בסוף ינואר 2013 ולראשונה אחרי שנים רבות, יוחסה לישראל, על פי פרסומים זרים, תקיפת מטרות בסוריה. כך החל עשור של מה שמכונה "המב"מ" – המערכה שבין המלחמות – שהסוף שלה לא נראה בקרוב. חיל האוויר ואגף המודיעין משקיעים בכך משאבים רבים ובין השאלות העומדות על הפרק בין השאר האם העלות מול התועלת מוצדקת והאם לא הגיע הזמן למדיניות חדשה.
נכון להיום ממוצע הפעולות של ישראל במסגרת המב"מ, עומד על כ-50 בשנה כפי שסיפר הרמטכ"ל לשעבר אביב כוכבי בראיונות הפרישה שלו. "עוד לא סיימנו, יש לנו עוד עבודה, אבל זה שובש לחלוטין", אמר אז כוכבי כשהוא מתכוון לפעילות של האיראנים בסוריה. "זה שובש בזכות פעילות מאוד מאוד אינטנסיבית שהתחילה אי שם ב-2013 עם שלוש פעילויות בשנה, ואנחנו היום למעלה מ-50 פעילויות בשנה - זה אומר כל שבוע בממוצע פעילות".
כאשר ישראל יצאה למב"מ, המטרה הייתה סיכול של העברת אמצעי לחימה לידי ארגון חיזבאללה בלבנון. בישראל זיהו כי זמן קצר אחרי שהאיראנים הגיעו לסוריה, הם בנו תשתית להעברת אמצעי לחימה כמו מערכות נ"מ וטילים, שאז כמעט ולא היו במחסנים של חיזבאללה. בישראל חששו שהעברת טילי הנ"מ תפגע בחופש הפעולה של חיל האוויר בלבנון ותעניק לחיזבאללה יכולות חדשות, שיאתגרו את צה"ל.
"סוריה של שנת 2013 היא כבר מדינה מפורקת שנקרעה ממלחמת אזרחים עם צבא שכמעט חדל להתקיים והיה עסוק בלחימה נגד מורדים", אמר אל"מ במיל ג', טייס קרב ותיק שבמסגרת תפקידיו השונים היה בין מתכנני גיחות התקיפה במב"מ.
"חיל האוויר הסורי לא היה יריב רציני עוד לפני מלחמת האזרחים שם", המשיך האחרון. "כמו שאר הצבא הסורי, טייסות רבות וסוללות הגנה אווירית ערקו או שנמחקו. אתה מבין שהסיכון לתוקף כמעט אפסי כשלנו יש יתרון אנושי, טכנולוגי ומודיעיני".
סא"ל במיל א', טייס קרב שהשתתף בתקיפות הראשונות, סיפר ש"היינו מאוד בטוחים בעצמנו. משהו תמיד יכול לקרות, אבל ידענו שאין סכנה ממשית למטוסים. לא יודע אם זה נכון להשתמש במילה חשש, אבל הדאגה העיקרית שלנו כמבצעים הייתה מקצועית. שנבצע את המשימה בצורה הכי טובה ונשמיד את המטרה".
מעבר לזה, הוא ממשיך "נבחרו המטוסים הכי אמינים שנבדקו במאה עיניים, כדי שלא נמצא את עצמנו עם מטוס שנופל בגלל תקלה. הגיחה עצמה זה לא האתגר הכי גדול שהיה לי בחיי המקצועיים. האימונים היו הרבה יותר קשים, זה בטוח".
ידעתם שאתם הולכים למערכה ולא לתקיפת סיכול בודדת?
"לא. לפחות אז המחשבה שאני זוכר שעובדים על סיכול משלוח. במקסימום יהיו עד כמה תקיפות ובזה זה יסתיים מבלי שהדבר יתפרסם, כמו הרבה מאוד מבצעים של חיל האוויר שאף אחד לא שומע עליהם", אמר אל"מ ג'.
סא"ל במיל א' הוסיף, "זה בכלל לא היה במודעות שלי שיהיו עוד תקיפות. גם כשאחרי תקופה הגיחות המשיכו לצאת, זה עדיין היה נראה לי כמו משהו זמני וניצול הזדמנות מול הסורים שאז היו יריב חלש, לא רלוונטי".
