לא מתפשר, אף על פי שעל פניו חיוך אבהי. "בדיוק כמו שבצוק איתן הייתם חדים וכל תזוזה קטנה של וילון שהתנופף משכה את תשומת לבכם, ככה תהיו ערים למדבר. תזכרו, אנחנו צריכים להיזהר תמיד משלושה דברים: שאננות, שגרה ושחיקה. הם האויבים הכי גדולים שלנו".
החושך יורד וכולם עמלים על הקמת המחנה והכנת המדורה. רק כשהם מתיישבים סביב האש הם שמים לב ששניים מחברי הצוות נעדרים. לפתע נשמע קולו של פרל קורא להם מהרכס ושורק בכל הכוח. "היי! לכאן. כולם. עכשיו", הוא צועק אליהם והם רצים לעברו. "בגזרה התבצעה חטיפה על ידי שני חשודים, מטיילים שהיו באזור דיווחו על האירוע. הם שמעו רעשים וראו שניים עם נשק בגזרה מתקרבים לגבול המערבי", הוא אומר בפנים חמורות סבר. השריקה נשמעת בשנית והמשחק מתחיל. הלוחמים רצים לכל הכיוונים. למרות שבמבט ראשון נראה כי כאוס שורר באזור, כל לוחם יודע את מקומו המדויק בחוליות הסריקה. דממת אלחוט שוררת בשטח והלוחמים שומרים על קשר עין עם מפקד החיפוש שמכווין אותם. רב"ט נחום, לוחם בצוות, פונה אל הרכס הימני ומבחין בחריץ חשוד בין הסלעים במרחק של כמטר, הוא מתקדם לעברו בצעדים מהירים. הוא מזיז את הסלע הגדול, מסלק את החול ומוריד את רשת ההסוואה המקומטת. "נו באמת", מסנן רב"ט פלג, החייל הנעדר לאחר שנתפס. ההתחבאות בתוך הנקיקים דורשת כל כך הרבה מאמץ פיזי וחשיבה, שנדמה שהלוחמים כבר מעדיפים להישאר במחבוא מלהתחבא בשנית. רב"ט ניב עובר על יד סלע גדול וחשוד, נדמה כי רק טיפש יתחבא שם, אך הוא מתכופף ומסתכל בין הנקיקים, מתלבט קלות ולוקח צעד אחורה. אבל אז הוא חוזר ומביט שוב, וכך נמצא הנעדר השני. "אם יש ספק אין ספק", הוא מחייך. "כשמצאתי אותו, לא הייתי כל כך בטוח, זה מקום שיותר מדי קל להסתתר בו. זה היה הפוך על הפוך, כמעט מוצלח".
בבוקר היום השני, הלוחמים קמים כשעוד חושך בחוץ. כמה מהם עמלים על הכנת ארוחת הבוקר כשהשאר מתחילים לפרק את המחנה. הם מערבבים קמח עם קצת שמן ומים ויוצקים אותם על פלטת ברזל שמתלהטת מתחת למדורה מאולתרת. "יש לנו בדיוק עשר דקות", מזרז אותם פרל. "זה כמו יציאת מצרים, יש לכם עשר דקות עד שהלחם תופח", צוחק רב"ט נועד. הם עוזבים את המחנה שהקימו בלילה ולוקחים אותו איתם בלי להשאיר דבר. אפילו לא בדל סיגריה. את העקבות הם מטשטשים באמצעות בד. במהלך אותו יום הלוחמים צועדים 11 שעות. בכל פעם שהם מגיעים למתאר תרגול מתאים בו אפשר להסתוות - מתחיל משחק המחבואים. הם מתפצלים לשתי חוליות, חוליות סריקה וחוליית מילוט, מתחבאים ומחפשים. חוליית המילוט מדמה את האויב הבורח או את הלוחם שמנתק מגע מהקרקע ואסור לו להשאיר אחריו עקבות. חוליית הסריקה עוקבת אחר הרמזים ומחפשת את החשודים. ברגע שכולם נמצאים, הם ממשיכים הלאה, עד למתאר הבא בו יתרגלו.
בין לבין, פרל מלמד את הלוחמים להכיר את המדבר ולנצל את יתרונותיו לטובתם. "זו פרעושית", הוא מצביע על שיח קטן צהבהב. "מבשלים את הפרחים במים רותחים וזו תרופה נגד כאבי בטן ובחילות", הוא מגלה להם. הלוחמים לומדים גם על הפרי של הצלף הסחוסי, שנראה כמו תאנה אדומה. פרי מזין שיכול לתת להם אנרגיה. "זה מתנן שעיר", מצביע פרל על שיח ירוק בעל ענפים רכים וחזקים. הוא מסביר ללוחמים כיצד להכין מהענפים של המתנן חבלים. "מהחבלים הללו ניתן אפילו לחלץ ג'יפ ששקע בחולות", הוא מפתיע. את חוויית הלמידה של המדבר, משווה רב"ט נתן, לוחם בצוות לחוויית למידה אחרת, המוכרת לו מתחום אחר בחיים, "ללמוד את המדבר זה כמו לדבר לאישה", הוא אומר. "אתה יכול מצד אחד להתכתב איתה ב'ווטסאפ', אבל זה לעולם לא יהיה כמו שיחה פנים אל פנים. את המדבר חווים בעיניים ולא לומדים ממצגות", הוא קובע.
