עם הגיוס לצבא ההגנה לישראל, רבים מבינים שהם נאלצים, ובכן, להגן. רוב הזמן, זה מתבטא בעיקר בשמירות – ארוכות, חדגוניות ומשמימות ברובן המכריע. מצד אחד, אסור לשבור שמירה; מצד שני, כבר שיננתם את לוח הכפל עשר פעמים, ויש עוד שלוש שעות עד שמחליפים אתכם. אז איך בכל זאת מעבירים את השעות הבלתי-נגמרות האלה? קבלו את כל התשובות שאספנו מהגולשים בעמוד הפייסבוק שלנו. גם אתם רוצים לשתף כמה מהטיפים? תוכלו לעשות זאת בטוקבקים בתחתית הכתבה.
שמירה על קונטיינר ריק: "טירונות. אמצע הלילה. חבר מעיר אותי להחליף אותו בשמירה על קונטיינר תחמושת", נזכר ערן. "הלכתי חצי רדום, מצאתי קונטיינר, ועמדתי לידו. שמרתי. בסיום השמירה, כשעמדתי לעזוב, הבחנתי בשלט ברזל תלוי על הקונטיינר – 'לא בשימוש'. מסתבר ששמרתי על קונטיינר ריק ועזוב. לפחות לא גנבו אותו".
נוהל מעצר חשוד על המפקד: "בקורס עשיתי שמירות 4/8 במשך שבוע", מספר יוני. "הבנתי שזה כבר מוגזם כשהתחלתי לריב עם ציפור, לחבק את הנשק ולדבר אליו ולשיר בצרחות על הבית של פיסטוק. נהגים שנסעו בצד השני של הגדר מתחת למגדל במרחק 6 מטר נבהלו. גם פתחתי בנוהל מעצר חשוד על קצין שבא לביקורת ועל הרכב סיור". "אני פעם עמדתי בשמירה", נזכר יוסי, "ומרוב עייפות נפלתי במדרגות ושברתי אצבע".
ברק פגע בעמדת השמירה: "הכי מפחיד?" שואל ירון. "שמירה בתור אסיר באגף בכלא 4, כשאסיר אחר מאיים להתאבד בתא". "ועליי חיילים בצה"ל פתחו בנוהל מעצר חשוד וכמעט ירו עליי", מספר אסף. "שמירה בכיפור", מתארת רותם, "רכב משמיע מוזיקה בערבית ועומד ליד הגדר, והאנשים מהאוטו מסתכלים עלינו. אחד המפחידים". "אמיתי לגמרי", טוען אופיר, "בשבוע שעבר פגע לי ברק בעמדת שמירה והפיל עץ צמוד לעמדה".
ארבעה חיילים על 20 מטר: "כשהייתי בטירונות החליפו איזה 20 מטר בגדר המקיפה את הבה"ד", מספר אביב. "ויצא ששמרנו ארבעה חיילים על 20 מטר של גדר. הזוי, אבל כיף לשמור כשיש חברים במרחק 5 מטר ממך לכל צד".
מה, אסור לשבת? "פעם אחת כששמרתי במגדל בלילה הייתי מנומנם קלות", מספר גלעד, "והיה במגדל כיסא כי כל איזה שעה מותר היה לשבת לכמה דקות. כנראה שאיבדתי תחושה של זמן ופתאום אני שומע רעש מוזר. אני מסתכל מכל הכיוונים ולא רואה אף אחד. אחרי כמה שניות אני שומע שמישהו דופק על העמודים של המגדל, מתכופף מאחד החלונות כדי לבדוק מה זה, ופתאום רואה את המפקד ואת הנהג. הם מתחילים לעלות ושואלים 'למה אתה ישן?' אמרתי להם שלא ישנתי, אלא ישבתי בזמן שמותר לי. הם אמרו שהם מתצפתים עלי יותר מהזמן שמותר לשבת, ושאלו מה היה קורה אם במקומם היה מופיע מחבל. אז עניתי להם שגם אם חייל אחד יעמוד וישמור כל הארבע שעות עדיין יכול להיכנס מחבל, אז כדאי שישימו במגדלים מצלמות אבטחה. הם אמרו לי שבשביל זה אני נמצא שם, כי מצלמות אבטחה לא יכולות לפתוח באש. בינינו? גם אני לא".
הזריחה שווה את הכול: "הייתי בשבוע שלם של שמירות, 2-6 בצהריים ובלילה", נזכרת שירה. "בקושי ישנתי, לקראת הסוף כבר התמוטטתי, אבל הכי נהניתי לראות את הזריחה בבוקר. ב-5 בבוקר השמיים נהיים כתומים-ורודים, נוף של ים, השמש עולה לה לשמיים. זה היה שווה את כל שעות השינה שפספסתי".
האויב: חזיר בר. ובצה"ל כמו בצה"ל, לא חסרים גם כמה סיפורים מעולם החי: "באמצע שמירה בש"ג נכנס לי שועל מתחת לשער", נזכר עופר. "חברה שלי הייתה בשמירה", מספרת סיגל, "התקשרה אליי ואנחנו מדברות. פתאום היא מתחילה לצרוח שיש שם חזיר בר, צורחת, צורחת שהוא בא אליה, היה נשמע שהיא רצה ופתאום הסלולרי התנתק. הרגה אותי".
