דמיינו את התרחיש הבא: צה"ל מחליט לא להבליג על התקפות של חיזבאללה על ישובי הצפון, ולאחר תקיפה אווירית צבא היבשה מסתער צפונה. במהלך מבריק שולח צה"ל אוגדה שלמה שמסתערת אל תוך לבנון בהשתתפות לוחמי צנחנים, כוחות שריון ושייטת 13. כוחות אבטחה מתמקמים סביב ומהרכבים יוצאים אנשי אחת היחידות הכי פחות מוכרות בצה"ל: יחידת המים המטכ"לית. הם פורסים מהרכבים צינורות ארוכים אל מי הים, ושעות ספורות לאחר מכן מודיע מפקד היחידה, "הכל בסדר, יש מים לכולם". כך, מבלי שצריך לסכן שיירות אספקה, הופך צה"ל את הים התיכון למאגר מים ענקי עבור הכוחות הלוחמים שיכולים לדהור קדימה בלב שקט.
במקרה אמת, התרחיש הנ"ל יהיה ככל הנראה קרוב מאוד למציאות – זאת בעקבות לקח חשוב אותו הפיק צה"ל ממלחמת לבנון השנייה. במלחמה, אחת התלונות העיקריות של הלוחמים הייתה המחסור החמור במים; למרות שהחדירה ללבנון לא הייתה עמוקה במיוחד הצבא לא הצליח להכניס כמות מים שתספיק ללוחמים. רק אז נזכרו בצה"ל שכבר עשרים שנה קיימת יחידה שכל תפקידה הוא איתור מקורות מים בעורף האויב ואספקתם ללוחמים: יחידת המים המטכ"לית. לאחרונה הם סיימו תרגיל גדול, שמספק לנו הצצה בלעדית לדרך שבה הם מוצאים את המים ומרווים את צימאונם של הלוחמים.
להפוך את הים והנהר לעוקב ענק
סיירת המים של צה"ל מבוססת על טהרת אנשי המילואים. היחידה הוקמה כאחד הלקחים של מלחמת לבנון הראשונה; כמו ב-2006 גם בלבנון הראשונה מצאו עצמם החיילים בלי מים בשטח האויב, צירי הלוגיסטיקה הארוכים היו נקודת תורפה אותה ניצל האויב למארבים והנחת מטעני חבלה או שסתם היו פקוקים. צה"ל התקשה להעביר את המים לאוגדות שדהרו צפונה ואחד מהלקחים היה שלא חייבים לסכן את שיירות הדרגים ואפשר לאתר, לטהר ולהשתמש במאגרי מים שנמצאים בשטח האויב. מסקנה זו הובילה להקמת היחידה תחת חיל הלוגיסטיקה של צה"ל.
"לצה"ל יש אגד אספקה מטכ"לי ולו שני גדודים שעוסקים בפעילות לוגיסטית קלאסית כמו דלק, מזון ציוד ותחמושת – גדודים שנפרסים לפי הצרכים ברמה המטכ"לית – והיחידה השלישית אצלי זו יחידת המים", מסביר אל"מ במיל' יוסי עוז, מפקד האגד, בראיון ראשון לאתר פז"ם. "אחד המאפיינים הבולטים של היחידה הזו זה שהיא יחידה מסוגה בצבא ושאין בצבא תשתית ידע וכוח אדם בנושא הטיפול במים מחוץ ליחידה בטח בכמויות שאנו נדרשים ואזורי הפעילות".
עוד מציין אל"מ עוז כי את אנשי המילואים הם מגייסים ממעבדות ומפעלי ההתפלה של מדינת ישראל שבתחום הזה נחשבת למובילה בעולם. "זה הרבה בשיטת חבר מביא חבר ופגישה עם החברות והמנהלים", הוא מספר.
אל אל"מ עוז מצטרף סא"ל במיל' אבי זלמן, שפיקד על היחידה אחרי ששירת במגוון תפקידים בחיל החימוש ומערך הפיתוח. "אנחנו מסוגלים להתחבר לכל מקור מים, אם זה ים, נהר נחל או באר מים", אומר סא"ל זלמן. "אנחנו יודעים לשאוב את המים ולהעביר דרך מערכות טיהור מים במספר שיטות ולספק אותם ללוחמים. יש לנו מספר שיטות כאשר הנפוצה ביותר זה מה שנקרא אוסמוזה הפוכה, שזה תהליך בו אנחנו לוקחים את המים ומעבירים אותם דרך סוג מסוים של ממברנות וכתוצאה מהתהליך הזה כל המלחים נלכדים בממברנות ומה שיוצא מהצד השני זה מים טהורים".
