צה"ל פרסם את תחקיר הקרב על קיבוץ כפר עזה שבוצע על ידי מפקד חטיבה 55 אלוף משנה עודד זימן, שבעצמו הצטרף ללחימה בקיבוץ בערב 7 באוקטובר. התחקיר קבע שבשעתיים הראשונות למתקפה לא הגיע שום כוח צבאי ורק החל מהשעה 12:30 התחילו להגיע כוחות גדולים לקיבוץ. צה"ל מציין ש"מרביתם נכנסו ללחימה מיד עם הכניסה לקיבוץ מול עשרות מחבלים, ללא תמונת מצב ברורה".

הכוחות הגיעו לחלקו הצפוני של הקיבוץ, שכונת "דור צעיר", רק בשעות הצהריים המאוחרות, לאחר סיום החטיפות ומרבית מעשי ההרג והטבח. עד שעות הערב, היו בכפר עזה כ-750 לוחמים מיחידות שונות.

אולם בעוד שבתחילה נכתב ש"מרביתם של הכוחות נכנסו ללחימה מיד", בהמשך נטען בתחקיר, בעקבות עדויות רבות של התושבים, שהחל "מרגע תחילת מתקפת החמאס ועד שעות הצהריים של 7 באוקטובר, כל כוח לוחם שהגיע לצומת כפר עזה נכנס באופן מיידי ללחימה בתוך הקיבוץ תוך חתירה למגע. מהתחקיר עולה כי כל המסגרות הלוחמות שהגיעו להילחם בכפר עזה הצטרפו ללחימה עם הגעתם".

נטען שצוות התחקיר בדק טענות (של אנשי הקיבוץ עצמם) על כוחות שלא נכנסו ללחימה בקיבוץ. הצוות עשה ככל יכולתו בתחקור המרחב, וזאת בהתחשב במורכבות שתחקור המרחב, כולל כוחות שהגיעו ללחימה בגזרות שונות, ובהתחשב בחוסר בתיעוד במרחב זה", נכתב בתחקיר, שבו נטען שלאורך היום "הצטברו כוחות שונים בכניסה לקיבוץ, אשר עסקו בפינוי, רפואה, מנהלה ופיקוד ושליטה, וכן חלק מכוחות אלו נכנסו ויצאו מהקיבוץ בשל ביצוע תפקידם".

תחקיר הקרב קיבוץ כפר עזה 7 באוקטובר (צילום: דובר צה
צילום: דובר צה"ל

אבל עדויות אנשי הקיבוץ וגם חיילים לא משאירות מקום לספק בכך שבניגוד לנטען בתחקיר, היו מספר גדול של חיילים שלא נכנסו ללחימה בזמן הטבח בכפר עזה. רק לפני יומיים, התפרסם בחדשות 12 תיעוד של רכב משטרתי מגיע לתחנת הדלק שבכניסה לקיבוץ כדי לחלץ משם שוטר פצוע. בתיעוד ניתן לראות את השוטרים פוגשים שם כוח צבאי עם רכבים ממוגנים, שנשאר בחוץ. גם כאשר השוטרים מחליטים להיכנס לקיבוץ, הכוח הצבאי נשאר שם.

בתיה הולין מכפר עזה העידה שראתה עשרות לוחמים מחוץ לקיבוץ שלה ואף צילמה תמונה של חיילים "נחים" בחוץ, חיילים שעל פי עדותה שקיבלו פקודה שלא להיכנס. גם רונית איפרגן, תושבת הקיבוץ, אמרה שהיו חיילים שלא נכנסו לקיבוץ ונשארו בחוץ. דברים דומים נאמרו גם על ידי חבר הקיבוץ שחר שנורמן. חשוב לציין שהם כמו גם אחרים אמרו שהיו חיילים רבים שלא נכנסו לקיבוץ כבר מהרגע הראשון, ומרגע שהחלו להתראיין.

בנוסף לכל זה, שלושה כלי רכב ממוגנים של גולני שהגיעו לקיבוץ כפר עזה בחרו שלא להיכנס לשם, אחד נמלט לבסיס נחל עוז, שם נתקל במחבלים, ושני האחרים נמלטו לעיר שדרות, הרבה מעבר לגזרת הלחימה שלהם, ושם נתקלו גם הם במחבלים והצטרפו ללחימה עם כוחות משטרה. גם קצין בדרגת סא"ל מסיירת מטכ"ל החליט "לקפל" בצהריים את לוחמי היחידה שהיו בקיבוץ, כשממש באותו הזמן התבצע הרצח וחטיפה בשכונת דור צעיר.

כאן חשוב לציין שבלתי סביר בעליל להיות ליד הקיבוץ ולא לשמוע את הירי הכבד ולא לראות את עמודי העשן מהבתים שעלו באש. במשך דורות חינך צה"ל את הלוחמים שבמקרה של טבח ביישוב רצים גם בלי תגבורת ופקודה כדי להציל חיים. אבל נראה שמשהו אבד בדרך.

מחדל נוסף שלא מקבל מענה בתחקיר הוא נושא הפיקוד על הכוחות הרבים שהגיעו לשם. בגלל שלא היה פיקוד יעיל פעלו הכוחות בנפרד, לא הייתה חלוקת גזרות ותושבים רבים נרצחו בשכונת "דור צעיר" בשלב שכבר היו כוחות גדולים של צה"ל בקיבוץ.

המחדל הזה לא מקבל תשובה לנוכח העובדה שבכפר עזה התגורר מפקד אוגדה 162, תא"ל ישראל שומר, שנלחם שם תחילה בסכינים ובהמשך בנשק שהשיג. אומנם שומר היה מי שעדכן מוקדם את הרמטכ"ל ואת מפקד פיקוד הדרום במה שקורה, אבל הוא לא תפס פיקוד על הכוחות הרבים. גם שלושה מפקדי חטיבות (גבעתי, קומנדו ו-551) שפעלו בקיבוץ לא תפסו פיקוד על כלל הכוחות וביצעו תיאום. גם זה הוביל לכך שהיו נרצחים וחטופים בזמן שבקיבוץ כבר היו מאות לוחמים.

מהתחקיר עולה שאת המחבל האחרון הצליחו לחסל רק בשעות אחר הצהריים של 9 באוקטובר, יומיים אחרי המתקפה. צה"ל פועל רבות לשקם את האמון עם האזרחים, בהם גם של כותב שורות אלו, שבעצמו ניצל מהטבח בקיבוץ נירים. אבל התנהלות כזו שלא מתנהלת באופן שקוף ומנסה לכסות על מחדלים פוגעת קשות בבנייה המחודשת של האמון בצבא.