סיבה ההקפצה: חתול בקפוצ'ון לבן. "אני פעם ירדתי משמירה והלכתי לישון", מספר נאור, "והלכתי לישון. פתאום הייתה הקפצה בבסיס: 'פח"ע 4, אמת, אמת, אמת'. אמרתי, אין מצב שאני קופץ ועפתי לישון. מה מסתבר? חתול בקפוצ'ון לבן חדר לתוך היחידה דרך הגדר – זה מה שהיה כתוב בדוח. איזה אנשים הזויים". "באמצע שמירה בש"ג של נבי מוסא נכנס לי גמל בדלת של ההולכי רגל", מספר אור. "מה אני אמור לעשות, לבקש חוגר? להפעיל נוהל מעצר חשוד?"
מעבירים את הזמן בלצעוק אחד לשני מרחוק: "איך מעבירים שמירה?" שואל יונתן. "בסבל רב". "מתחרפנים", מסכים גולן. "איך אפשר?" שואל גם עידן, "בלי לדבר, בלי לשמוע מוזיקה. פשוט שעמום". "אני פשוט שר שירים", מסביר ירון. "אנחנו מעבירים את הזמן בלצעוק אחד לשני מרחוק, ואיך אפשר גם בלי זיופים? רק חבל שבשמירות נתקעים עם שיר אחד שלא יוצא מהראש". "אני מדבר עם עצמי", אומר לירן. "פשוט לומדים איך לישון באמצע הליכה", מספר תום. "אני אשתוק, מעדיף לא להפליל את עצמי", מבהיר אילן – אבל יש לא מעט חיילים שאין להם בעיה לעשות זאת, מסתבר.
מסתכלים על השעון כל דקה: "פשוט קוראים באייפון את הכתבות בפז"ם", מחניפה רונית. "מסתלבטים עם החמ"ל", מספר עמית. "בדרך כלל חברים באים להעביר איתי את השמירה", מספר יניב. "משפצרים, קוראים עיתון וכשנמאס מסתכלים על השעון כל דקה לבדוק כמה זמן נשאר", משתף רון. "אחרי שעושים שבוע שדאות, שבוע של 2/4 נראה כמו חלום, לעמוד עם אפוד ולא לעשות כלום".
אחלה זמן לניקוי ראש: "פשוט מחזיקים מעמד בידיעה שאם בא מפקד או קצין ותופס אותך, לישון בבית זו לא אופציה, אז עדיף גם לא להירדם בשמירה. אל דאגה, יש גם שמירות שעוברות בטיל. האמת? בדרך כלל זה אחלה זמן לעצמך ולניקוי ראש".
מי תיאר לעצמו שהמח"ט יגיע לסיבוב? "פעם חטפתי על כל העניין הזה ריתוק", מספר יפעת. "שמירה ראשונה שלי בצבא, מש"קי המשמעת מגיעים וקולטים אותי יושבת בצד. ואני בכלל לא ידעתי שאסור, מאיפה לי לדעת? מאז למדתי, אפשר להגיד". "ואני פעם התיישבתי לי בשמירה כמו מלך", מספר אלדד, "רק שלא ידעתי שהמג"ד יביא את המח"ט לסיבוב בעמדות בדיוק באותו זמן. הסתיים במשפט כמובן".
טעות בשמירה? ישר לכלא: "חבר'ה אני לא יודע איפה אתם משרתים", אומר אייל, "אבל במג"ב מי שעושה טעות בשמירה אוכל אותה. ישר כלא". על כך מגיב תומר: "להיות בכלא זה חובה, זה כמו האבובים באילת".
הכי טוב: לשיר. ויש את היצירתיים: "אני מצייר על הקירות", מגלה ישראל. "יש דרך יפה להעביר את השמירות", מציע ניר, "לצייר על דף את כל מה שרואים וכל רבע שעה לעדכן את הדף. ככה זה נשאר גם לחבר'ה שבאים לשמור אחריך". "בטירונות הייתי מתופף על התריס של הנשק ושר", נזכר אוהד, "אתה בין כה תקוע באמצע העולם ואף אחד לא שומע אותך".
ישב - וקיבל שבת: "פעם שמרתי בשבת בעמדה שתקועה באמצע חור שאין בו כלום חוץ מזבובים", מספר עודד. "זה היה בשתיים בצהרים, בשיא החום. בגלל שלא היה לי סלולרי להעביר איתו את הזמן, וכמעט מתתי מהחום, וחשבתי 'מי לעזאזל יבוא לחור הזה', מצאתי את עצמי יושב, הנשק והווסט על הרצפה, השרוולים מקופלים ואני אוכל עוגיות. פתאום אני קולט מרחוק את המ"פ והמ"מ מתקרבים... העפתי את העוגייה עליתי בשנייה על ווסט ונשק, ונעמדתי עם הגב אליהם תוך כדי שאני מוריד שרוולים. אחרי דקה המ"פ והמ"מ מגיעים, ושואלים אותי מה עשיתי. ניסיתי להתחמק אבל אז הם אמרו לי שראו אותי מרחוק יושב. בקיצור, חטפתי שבת, ואחרי שעשיתי בלגאן שלם ויתרו לי וקיבלתי רק יום ביציאה. מסקנה: לעולם אל תתגרה במזל!"