בסיום כמעט כל הכשרה או קורס צבאי, נהוג להוציא חולצת "סוף מסלול" ועליה בדיחה פרטית שתייצג את ההווי בצורה נאמנה ותזכיר לכולם את הרגעים המהנים, המשביזים ובעיקר, את ה"צחוקים" הפנימיים שאפיינו את התקופה. בחלק גדול מהמקרים, הבדיחה מובנת רק ללובשי החולצה, ולפעמים – האחרים לא רק שלא מבינים אותה, אלא גם רואים במה שנתפס אצל אלו שהוציאו את החולצה כהומור – כבדיחה לא לגיטימית שחצתה את גבול הטעם הטוב.
השבוע החולצה שהוציאו לוחמי חיל ההנדסה הקרבית עוררה זעם ברשת כשהכיתוב "מפרקים פצצות" לצד האיור המפורש, לא הותיר מקום לספק במה מדובר. התגובות לחולצה היו מעורבות: בין אלו שטענו כי מדובר בחולצה פוגענית שמתייחסת לנשים בביזוי, היו גם לא מעט כאלה שביקשו להוריד את מפלס הזעם וטענו שמדובר בסך הכל בבדיחה בין לוחמים.
מקרה נוסף של חולצת סוף מסלול פרובוקטיבית, הפעם של לוחמי חטיבת גבעתי, העלתה את הנושא לדיון גם לפני מספר חודשים. אז התחייבו בצה"ל, כל חולצה תאושר על ידי מפקדים. בין אם הנוהל הזה נאכף כיום ובין אם לא, מה שבטוח הוא שהגבול הוא כנראה דק מאוד.
אז מה דעתכם – בדיחה לגיטימית בין חבר'ה או סמל לכל דבר ועניין שצריך להיות הולם ומכבד?