אבל האיראנים מתעקשים להעביר אמצעי לחימה לחיזבאללה ובמקביל להפוך את סוריה לזירת פעולה שתאיים על ישראל. השיירות עושות את דרכן ללבנון, מה שמביא לכך שחיל האוויר חוזר לתקוף בסוריה. מטרות המב"מ השתנו כשבישראל החלו להבין שכמעט בלתי אפשרי לסכל התעצמות צבאית בתקיפות. אם בהתחלה תקפו מערכות נ"מ ורקטות, שהמשיכו לזרום למחסנים של חיזבאללה, בהמשך זה השתנה לטילים ארוכי טווח ואז לטילים מדויקים ועוד.
שינוי משמעותי נוסף היה הגעת הרוסים לסוריה. הסיכון למטוסי חיל האוויר עדיין היה קטן, כשגם לרוסים אין באמת דרך לסכל תקיפות של חיל האוויר. אולם הבעיה הייתה בנפיצות המדינית של אירועים מהסוג הזה. בשנים האחרונות גם צבא סוריה החל לשקם את עצמו בסיוע הרוסים, מה שמוסיף לרמת הסיכון. אם כי חיל האוויר יודע להתגבר על זה.
סא"ל במיל ע', נווט קרב סיפר בשיחה עם mako על הכמות הגדולה של טילי הנ"מ שמשוגרת כיום בזמן תקיפה בסוריה. "לאורך השנים נפח האש של ההגנה האווירית הסורית גדל. אם בעבר היית מזהה שיגור פה ושיגור שם, כיום זה כבר עשרות טילים שעולים לאוויר ומחפשים אותך".
הוא ממשיך ומספר ש"שיגור הטילים המאסיבי נעשה בנקודת זמן מאוד צרה, כשהם מבינים שיש תקיפה, כי עד הרגע האחרון הם לא יודעים שאנחנו שם. בצד שלנו אתה פועל באופן מאוד מחושב. יש לך משימה לבצע ובזה אתה מתמקד".
"אתה מבין שעכשיו מנסים להרוג אותך", מסביר סא"ל במיל' ע', "אתה יודע מה לעשות ואיך לפעול כדי לא לתת להם את התענוג הזה. כדי לבצע את המשימה אתה צריך להיות מיומן ואנחנו כאלה עם כל הצניעות, להאמין במודיעין ובמערכות, שהמדינה השקיעה בהם מיליארדים עבור רגע האמת מהסוג הזה".
כמה מדובר במשימה מסוכנת? "מי שרואה את הסרטונים מסוריה וכל הטילים שם שעולים לאוויר, זה נראה אולי מפחיד. אבל גם היום רמת הסיכון שלנו מאוד נמוכה בזכות הרבה מאוד דברים שלא זה המקום לדבר עליהם. זה לא שאנחנו מנותקים. אתה מבין שהמזל יכול לבגוד בך ותיפגע או שטעות מקצועית תביא לזה. זה לא רק חיל האוויר, כל המערכת עובדת כדי שזה לא יקרה ותבצע את המשימה".
בשנים האחרונות הגברה הפעילות של הצבא הרוסי בסוריה, ששלח לשם מטוסי קרב, סוללות נ"מ ומכ"מים. גם אלה לא יכולים לסכל את תקיפות חיל האוויר בסוריה. נזכיר כי ב-2019 פרסמנו כי מטוסי 35-F שהטיסו טייסים אמריקאים לישראל כחלק מאספקת המטוסים לחיל האוויר, התקרבו לסוריה מבלי לחדור למרחב האווירי שלה, וסוללות הנ"מ מסוג S-300 ו-S-400 שרוסיה פרסה שם לא הצליחו לגלות אותם.
