באזור עוטף עזה קשה לפספס את הבלונים הלבנים שמרחפים סמוך לשמי הרצועה. הבלונים האלה נראים אולי תמימים, מזכירים מעט בלוני יום הולדת, אבל אל לכם לטעות, מדובר באחד מאמצעי איסוף המודיעין החשובים של צה"ל באזור הרצועה, כמובן שגם בשאר הגזרות. מרום של 400 מטרים ובזכות אמצעים בשווי מיליון וחצי דולר, הבלון הזה מסוגל לראות לעזתים את הלבן של העיניים.
על תפעול בלון הריגול אחראים לוחמים ותצפיתניות של פלוגת הבלונים ששולטים על המערכת מבסיס משפחתי וקטן שממוקם צמוד לרצועה. את פעילות האיסוף הם מנהלים גם תחת מתחי רקטות ופצ"מרים שנורים לאזור באופן יומיומי. לא מעט פעולות שמיוחסות ליחידות כאלה ואחרות, במיוחד פעולות שבוצעו בעומק הרצועה, בוצעו בזכות פלוגת הבלונים. כשמדובר באנשי מודיעין וזה אומר שלא פשוט לסקר אותם או להוציא מהם מידע, ובכל זאת, אפשר להגיד שבמבצעים כמו עופרת יצוקה ועמוד ענן הם הצליחו לאתר עשרות רבות של מחבלים ולמנוע כמות אדירה של שיגורים לעבר ישראל. כוח של צה"ל, אם זה גדוד בעמוד ענן או יחידה מיוחדת במבצע שלא שמענו עליו, נכנסו ויכנסו לרצועה עם ליווי צמוד של הבלונים שמעניקים להם כלים מכפילי כוח בעת לחימה.
מעבר לליווי הכוחות בעומק הרצועה, משימה נוספת וחשובה לא פחות היא מניעה של פעולות טרור. החבר'ה מהחמאס, הג'יהאד האסלאמי ושאר הארגונים שאנחנו אוהבים לקרוא להם "קיקיוניים", רואים גם הם את הבלונים ויודעים שצה"ל רואה אותם כבר ברגע שבו הם יצאו מהבית. סביר להניח שזה גורם להם לתחושת אי נוחות קלה.
אוספים חלקי מידע, מרכיבים פאזל
הדרישות מהתצפיתניות והלוחמים בפלוגה מאוד גבוהות, כשבאופן טבעי, לא מעט מונח להם על הכתפיים. מהתצפיתנית בחמ"ל מצופה לא מעט. "היא צריכה להיות עם איכויות מאוד גבוהות", אומר סרן אוראל גרדה, מפקד הפלוגה. זה איסוף שונה ממקומות אחרים והעבודה פה מאוד סיזיפית ורציפה. בסוף מצופה מהקצינה והתצפיתנית להרכיב את הפאזל מכל החלקים שהם אספו".
סגן נטע סער, מפקדת צוות אטלס, היא אחת מהקצינות שתחת אחריותה תהליך "הרכבת הפאזל", כאשר הצוות שלה מורכב מלוחמי הבלון והתצפיתניות. "אנחנו מתצפתות בעיקר לעומק עזה, בשונה מתצפיות גדר, על מה שקורה בשכונות עצמן ובפעילות היום יומית שלהם. זה מה שנקרא 'איסוף מודיעין חיובי' שזה איסוף מודיעין כדי לבנות תמונות עדכניות על האויב", היא מסבירה. "אנחנו מתמקדים באזורים מאוד ספציפיים ורגישים יותר, שם אנחנו מאפיינים את השגרה. זה מאפשר לנו להגיד מתי משהו חריג ומוזר מתרחש ומתי זה אופייני. העבודה שלנו מאוד ממוקדת לצי"חים (ציון ידיעות חיוניות) והיא גם משתנה בהתאם להערכת מצב".
