סמל אריאל סוסנוב ז"ל, לוחם הנדסה קרבית בן 20, נהרג לפני כשבועיים מפגיעת רקטה במטח ששוגר מלבנון לעבר מושב אביבים. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי בהר הרצל - ואי אפשר היה להישאר אדישים לתמונה שצולמה ובה רואים את בת זוגו, עטרה סינטון, כשהיא שוכבת לצד קברו.
"אין אוויר בריאות מאז שאריאל נפל. איבדתי את האדם שאני הכי אוהבת בעולם הזה, אני מנסה לחייך בשבילו", אמרה הבוקר (שלישי) בשיחה מרגשת עם יואב לימור ונסלי ברדה. "הכרנו בתנועת הנוער הכנפיים של קרמבו, היינו חונכים ומדריכים ביחד ואז הייתי הרכזת שלו. אהבנו במשך שנתיים, שבעה חודשים ו-27 ימים".
עטרה, במידה ותסכימי, תוכלי לשתף מה אמרת לו ליד הקבר?
"יש דברים שאשמור לי ולו, זה רגע שהוא שלנו. כעסתי עליו, שאלתי: 'למה עזבת אותי? אמרת שנהיה ביחד לנצח'. הייתי איתו עד הרגע האחרון שלו, אבל מה עם הנצח שלי, גם לי מגיע. אוהב אותו לנצח, זה המשפט שהכי מתאים. הוא שינה את החיים שלי ושל כל מי שסביבי. הודיתי לו על הזכות להיות לצידו בעולם, שאני אוהבת אותו מאוד. הבאתי לו פרחים כמו שהיה מביא לי בשבת".
איך הפכתם לזוג?
"לדעתו אני התחלתי איתו, אבל זה הפוך. זה הדבר היחיד שנותר לא פתור בינינו. היינו חברים טובים מאוד, נוצרה חברות חזקה ויום אחד הוא אמר שהוא חייב לראות אותי. הוא רץ אליי בגשם, אמר שהוא צריך להגיד משהו אבל מתבייש. אמר שהוא מצטער על מה שיעשה, ואז ביקש שאסבול אותו לעוד הרבה מאוד זמן, שהוא אוהב אותי. הכל מצולם, הביא לי פרחים מפלסטיק".
אריאל התגייס לפני כשנה להנדסה הקרבית ומאז הלב שלך דפק.
"הוא היה בהכשרה, הספיק להיות חודש בעזה ואחר כך בלבנון. הלב החסיר פעימה בכל פעם שכתב שנכנס. תמיד הלב שלי איתו, ידעתי שהוא יהיה בסדר. הוא תמיד הסתדר, לא צריך לדאוג לו".
כשהוא נפגע הייתם בשיחת טלפון.
"הוא היה בספרייה במושב אביבים. הוא שאל אותי אם מותר לו לקחת ספר ללבנון כי לא בטוח שיוכל להחזיר אותו. הוא ויתר על הספר, יצא ושמעתי את האזעקה ברקע. הוא אמר שיחזור אליי, ולמרות שתמיד עשה מה שאמר, זה הדבר היחיד שלא עשה. הוא לא חזר אליי".
התחושות הרעות ליוו את סינטון מהרגע שהשיחה התנתקה ואריאל לא הגיב יותר להודעות. "ראיתי בחדשות שיש פצועים קשה, חיברתי את הנקודות", שיחזרה. "שלחתי הודעה לאחיו הגדול, הבנתי שהמצב לא טוב. מאוחר יותר אח שלו התקשר להודיע לי שקציני הנפגעים התקשרו לשאול אותו איפה הוא. כל הזמן התפללתי שהוא רק נפצע, זו תחושה נוראית לאחל למישהו שאתה אוהב שהוא נפצע. הרגע שהודיעו לי שהוא נפל היה הרגע הנורא בחיי".
את חושבת שהיה רוצה שנדע משהו?
"הוא נלחם עלינו, עליי ועל הדברים שאהב במדינה. הוא לא רצה לעזוב את הארץ ובסוף נהרג בה. הוא היה אדם של עשייה וערכים, רצה שתהיה משמעות לדברים שאנחנו עושים. היה רוצה שנהפוך את העולם לטוב יותר, כך היה בחייו וגם במוות שלו".