ביחידה יודעים שבין השאר הם יתקלו במקורות מים מזוהמים, בין אם זה נעשה באופן מכוון ובין אם מדובר במי שפכים. גם במקרה הזה יש להם דרך ופתרון שמאפשרים להם לטהר את המים ולספק אותם לכוחות. "יש לנו מספר תפקידים ביחידה וזה כולל סיירים שמאתרים את המים ובוחנים שלוקחים דגימות", מסביר זלמן. "המאתרים יודעים להגיד האם מדובר במים מזוהמים או שפירים ולפי הידיעות שלהם אנחנו יודעים באיזה ציוד לבחור. יש לנו ערכות שפריות ויש גם ערכות טיהור יותר חריגות. אנחנו מקבלים את תוצאות הבדיקה בזמן מאוד קצר ומרגע שיש אישור אנחנו מפיקים את המים".
המומחים של מדינת ישראל בעומק האויב
ביחידת המים המטכ"לית משרתים כאמור רק אנשי מילואים וכולם נחשבים למומחים בתחום. "כשאני מביא את המומחה אלי הוא יודע על הנושא התפעולי של המערכות הרבה יותר ממני", מסביר אל"ם עוז. "מה שהוא לא יודע זה ההוויה הצבאית של התפעול. יש הבדל בין ניהול מתקני התפלת המים בחדרה או אשקלון מאשר לעשות זאת בשטח האויב כשאתה לבד ועם צוות מצומם. אתה נדרש לתפעל את הצד המקצועי ולדעת לעשות את זה בשטח". לכן עוברים אנשי המילואים אימונים רבים שלמעשה מחברים בין המומחיות שלהם, לא פעם בקנה מידה עולמי, לבין התפקיד הצבאי שלהם.
אנשי היחידה מחולקים לשתי קבוצות, האחת מורכבת מאנשי מקצוע בתחום המים כאשר מדובר באנשים שנחשבים למומחים בתחום המים בישראל. רוב החבר'ה האלה הם מהנדסי מכונות או מהנדסי מים וחשמל. הקבוצה השנייה הם החיילים שהאחראים על הצד הלוגיסטי של היחידה כמו תחזוקת הציוד והובלתו למקורות שבשטח האויב תחת אבטחה מתאימה. "רובנו מתנדבים שעושים את מציונות ואוהבים את הצבא והמדינה ותרום מהידע והיכולת שלנו", מדגיש סא"ל זלמן.
סא"ל זלמן מסביר שאת האימון של היחידה ניתן לחלק לתחום התורתי והמבצעי. החלק התורתי ברור ובחלק המבצעי הם "יודעים להגיע למקור מים בכל תא שטח שנבחר על ידי הצבא בהתאם לפעילות האופרטיבית שלו. לאחר מכן אנחנו מבצעים תרגולת של אחד לאחד ומתחברים למקור המים ואז מתרגלים גם את האספקה. היחידה מופעלת על ידי אט"ל והיא נחשבת למומחה של הצבא באיתור זיהוי וטהור מים מעבר לקווי האויב. למעשה אנחנו בין הכוחות הראשונים שמגיעים לשטח של האויב שם אנחנו מבצעים את האספקה ללוחמים".
לא ניתן לפרט את כמות המשרתים ביחידה אבל כיום הם יכולים לספק בכל יממה כמות מים לעשרות אלפי חיילים מבלי שיהיה צורך להוביל אותם בשיירות האספקה, כמובן שזה תלוי בגודל של המקור. "אני לא רוצה להיכנס לכמויות כי זה חישובי סד"כ אבל הן מאוד גדולות", מדגיש סא"ל זלמן. את זה הם עושים בעזרת ציוד מתקדם המאפשר להם לטפל בכל סוגי המים ולזהות כל זיהום כולל חומרים כימיים. במהלך האימונים הם נערכים לכל אפשרות וזה כולל פגיעה מכוונת של האויב במים במידה וזה ינסה להרעיל את הלוחמים.