זה אולי ישמע בדיוני, אבל פלוגת הבלונים יודעת לזהות גם מנהרות. כמובן שגם פה לא ניתן להסביר איך, אבל סגן נטע מציינת, "האיסוף שלנו חושף ומונע אותן. המטרה להגיע למצב שבו אנחנו יודעים שהמנהרה מתקדמת ומופללת עד לרמה שאפשר להפציץ אותה וככה למנוע אירועי חטיפה למשל". לדבריה מצטרף סרן אוראל, "הבלון פותח שטחים שבמקום אחר לא היית יכול לראות. אנחנו בקיאים בשטח הגדר, אבל האיסוף שלנו ממוקד יותר לעומק וליעדים ספציפיים שאנחנו מקבלים בעזרת מודיעין איכותי שמגיע. במקרה של מצבי חירום יש לנו נוהל קרב מאוד ארוך ותהליכים שמתבצעים. זה כבר דורש מאתנו לעבוד בצורה שונה ולהחליף את היעדים שלנו באחרים, אבל זה כבר עבודה שהיא יותר מהירה".
לוחמי פלוגת הבלון, כפי שמציין אוראל, לא עובדים לבדם. "יש לנו עבודה מאוד צמודה עם חיל האוויר כשלאחרונה התחלנו איתם איזה תהליך מאוד צמוד שלא ניתן לפרט עליו. חלק ניכר מרוב מה ששומעים בחדשות על 'חיל האוויר תקף' זה מלווה באופן צמוד עם פלוגת הבלונים. כמעט כל מבצע שכזה מלווה על ידינו". על העבודה עם כוחות היבשה מספרת נטע. "אנחנו רואים הרבה יותר טוב בזכות הגובה שתופס מרחב עצום וכשאתה שומע מ"פ מסייעת אומר בקשר 'תודה רבה לאטלס' ברגע שהיא מאבטחת אותו זה המון. שומעים על הקול שלו שאם לא נהיה ולא נדווח, מי יודע מה יכול לקרות".
מבחוץ המקום נראה קטן ושומם, מקסימום איזה קופסה עם כבל שמחובר לבלון. בחדר הבקרה זה כבר נראה אחרת: הוא מלא במסכים מכ"מים וכל מיני ג'ויסטיקים שמזכירים משחק מחשב מתקדם. רב"ט אסיף אוליאל, לוחם בפלוגה מספר לנו, "אני פה חמישה חודשים וזה כמו משפחה. יש שמירות ותצפיות, אבל בגדול אני נהנה בתפקיד ומאוד מרוצה מהמקום שהגעתי אליו. ברור לי כמה התפקיד שלנו חשוב ושהבלון הזה מאוד משמעותי לאוגדה. אנחנו לא כמו הפסקליות (תצפיתניות) שרק מסתכלות על הגדר ומפלילים מטרות כמעט בכל הרצועה". רב"ט נעם סלינס, תצפיתנית בפלוגה, מוסיפה "זה תפקיד עם אחריות מאוד גדולה ומבחינתי זה זכות להיות פה. מעצבן אותי שרוב האנשים לא באמת יודעים מה אנחנו עושים וניזונים רק משמועות. נכון שזה לא תפקיד קל, אבל הוא גם לא קשה כמו שחושבים וחוץ מזה, תחושת הסיפוק פה היא אדירה. זה כיף לדעת שאנחנו מגנים על התושבים ומצילים חיים בצורה הכי ישירה שאפשר. גם האווירה פה מאוד שונה עם גיבוש מדהים".
ולא חסרים מקרים. "רוב הדברים פה לא מפורסמים ובוא נגיד שלבנות פה מגיע צל"ש", אומר אוראל בגאווה. "הצוות הזה זכה כמצטיין חילי", וזה באמת אומר הרבה על דברים שאנחנו לא יודעים.
