לפני שלוש שנים הקים צה"ל לאורך הגבול עם סוריה גדר חדשה, הראשונה בעולם שמבוססת על היתוך מידע. כלומר, מערכת רב סנסורים (מר"ס) המשדרת מרחוק כמות גדולה של נתונים אל מרכז שליטה מרכזי, שם מנתחים את הנתונים בצורה ממוחשבת על סמך שגרת הפעילות לאורך הגבול וזיהוי כל סימן מחשיד שחורג מהשגרה הזו. מדובר בגדר חכמה במיוחד ויקרה במיוחד - השקעה של 250 מיליון שקל - שדורשת תחזוקה שוטפת ופתרון מהיר של תקלות. מי שאחראי לתפעול שלה, וגם לגדר החכמה שבגבול לבנון, הם שני צוותים קטנים שכמעט ולא זוכים לחשיפה ציבורים: צוותי "קומץ".
יחידת קומץ שייכת לחיל החימוש (או בשמו החדש, חיל הטכנולוגיה והאחזקה), ותפקידה השגחה ושמירה על תקינותה המבצעית השוטפת של גדר הגבול. את זה הם עושים 24/7, בכל מזג אוויר, ובשנים האחרונות מלווה אותם סכנת המלחמה בסוריה: לא פעם מתנהלים קרבות במרחק קצר מהנקודה שבה הם מתקנים את הגדר. אלא שאפילו ימים של זליגות לא עוצרים את העבודה, כי המשמעות האפשרית של תקלה בגדר ברורה לכולם - חדירה ליישוב ישראלי ופיגוע קשה.
גם בגבול לבנון לא מדובר בסיפור פשוט, כפי שסיפרה לנו אחת מהחיילות ביחידה. הם עובדים תחת איום של צלפים וחוליות טרור שעשויות לנסות לחטוף אחד מהם. חיילי קומץ יודעים גם שכל תנועה שלהם על הגדר נעשית תחת עינם הפקוחה של אנשי המודיעין והאיסוף של חיזבאללה. וגם שם ברור שאפילו הזנחה רגעית של הגדר עלולה ליצור אירוע שיוביל למלחמת לבנון השלישית.
עבודה בצל המלחמה
רס"ר טרודי סאהר מפקד על קומץ בגבול סוריה מאז שנת 2011. ליחידה הוא הגיע ב-2001, כשהגבול עוד נהנה מ-40 שנות שקט. "זה גבול שעבר הרבה מאוד שינויים, לא מה שהיה פה במשך 40 שנה", הוא אומר. "רואים את מלחמת האזרחים בצד השני, וזה משפיע על העבודה שלנו. כשאתה נמצא תחת לחץ מבצעי וצריך לעשות תיקונים ופעולות דוחפות, ובצד השני יש כל מיני ארגונים שנלחמים, כשיש גם נפילות – ברור שנוצר מתח מבצעי בינינו לבינם".
למרות הקשיים, סאהר מרגיע: "הגדר נמצאת מעל ומתחת לקרקע וכמעט ובלתי ניתן לחדור אותה. אנחנו בקומץ מאוד התחזקנו, והתפקיד שלנו זה לוודא שהיא תעבוד כל הזמן. עבודה שוטפת שאנחנו עושים תחת כיפת השמיים, בין אם זה עומס חום וגם קור ואפילו שלגים. אנחנו תמיד יוצאים ונותנים מענה, לא משנה מה המצב בגזרה. גם בסופי שבוע, חגים, יום כיפור. אם לא תעשה את העבודה, אתה תשלם על זה".
סאהר מספר שכל תנועה אל הגדר היא מיני מבצע צבאי. סריקה של האזור מקדימה כל הגעה לגדר, והתנועה עצמה נעשית בחיפוי של כוחות חי"ר ושריון. "העבודה היא על ציוד מלא, שכפ"צים וקסדות. אנחנו תמיד נגיע בתיאום עם הגדוד ונחבור לכוח שמאבטח אותנו". כאילו מדובר בסיפור פשוט, עבודה קבלנית במרכז הארץ, סאהר מוסיף: "עושים את מה שצריך, מסיימים וחוזרים".
אני שואל על האיומים והסכנות, וסאהר משמיע פילוסופיה פשוטה: "אם תעבוד בתחושה של פחד, אם הרגליים שלך ירעדו, לא תשלים את המשימה. אם אתה עושה את זה משליחות, מהבנת המשימה והחשיבות שלה, וכשאתה גם מסופק מהעבודה - הפחד הופך למשהו שולי".
