טרם "מתקפת המנע" של צה"ל על רקע תוכנית של חיזבאללה לבצע מתקפת תגובה על חיסול פואד שוכר בביירות, בוצעו תקיפות של חיל האוויר בעומק לבנון, בבקעא וגם במקומות דרומיים יותר, שהביאו להשמדה של מחסני אמל"ח גדולים של חיזבאללה, בהם ארגון הטרור ניסה להסתיר רקטות וטילים מדויקים, אותם התכוון לשגר לכיוון ישראל.
מטרת התקיפות האלה הייתה לפגוע גם במערכות הנ"מ של חיזבאללה, אותן הצליח להבריח במשך שנים, למרות מאות תקיפות המב"מ של חיל האוויר בסוריה ובזירות נוספות.
איראן הצליחה להבריח ללבנון עשרות מערכות נ"מ, מטילי כתף ועד למשגרים כבדים, במטרה לפגוע בחופש הטיסה של חיל האוויר בלבנון ובעליונות האווירית. גם אחרי כמעט 11 חודשי לחימה חיזבאללה לא הצליח להפיל מטוס קרב או מסוק של חיל האוויר, למרות מספר ניסיונות. אבל הם הצליחו להפיל חמישה כטב"מים, בהם גם כלים גדולים וחשובים כמו ההרמס-900 "כוכב".
תהליך בניית מערך הנ"מ של חיזבאללה נמשך מספר שנים, כשההערכה בצה"ל שטילי הנ"מ השונים הגיעו ללבנון בשיירות הנשק מסוריה, במטוסי תובלה שנחתו בשדה התעופה של ביירות כשישראל עוד נמנעה לתקוף בלבנון וככל הנראה שגם דרך הים. בכירים במערכת הביטחון אמרו בשיחה עם mako, שגם הרוסים היו מעורבים בהברחות של אותן מערכות.
את ההכשרה בהפעלת מערכות הטילים נגד מטוסים העבירו אנשי כוח קודס בלבנון, מפעילים של חיזבאללה שהגיעו לסוריה עברו שם הכשרות ואימונים, בנוסף להכשרות ואימונים שנעשו גם באיראן. אף אחד מהבכירים איתם שוחחנו לצורך הכנת הכתבה לא הסכים לאשר או להכחיש אימונים של פעילי חיזבאללה גם ברוסיה וגם לא אם חיילים רוסים היו מעורבים באימונים והכשרות שכאלה, בעיקר של פעילי חיזבאללה בסוריה.
במשך השנים לישראל היה חשוב לשמור על העליונות האווירית המוחלטת בשמי לבנון. חיל האוויר טס במרחב האווירי שם כדי לאסוף מודיעין במסגרת הבנייה של בנק המטרות, כדי לעקוב אחרי חיזבאללה ובנוסף, כדי להפגין נוכחות ולהעביר מסרים למדינת לבנון וחיזבאללה. חלק מאותן טיסות שנעשו לאורך השנים בלבנון אף בוצעו במטרה לאמן טייסים צעירים ולאמן את הטייסים בכלל למלחמה בלבנון.
מהשיגור הראשון עד להפלת כטב"מים
סימנים ראשונים לשינוי היו לפני כחמש שנים, כאשר בשנת 2019 אנשי חיזבאללה התחילו "לנעול" את המכ"מים שלהם על כלי הטיס של חיל האוויר ומאוחר יותר באותה השנה אף זוהה שיגור של טיל נ"מ לעבר כטב"מ של חיל האוויר. שיגור נוסף זוהה גשם בשנת 2020 ובשנת 2021.
בכל המקרים כלי הטיס של חיל האוויר לא נפגעו והשלימו את משימתם. אבל בחיל האוויר הבינו שהסיכון גבר ופעלו בהתאם. הדבר הוכנס לתוכניות המלחמה של חיל האוויר בלבנון, באימונים וגם באופן הפעלת כלי הטיס, בעיקר כטב"מים ומסוקים שנמצאים בסיכון גבוה יותר ממטוסי הקרב, שכמעט ולא מאוימים על ידי אותן מערכות.
את תוצאות ההכנות של חיל האוויר לאיום הנ"מ של חיזבאללה והאימונים רואים בעשרת חודשי המלחמה. חיזבאללה הצליח להפיל מספר קטן של כטב"מים ישראלים. ברוב המקרים זה קרה בגלל טעויות של המפעילים וחיל האוויר והפלות אלה היו יכולות להימנע. אבל האיום קיים, ולכן חיל האוויר מנצל את המלחמה כדי להשמיד את המערכות שהוא מכיר את מיקומן ואת מחסני האמל"ח, שם מאוחסנים טילי הנ"מ.
הרוב המכריע של מערך הנ"מ של חיזבאללה מבוסס על טזק"א (טיל זעיר קרקע-אוויר). מדובר בטילי כתף לטווח קצר. מספרם של המשגרים האלה אינו ידוע, חיזבאללה שומר את הנתונים בסוד, וגם ישראל לא מפרסמת הערכות, בניגוד למשל למספר הרקטות. ההערכות נעות בין כמה עשרות לכמה מאות טילי כתף נגד מטוסים שיש לחיזבאללה.