האזרחים שמאחורי החמ"ל
התצפיתניות עובדות מאוד קשה ומודעות לחשיבות של העבודה שלהן. "כשאני מקבלת זיהוי באמצע הלילה מתצפיתנית שמתרגשת להעביר לי שמשהו חריג קורה, אני יודעת שהצלחתי להעביר להם את ההתרגשות שלי מהתפקיד ואת המשמעות שלו", מסבירה סגן נטע בהתלהבות לא מוסתרת. השעות הרבות מול המסך, כך מספרת נטע, הן לא קלות, "אבל הן מודעות לעבודה שלהן ולא מפקירות", היא מדגישה. "הן יודעות שרגע קטן של הפקרה יביא לפספוס של רכב חשוד או הפללה של משהו חשוב. אני יצאתי לקצונה מההתלהבות שלי מהתפקיד וההבנה כמה המערך שלנו חשוב ותורם. הגירוי הזה קיים גם אצל הבנות ולא פחות חשוב זה שאנחנו נותנים להם פידבקים על דברים שעשו. אני דואגת להעביר להן מצגות על זיהויים שלהן ואת ההשפעה של מה שעשו על דברים שקרו או נמנעו".
בפלוגה יודעים היטב שהאויב נמצא מטרים ספורים מעבר לגדר והאזרח נמצא מטרים מהגב שלהם. אין להם שום מרחב לטעויות והאויב, זה לא סוד, מייצר להם המון אתגרים ואירועים. סגן נטע משתפת אותנו בסיכול פיגוע שהיה לאחרונה, כזה שעומדת מאחוריו תצפיתנית. "יש לי חיילת שעכשיו היא בקורס מפקדות וסבא וסבתא שלה גרים פה קרוב, בנתיב העשרה. לא ניתן לפרט, אבל בזכות חדות והעין שלה, סוכל פיגוע שהיה אמור לקרות בשטח ישראל וההשלכה שלו הייתה יכולה להיות מאוד קשה. ככול הנראה ניצלה משפחה. בזכות זה שהיא הכירה את השטח, את הכלים וידעה לזהות שמדובר בחוליה ולא בסתם זיהוי, סוכל פיגוע גדול. לדעת שהן מנעו אירוע שיכול היה להשפיע על ביטחון המדינה זה דבר שמאוד מרגש את הבנות. בשביל זה אנחנו כאן. צריך להגיד שאירועים כאלה קורים יותר בתצפיות גדר, אבל הבנות פה מבינות שהאיסוף החיובי משפיע, אומנם לטווח הארוך, אבל משפיע בצורה משמעותית".
האויב בעזה, כאמור, מודע ליכולות של הבלון ולמודיעין של צה"ל. חמאס מנסה לפעול בסתר וגם בגלוי כדי לאסוף מודיעין משלו, גם על פלוגת הבלונים. "גם להם יש בלונים שהם פרסו ברצועה ואמצעי תצפית שונים. אני לא יודע איזה איכות, אבל גם להם יש וברור שהם אוספים עלינו מודיעין" סרן אוראל מספר. לגבי איך הוא יודע שזה קורה, הוא לא יכול לספר.
מעשה בארבעה בלונים
אם יש משהו שהחבר'ה מהפלוגה לא אוהבים זה לאבד בלון. מדובר באמצעים מאוד מסווגים שלצדם תג מחיר לא קטן, מה שיכול לגרום לכאב ראש לא קטן במערכת הביטחון. "היו לנו כמה מקרים כאלה" אמרה סגן נטע בחיוך לא מוסתר. באחד מהם בלון ניתק מהכבל שלו והתרסק באזור המושבים. במקרה אחר, מטוס ריסוס פגע בכבל של הבלון והוא ניתק והתרסק סמוך לגבול הרצועה.
