הם נראים אחרת מכל החי"רניקים – יש להם ירכית, סיכת כנפ"צ (כנפי צניחה), כומתה אדומה וכמובן נעליים אדומות, אבל ההבדל לא ניכר רק במראה. חטיבת הצנחנים (חטיבה 35) היא חטיבת החי"ר היחידה בצה"ל שהשירות בה מותנה במיונים, ושנדרש לעבור גיבוש על מנת להתקבל אליה. היא גם החטיבה היחידה המוגדרת כחטיבה מוצנחת, מוטסת ורכובה – זאת, למרות שהצנחנים לא צנחו בשטח אויב כבר 50 שנה.
סמל היחידה: הנחש המכונף תוכנן על ידי מפקד גדוד הצנחנים הראשון יהודה הררי וסגנו אריה אפרת, על פי הפסוק "יהי-דן נחש עלי-דרך, שפיפון עלי-אורח הנושך, עקבי-סוס, וייפול רוכבו, אחור" (בראשית מ"ט). הררי תכנן, שרטט וקבע גם את כנפי הצניחה, הנעליים האדומות ובגדי ה-א'.
על אף שכל חייל בחטיבה מוכשר לצניחה, ביצעה החטיבה רק שתי צניחות מבצעיות לאורך כל שנות קיומה: שתי הצניחות התרחשו ב-1956, במסגרת מבצע קדש, במעבר המיתלה ובא-טור בסיני. ביתר מלחמות ישראל הוסיפו חיילי החטיבה ללחום כחיילי חי"ר: במלחמת ששת הימים לחמו הצנחנים בתעלות גבעת התחמושת המבוצרת וכבשו את הר הצופים ואת העיר העתיקה; במלחמת ההתשה לקחו חלק במרדפי הבקעה, וטבעו את העקרון שהמפקדים הבכירים ילחמו בראש כוחותיהם; בתקופת השהייה בלבנון נלחמה החטיבה מול חיזבאללה, ועם הנסיגה מלבנון עזבו יחידות הצנחנים את גבול הצפון והוצבו בלחימה בגזרת יהודה ושומרון (יו"ש). הצנחנים השתתפו מאז גם במלחמת לבנון השנייה ובמבצע עופרת יצוקה.
מבנה החטיבה: חטיבת הצנחנים נמצאת תחת עוצבת האש שבפיקוד המרכז. היחידות שהיא כוללת הן גדוד 890 (אפעה), גדוד 101 (פתן), גדוד 202 (צפע), והגדס"ר (גדוד הסיור), המכיל את ה"עורב" (פלוגת נ"ט), הפלחה"ן (הנדסה), הפלחי"ק (קשר) והפלס"ר, הסיירת, ספינת הדגל של החטיבה ונצר ליחידה 101 המיתולוגית של אריק שרון.
בכל גדוד צנחנים אחר יש חמש פלוגות - הפלוגה המסייעת, הפלוגה המבצעית, פלוגת החוד, פלוגת ההכשרות ופלוגת המפקדה.
תנאי קבלה: פרופיל 97 או 82, כושר גופני ומוטיבציה. יש לסמן את הצנחנים במנילה כעדיפות ראשונה. הגיבוש האינטנסיבי בן היומיים (שדרכו אפשר להגיע גם ליחידת דובדבן) משלב מבחנים פיזיים ואתגרים אינטלקטואליים וחברתיים, הבודקים את התאמת המלש"ב לתפקיד לוחם בחטיבה.
אחרי הטירונות מגיע שלב המסלול – זהו האימון המתקדם, בו תשלימו את הכשרת רובאי 07. האימון המתקדם בבא"ח נמשך כחודשיים וחצי והוא כולל לחימה בשטח פתוח ובנוי, תרגילים משותפים לחילות אחרים וכמובן את קורס הצניחה הנכסף. גם סופו של הליך האימונים המפרך לא בדיוק מזמין: מסע כומתה של 45 קילומטרים עם משקל רב, שסופם בטקס בגבעת התחמושת בירושלים, שם נוטים בעלי הכומתות החדשות ליפול כמו זבובים לחרדת האמהות הנרגשות שבקהל.
מי שעבר בתחילת הטירונות את גיבוש היח"טיות, היחידות החטיבתיות שמרכיבות את הגדס"ר, ממשיך לשבעת חודשי הכשרה נוספים.
ובסדיר: לאחר תקופת ההכשרה יעברו הלוחמים לתעסוקה המבצעית, בעצם שגרתו של לוחם חי"ר. הפלוגה עולה כפלוגת מסלול לגדוד, ועושה קו של ארבעה חודשים (הכוונה לתעסוקה מבצעית בגזרה מסוימת, לדוגמה – קו צפון). קו מרכז (איו"ש, אזור יהודה ושומרון) הוא הקו הטבעי המסורתי של חטיבת הצנחנים, אבל החטיבה עוברת גם לקוים אחרים במרכז ובדרום, ברוטציה עם שאר חטיבות החי"ר. חלק מהפעילות היא הגנתית בעיקרה, וכוללת סיורים ממוגנים בצירים המרכזיים, שמירה בעמדות, מחסומים ופטרולים. הפעילות ההתקפית קורה, לרוב, בלילות, וכוללת מעצרים של מבוקשים ופעילים, מארבים וסיורים. מדי כמה חודשים מסיים הגדוד את פעילותו במרחב, ויוצא לאימון של מספר שבועות. במקביל לפעילות השגרתית, הגדודים יוצאים לעיתים למבצעים ארוכים ומורכבים בתוך מרכזי הערים לטובת מעצר מבוקשים ופגיעה בתשתיות.