מלך המדבר
שבוע ההישרדות מעניק מידע, כלים וניסיון ללוחמים, שישמשו אותם בזמן אמת אם ייקלעו לשטח אויב. "הסדרה מתנהלת מבחינת זמנים בצורה מאוד אינטנסיבית", אומר פרל, "הלוחמים נעים מאזור לאזור ובלילה מחניון לחניון. הם הולכים ברגל מרחקים גדולים בתוואי שטח קשה מאוד. יש עליות שהם יכולים לטפס רק על ארבע. הם רואים את הגבהים העצומים, חשים את מצוקת השמש והמים, אבל אחרי הסדרה הזאת אני בטוח שכשהם ייצאו לשטח בפעילויות מבצעיות הכול יהיה קטן עליהם. אדם נמדד בכוסו, כיסו וכעסו - וכאן הם נמדדים בכעס, בקשיים שצריך לעבור בגבורה. הם מתעלים מעל זה וממשיכים קדימה". התנאים בהם הם פועלים בסדרה בלתי מתפשרים: הליכה של מעל ל־11 שעות ביום ושינה של הרבה פחות שעות בלילה, המזון שברשותם מורכב בעיקר ממוצרי יסוד: קמח, מים, שמן, אורז וקצת טונה. כמות המים מוקצבת, אבל הלוחמים מוכשרים למצוא מקורות מים בשטח. את המים שמוצאים הם מטהרים בעזרת כובע או חולצה או על ידי גלולות כלור. "החוסר במים הוא משהו שחשוב שנעבוד עליו כיחידה מדברית וחשוב שניפגש איתו לפני הפעילויות המבצעיות", אומר רב"ט ברק, לוחם בצוות ג'. "אתמול בצהריים היה לי ממש קשה בגלל זה, אבל זה חשוב שנפגשתי עם הקושי הזה כאן ושהפעם הראשונה לא הייתה בזמן אמת", הוא מוסיף. "אפשר לשרוד שלושה ימים בלבד בלי מים", מסביר פרל. "במצב של מילוט זו אחת הבעיות הכי גדולות שיש לבן־אדם. כשאתה במדבר אתה חייב לדעת מלכתחילה להיכנס למשטר מים קפדני", מוסיף פרל. למחנה הבא בו יעבירו את הלילה הם מגיעים מותשים. ארוחת הערב שעומדת על המדורה כוללת אורז שמתובל בנדיבות בחול מדברי. למרות העייפות, הצמא והרעב, הלוחמים נעשים יותר ויותר מתורגלים במילוט. בין ההרים והוואדיות רחבי הידיים שמארחים אותם הם נעלמים כלא היו, זורקים על עצמם חול, מכווצים את השרירים ונכנסים לחורים קטנים בנשיכת שפתיים.
ביום השלישי, פרל מחליט להגביר את הדרמה ומעדכן את הלוחמים שיש להם צלף המכוון עליהם. החוליה הימנית מדווחת כי בשטח שלה אין חשודים, ומפקד החוליה רב"ט נחום מאשר להם לעבור לגזרה אחרת על מנת להמשיך בחיפושים. בחוליה השמאלית נראה שהגיעו לממצאים חדשים. "מצאתי", צועק רב"ט נתן ומכוון את נשקו לעבר הנקיק. מתוך האדמה הסלעית עולה לוחם בצוות שהסתווה בחול בצורה כמעט מושלמת. "כשאני מבצע סריקה אחרי חשודים אני כל הזמן שואל את עצמי איפה יכולתי להסתתר במצב של מילוט. סורק בעיניים את האזור, מחפש ברגליים ומוצא מקומות אסטרטגיים", מסביר רב"ט ירין ורושם הצלחה נוספת לחוליה השמאלית שבסופו של יום מאתרת את כל החשודים.
בסוף השבוע הלוחמים עולים מהשטח מאובקים ומותשים. שיחת הסיכום נערכת בזולה של היחידה. דני יושב מול הלוחמים על כיסא והם מצטופפים בספות שמונחות על רצפת עץ חורקת. כל אחד מהם מספר מה הוא לוקח איתו מהסדרה. "אני לוקח איתי את תעצומות הנפש של המדבר והמרחבים היפיפיים והאינסופיים", אומר רב"ט אוריה, "כשאתה נמצא על כיפה גבוהה אתה רואה את כל ההרים והנחלים. מצד אחד נראים האורות של אילת ומצד שני המבנים הלבנים של ירדן. אתה יושב בשקט, לוקח נשימה עמוקה ומרגיש שאתה מלך העולם. מלך המדבר".