"יש באוגדה נוהל מסודר שצריך כמובן לקרות מהר כי אם זה מגיע לצד השני, אז זו בעיה מאוד קשה. האמל"ח הזה של הבלון יקר ומסווג ובין השאר, בשביל זה יש לנו את הלוחמים. אתה מתרגל אותם ושומר להם על הכשירות ובגלל זה גם בחורף בגשמים והרוחות יש מי ששומר על הבלון", היא מסבירה. זו הסיבה שבפלוגה יש עוד תפקיד ייחודי וזה מטרולוגיה, אם תרצו דני רופ של המודיעין. "יש לי חזאי וחזאית בפלוגה שאחרים להעביר ללוחמים את מזג האוויר יום-יומיים קדימה".
אפרופו אותם הלוחמים, סביבם מתנהל בימים אלו שינוי ארגוני משמעותי ומרחיק לכת בפלוגה. "הפלוגה מורכבת מארבעה צוותים של בלונים שפרוסים ברחבי הרצועה. יש לנו שלושה צוותים של לוחמים ותצפיתניות ועוד צוות שמורכב רק מלוחמים שהוקם לאחרונה", מפרט סרן אוראל את סדרי הכוחות הנוכחיים. "רצינו ליצור גמישות ומסיבות שלא ניתן לפרט, המטרה הסופית היא שכל הצוותים יהיו מורכבים רק מלוחמים". לא ניתן לחשוף יותר מידי פרטים על הלוחמים האלו, אבל אפשר להגיד שהסיכון הכרוך בפעילות שלהם יגדל בצורה משמעותית. "עם לוחמים יש לך גמישות שלא קיימת עם תצפיתניות ואני לא יכול להרחיב".
צבע אדום - Money Time
מעבר לדרישות התפקיד, יש לפלוגת הבלונים של עזה אתגר נוסף וזה לתפקד תחת אש. "הם עוברים תדריכים, בעיקר מנטליים ויודעים שעובדים במצב שהוא לא טריוויאלי. במצבי חרום כולם יודעים שיש רעש של פיצוצים וירי, אבל העבודה נמשכת והתצפיתנית נשארת מפוקסת", מדגיש סרן אוראל.
סגן נטע מוסיפה "היא בלחץ אטומי וצבע אדום זה לא משהו חדש וחריג בפלוגה שלנו. זה קורה פעם בשבוע, אבל התצפיתנית והמפקדת לידה ממשיכה לתצפת עם כל הלחץ והבלגן שיש סביבה". בניגוד לרוב הכוחות בגזרה, הם גם רואים את שלב השיגור. "זה מציק לראות את זה, אבל מיד אחרי זה אנחנו מחפשים את האנשים האלה, אנחנו צדים ולא מחכים להם".
באוגדת עזה יודעים שהסבב הבא הוא רק עניין של זמן ומתכוננים לאתגר שמעבר לגדר. עזה עוברת את מה שמכונה בצה"ל "תהליך לבנוניזציה" ולתחום הזה יש משמעות מאוד גדולה על העבודה של פלוגת הבלונים שבמקביל מנהלת את השגרה, ושגרה זה משהו שקשה להגיד על רצועת עזה. סבב ההסלמה מהחודש שעבר אומנם הסתיים, אבל מאז נורו "רק" רקטה אחת או שתיים ביום לא כולל פצצות מרגמה.
את הראיונות, קטעה, איך לא, אזעקת צבע אדום. אחר כך, בדרך לשער הבסיס הופתעתי מצבע אדום ומעוד אחד. הלב דופק. רצתי יחד עם כולם לאזור המוגן. זה כמובן לא הפריע לפלוגה להמשיך לעבוד כרגיל. סרן אוראל וסגן נטע, שרגע לפני ניהלו איתי שיחת חולין משעשעת, הפכו בשנייה למפקדים שצה"ל כל כך אוהב ותפעלו את הפלוגה בצורה מעוררת כבוד. אחרי דקות ארוכות, הבסיס חזר לשגרה ואני השתדלתי להתרחק מהרצועה כמה שיותר מהר.