בשונה משאר חטיבות החי"ר (לבד מגולני), בצנחנים ממשיכות פלוגות המסלול יחד והופכות לפלוגות מבצעיות, כך שאין צעירים בפלוגות הוותיקות. אף אחד לא טוחן צעירות, כולם מזדקנים להם ביחד. המתקבלים לפלוגות ההנדסה, הנ"ט והקשר ממשיכים להכשרה נוספת. המצטיינים ממשיכים להכשרות מ"כים וקצונה.
יציאות: לוחמי היחידה, בדומה ללוחמי יתר חטיבות החי"ר, יוצאים הביתה במהלך ההכשרות ליומיים בכל שבועיים - שלושה. במהלך השירות המבצעי הכול תלוי, כמובן, בסוג הפעילות ובכמות החיילים.
תפקידים במסגרת היחידה: החוגרים משרתים בתפקידי לחימה (למשל לוחם בגדוד 890) או בתפקידי תמיכה ללחימה (למשל מש"קית ת"ש בגדוד). הקצינים משרתים בשדרת הפיקוד הלוחמת (מפקד מחלקה, למשל) או תומכת הלחימה (למשל קצין שלישות חטיבתי).
נשק ואמל"ח: חטיבת הצנחנים מצוידת באמצעי הלחימה הסטנדרטיים בחי"ר הצה"לי. בשנות החמישים היו הצנחנים מצוידים ברובי עוזי, אבל כיום נשקם האישי הוא רובה סער (רוס"ר) מדגם קרבין M4 או M16, מקוצר על פי רוב. נשקם כולל גם מטולי רימונים, רקטות נ"ט, רובי צלפים, מקלעי מאג ונגב ומקלעים כבדים. נכללים בציוד גם אמצעים לראיית לילה, נגמ"שים וג'יפים ממוגנים מדגמי האמר. כמו כן, מצוידת היחידה בטרקטורונים לסיור ולפריסה מהירים.
בצנחנים מתעתדים להחליף את הנשק האישי של הלוחמים לרוס"ר (רובה סער) מסוג תבור קומנדו (מקוצר). למעשה, כבר במחזורי הגיוס בשנה-שנתיים הקרובות עתידים לקבל חלק מהטירונים את הרובה החדש, פיתוח ישראלי שהוטמע לראשונה בחטיבת גבעתי.
מדים: הצנפים לובשים את מדי החילות הירוקים ונושאים כומתה אדומה. בשונה מבשאר החטיבות, לובשים הצנחנים גם ירכית – חולצת מדים הנלבשת מעל לחגורה ולא מוכנסת למכנסיים, ונועלים נעליים גבוהות בצבע אדום.
שילוב בנות: אין לוחמות בחטיבת הצנחנים. בנות משרתות בתפקידים תומכי לחימה, למשל כמש"קית ת"ש וכמש"קית חינוך. בנות משרתות גם כמדריכות חי"ר במקצועות השונים (אמל"ח, טילי נ"ט, העברת קורס מרגמות, הדרכת קליעה וצליפה ועוד), והן משובצות בבסיסי האימון החטיבתיים והפיקודיים ובבסיסי האימונים של זרוע היבשה.
כולם יודעים ש: עדיפה אחות זונה מאח בגולני. כשהצנחנים אומרים את זה הם בעצם מתכוונים לכך שאפילו קרובת משפחה עם עבר מפוקפק ולא צנוע עדיפה מאח שיבגוד במורשת הצנחנים ויפנה אל האויבים, בעלי הכומתה החומה.
כולם גם יודעים ש"צנחן טועה – צנחן מת, תותחן טועה – צנחן מת", וש"צנחנים חושבים ואז יורים, גולני יורים ואז חושבים, וגבעתי חושבים שהם יורים".
הסיסמאות הרשמיות יותר של החטיבה הן "אחריי לצנחנים" ו"פעם צנחן – תמיד צנחן", אבל גם כאן החידושים לא פסקו וכבר שמענו על "פעם צנחן – תמיד נטחן".
המרוץ לרמטכ"לות: מה הסיכוי שהרמטכ"ל הבא של צה"ל יגיע דווקא מקרב הצנחנים? ובכן, שבעה מתוך עשרת האחרונים שענדו את דרגות רב-האלוף היו דווקא צנפים, כך שהסיכוי לא נמוך.
האתר הרשמי של חטיבת הצנחנים
פספסנו משהו? מצאתם טעות? נשמח לשמוע מכם עדכונים ותיקונים ולשמור את פז"ם מעודכן בחזית. כתבו לנו ל-pzm@mako.co.il