מדובר בטילים מסוג SA-7 אותם חיל האוויר מכיר עוד משנות ה-70 של המאה הקודמת. רמת הסיכון מהטילים האלה נמוכה מאוד, אבל נגזרת של הטיל הזה הפילה את מסוק היסעור של חיל האוויר במלחמת לבנון השנייה. לחיזבאללה טילי כתף מתקדמים יותר, אם כי גם אלה ותיקים, מסוג SA-16 ו-SA-18 שגם הם מתוצרת רוסית. יש להם טווח של כ-5, 6 ק"מ ויכולת ליירט מטוסים, מסוקים וכטב"מים כשהם טסים בגובה נמוך.
לחיזבאללה גם טילי טזק"א איראנים בהם ה"מית'אק 2" שהוא דגם משודרג של SA-16 הרוסי. גם כאן מדובר בטילים ליירוט בטווח טיסה קצר וגובה טיסה נמוך. באיראן טוענים שיש להם יכולת להתגבר על מערכות ההגנה של מטוסים ישראלים ואמריקאים, טענה שיש לקחת בערבון מוגבל, לאור העובדה ששני חילות האוויר האלה מתמודדים כבר שנים מול אותם טילים בהצלחה רבה.
החלק המשמעותי: המערכות הכבדות
מערכות הנ"מ הכבדות יותר הן אלה שמדאיגות את חיל האוויר ונחשבות לאיום על העליונות האווירית של ישראל. אבל כבר כעת חשוב להגיד שמדובר במערכות נ"מ שמוכרות היטב לחיל האוויר, שהתמודד מולן לאורך שנים רבות בהצלחה רבה. אומנם מערכות אלה הביאו להפלת הכטב"מים מסוג "זיק" ו"כוכב" במהלך המלחמה. אבל מספר הכטב"מים הישראלים שהופלו ביחס לכמות שעות הטיסה והמשימות שביצעו, נמוך מאוד. בחיל האוויר אומרים שהפיקו לקחים מכל האירועים שבהם חיזבאללה הצליח להפיל מטוסים.
אחת המערכות המוכרות בידי חיזבאללה, היא SA-8 שאותה טייסי חיל האוויר מכיר עוד משנות ה-80. מדובר במערכת ניידת, נגמ"ש שנושא מכ"ם וטילים מיירטים לטווחים קצרים עד כ-10 ק"מ וגובה של יותר מ-10,000 רגל. חיל האוויר הישראלים מכיר את המערכת הזו עוד מימי מלחמת לבנון הראשונה, אז הושמדו מספר סוללות סוריות מסוג זה. גם את המערכות והמיירטים שעברו שדרוגים. הירי של חיזבאללה על כטב"מ של חיל האוויר בשנת 2021 בוצע ככל הידוע ממערכת זו, וגם חלק מההפלות של הכטב"מים במלחמה.
ה-SA-17 שעל פי הערכות כמה מערכות מהסוג הזה הגיעו לידי חיזבאללה, משמעותית הרבה יותר. היא מסוגלת ליירט מטוסים בטווחים של כ-30 ק"מ ויותר בדגמים המתקדמים שלה. גם כאן מדובר במערכת טילי נ"מ ניידת, שעל פי הערכות חיזבאללה מסתיר במחסנים במרחבים אזרחיים ובמנהרות הענק שבנה בלבנון. חיזבאללה קיבל את הטילים האלה מסוריה, בסיוע האיראנים.
חיזבאללה קיבל מהסורים ומאיראן גם מערכות טילי נ"מ מסוג "פנציר-S1". ברוסיה, שם מייצרים את המערכת, טוענים שהיא מסוגלת ליירט כלי טיס עד לטווח של 20 ק"מ ובגבהים של עד 15 ק"מ. הנתונים האלה גבוהים יותר בדגמים משודרגים שאולי גם הגיעו לחיזבאללה. עוד נטען שהם גם יעילים גם נגד חימושים שונים וטילים, ולטענתם המערכת הוכיחה את עצמה בתחום הזה ביירוט חימושים של חיל האוויר בתקיפות בסוריה. יש לציין שמערכות אלה כמו גם זו הקודמת, הושמדו על ידי חיל האוויר בתקיפות המב"מ.
בידי חיזבאללה עוד מספר סוגי טילי, כמו למשל ה"סאיאד" האיראני. כולם נזכיר שוב מוכרים היטב לחיל האוויר הישראלי שיודע להתמודד איתם, כפי שרואים במבחן התוצאה. אבל חשוב להדגיש שהאיום קיים, וראינו טילי נ"מ פוגעים בכטב"מים של חיל האוויר, ואם נלך שנים אחורה גם במסוקים ובמטוס קרב מסוג F-16I "סופה".