זה המקום להגיד שגם בימים של שגרה היחידה אוספת מודיעין על מקורות מים בצד של האויב ובכל מקום שבו צה"ל אולי יופעל. "אם אתה הולך למפעל התפלת מים גדול וממזער אותו זה בעצם מה שאתה מקבל", אומר אל"ם עוז. "יש לנו גם יכולות של בדיקת המים לפני ואחרי והכל נייד. כלומר משאית ניידת שיכולה להגיע לכל מאגר מים".
לומדים גם מארה"ב ומבטיחים להיות שם בפעם הבאה
קפיצת הדרך הגדולה של היחידה הייתה בתחילת שנות ה-90. אז נחשפו אנשיה לאמצעים של יחידות מקבילות מארה"ב שנשלחו בזמן מלחמת המפרץ הראשונה בכדי לטהר מים עבור הדיביזיות שהסתערו לעומק עיראק. גם בארה"ב היחידות האלה פחות מוכרות ולתודעה הציבורית הם עלו דווקא בעקבות טרגדיה שהתרחשה במלחמת המפרץ הראשונה. היה זה כאשר לוחמי יחידת המילואים מס' 14 התיישבו לתדריך באחד האוהלים שלהם בבסיס סמוך לדהראן. טיל סקאד שנורה מעיראק נפל דווקא ליד האוהל בו ישבו ו-13 מחיילי היחידה נהרגו. למרות זאת הם ליוו את הכוחות שהסתערו לעומק השטח העיראקי וסיפקו להם מים טהורים ממאגרי מים תת קרקעיים ומנהרות הפרת והחידקל. אגב אותה יחידה פרסה ב-1999 לגואטמלה והיו הראשונים לספק מים טריים לנפגעי הוריקן מיץ'.
במלחמת המפרץ השנייה נשלחו לאזור מספר יחידות טיהור מים של חיל ההנדסה, חלק סדירות וחלק מילואים. הם התקדמו יחד עם הדיביזיה הראשונה של המרינס ויחידות אחרות התקדמו יחד עם דיביזיה מספר שלוש של הצבא. כמו ב-1991 הם היו יחד עם החוד וסיפקו מים ממקורות תת קרקעיים ומנהרות. גם היום הם פעילים באפגניסטן כאשר אחת המשימות שלהם זה לחבר כפרים נידחים למקורות מים, זאת במטרה לרכוש את לב המקומיים בכדי שיפנו עורף לטליבן. בנוסף הם מסייעים לשאר יחידות המשמר הלאומי במקרים של אסון כמו למשל הוריקן קטרינה.
במדינת ישראל וביחידת המים המטכ"לית בפרט צפו במטהרי המים של ארה"ב כאשר פעלו במלחמת המפרץ הראשונה ושוב בזמן שאלה פעלו במלחמת המפרץ השנייה. בעקבות החלפת המידע והפקת לקחים של האמריקאים החל תהליך של למידה ורכש של אמצעים חדשים. הרכש שהגיע לארץ בעקבות הלקחים שנלמדו מהאמריקאים כלל בין השאר ערכות ענק להתפלת מים ומסננים.
עוד לא נבחנו במצב אמת
למרות שעברו 22 שנים מאז הוקמה הם לא הופעלו מעולם וזאת כאמור בניגוד למקבילים שלהם מארה"ב. על השאלה מדוע הם לא הופעלו במלחמת לבנון השנייה סא"ל זלמן מסרב להגיב. "אני לא יודע ולא יכול לענות על זה ולא יודע מה היו השיקולים של הצבא לכן או לא". הם לא הופעלו גם במהלך עופרת יצוקה אבל בסופו של דבר הם הוקמו לצורך פעולה במלחמה נרחבת ועמוקה יותר, אגב כפי שלבנון השלישית צפויה להיות ואלי גם הכניסה לעזה.
אם וכאשר זה יקרה סביר מאוד להניח שהפעם נראה את הציוד של היחידה משונע לשטח על גבי רכבים ייעודיים ואף מהאוויר כשהם מלווים בטבעת אבטחה. ביחידה יודעים שכאשר הם יופעלו את יצטרכו להתמודד עם האתגרים של שדה הקרב ולספק בכל מצב את המים היקרים.