החיילים של קומץ לא מוגדרים בצה"ל כלוחמים, אבל העבודה שלהם נמצאת בקו החזית – על כל המשמעויות הנלוות. "הרבה דברים עוברים לך בראש", מודה סאהר. "כשצוות יוצא לשטח, זאת ממש לא עוד משימה של החטיבה. זה יותר מורכב, כי אתה אחראי גם על הפן הביטחוני וגם על הבטיחות של החיילים, שצריכים לנהוג ולהגיע לשטח. יש אנשים שבהתחלה אתה רואה שהם במתח ופחד, והתפקיד של הוא לתת להם ביטחון ולגרום להם להבין מה המשימה. להסביר שאנחנו פה עבור אזרחי רמת הגולן בפרט ומדינת ישראל בכלל".
אין צורך להיכנס לתרחישי "ואם לא". סאהר מסתפק באמירה כללית, אבל ברורה: "גדר שלא תתוקן כמו שצריך, לא צריך לפרט מה זה אומר. בוא נגיד, משהו שיקרה באיזה ישוב ברמת הגולן. אבל יש הרבה כוחות בשטח, ככה שלא רק אנחנו מטרה. כולם חשופים".
העין הפקוחה של חיזבאללה
החיילים של קומץ מגיעים ליחידה אחרי טירונות של חודש וקורס טכנאים ואלקטרוניקה, שבמסגרתו הם לומדים את המערכות של הגדר וסביבתה. "אחרי שהם מגיעים אלינו לשטח אנחנו ממקצעים אותם", אומר סאהר. "סדר גודל של כמה חודשים ויש לך אדם מוכשר לתפקיד. אבל כמובן שהניסיון זה העיקר, כי כל יום לומדים משהו חדש".
אם בגבול סוריה הם פועלים מול ארגוני טרור שנלחמים אחד בשני, הרי שבגבול לבנון עובדת קומץ מול שקט מוחלט - שכולם יודעים עד כמה הוא מטעה. הסכנה הכי גדולה שיש כיום מאזור לבנון היא חטיפה, ומה יותר פשוט מלקטוף חייל שמגיע עד לגדר הגבול. אנשי קומץ לבנון מודעים לזה, כפי שמסבירה לנו רב"ט מישל לוי, חיילת בצוות.
לגבול לבנון היא הגיעה רק לפני ארבעה חודשים, אבל "הגעתי מכוונת לתפקיד הזה. לא שמעתי על זה לפני הצבא, אבל אחרי שהגעתי לקצין מיון וסיפרו לי על התפקיד, שזה משהו שלא מכירים וזה גם סוג של לוחמה - החלטתי שאני רוצה להגיע לשם".
לוי מספרת לנו שגם פה, לאור הסכנות, כל תנועה לגבול נראית כמו מבצע צבאי. "ברור לך שכל לבנון בתצפית עלינו וזה מלחיץ מאוד. אבל זאת העבודה, לקום בבוקר ולהגיע לגדר. לתקן תקלות, לשמור על תחזוקה ולנטרל כל מה שיכול להזיק לגדר. כל הזמן יש משהו בעבודה הזו, לא רק תקלות. למשל, לא מזמן החלפנו פה בגבול את כל הגדר למשהו חדיש יותר".
העבודה נעשית על הגבול, מילולית: "הם ממש עלינו. הכל פה קרוב ואתה רואה שהם מסתכלים עליך. לרוב אלה האנשים שגרים בכפרים, ועם זה באים איומים כמו צלפים. אנשים שלא בתפקיד, כאלה שמזלזלים, לא ממש מבינים את הסכנות שיש בתפקיד הזה. הרבה פעמים אמרו לי, 'אבל אתם לא אלה שמגיעים לגדר ומתקנים אותה. זה לוחמים'. ואני תמיד מסבירה שלא, שזה אנחנו. האמת, בהתחלה זה מאוד הלחיץ אותי ופחדתי. אבל אתה מתרגל והעבודה הופכת לשגרה". אבל אל תטעו בדברים של רב"ט לוי: לגמרי ברור לה שהסכנה אורבת בכל פינה ואת הכל אפשר להצית בשנייה.