גורמים אמריקאים שחשפו את האירוע טענו שזה "הטריף את הרוסים". ברוסיה הייתה לא מעט ביקורת על חוסר היכולת של מערכות הנ"מ להתמודד עם התקיפות הישראליות. נכון להיום לא נרשמה התנגשות משמעותית בין מטוסי חיל האוויר לרוסים. אולם הגורמים איתם שוחחנו סיפרו שהיו מספר תקיפות בהן מטוסי קרב ישראלים ורוסים "היו באותו מרחב אווירי".
היו תקריות בין מטוסי חיל האוויר הישראלי לרוסים?
"היו מקרים שהם היו באותו האזור אבל שמרו על מרחק", אמר אל"מ ג' ואילו סא"ל במיל א' סיפר ש"אנחנו רואים אותם באוויר וגם על הקרקע. היו סיטואציות שהם הראו סוג של אגרסיביות אבל בטווחים שהבטיחו שלא יהיה מפגש".
אל"מ במיל' ג' סיפר ש"בכל מקרה אין לרוסים אפשרות למנוע מאתנו לבצע את המשימה. העניין באירוע מהסוג הזה לא מבצעי. צה"ל וחיל האוויר בפרט מבינים שאירוע ישראלי-רוסי זה משבר מדיני שיכול לסבך את ישראל וזה משהו שאנחנו לא רוצים להגיע אליו".
נקודה מעניינת בהקשר הזה, היא שהיו מעט קולות בצבא ובמערכת הביטחון שקראו לנצל את החולשה הרוסית על רקע המלחמה באוקראינה, ו"לבצע מעשה" נגד הרוסים. לא ברור מה משמעות ההגדרה אולם הדבר נבלם על ידי הדרג המדיני.
גורם ביטחוני בכיר ששוחחנו איתו לצורך הכנת הכתבה אמר: "ישראל מייחסת לרוסים עוצמה צבאית ומדינית גבוהה הרבה יותר ממה שיש להם בפועל. אין בסוריה כוח צבאי משמעותי מבחינת ישראל והיכולות שיש להם לא עומדות מול היתרון שלנו, ולא היינו צריכים את אוקראינה כדי לדעת את זה. לכן אין לנו כוונה לתת לרוסים לפגוע במטרות שלנו מול האיראנים. בדרג המדיני-פוליטי החשש גדול יותר אבל גם השיקולים שלהם רחבים יותר".
בסוריה טוענים שבמהלך שנת 2022 ישראל ביצעה 32 תקיפות, כשבעה אחוזים יותר מאשר בשנת 2021. הרוב המכריע של התקיפות - 18 - היו במרחב דמשק. הותקפו מחסני אמל"ח, תשתית ומפקדות איראניות, מערכות נ"מ ושדות תעופה. 53 חיילים סורים נהרגו ו-2 קולונלים איראנים.
בישראל כבר יש לא מעט קולות שמדברים על כך שהמב"מ אמנם גורם לפגיעות קשות, אולם לא הצליח להביא הצלחה אסטרטגית. חיזבאללה המשיך להתעצם וגם לשלוח מערכות ויכולות חדשות וקטלניות.
גם בתוך הצבא יש שמודים שלאיראנים נוכחות משמעותית בסוריה. קצין בכיר אמר לנו השבוע: "צה"ל לא פוגע ועוצר את כל ההברחות. אחוז ההשמדה, שהצליחו להעלות, עומד על אזור ה-40 אחוזים בהערכה", אמר באופן מפתיע.
דבריו חושפים שלא רק שישראל לא מצליחה להשיג את היעדים האסטרטגיים שאולי הציבה לעצמה. המשמעות היא שגם רוב ההברחות מצליחות, וזה דבר שיכול גם להסביר את העקשנות של האיראנים. "אנחנו מבינים שגם דיוק הטילים של חיזבאללה זה משהו שכבר קורה ומתעצם", הודה ביושר. "היכולות האלה כבר קימות בחיזבאללה וזה ילך ויגבר בשנים הקרובות".
אמנם ישראל עוד שומרת, באופן יחסי, על עמימות ולא לוקחת אחריות על רוב התקיפות. אבל בפועל מדובר במערכה שכבר מזמן אינה חשאית. מלחמה מוצהרת בין ישראל לאיראן, סוריה וחיזבאללה. נראה כי המב"מ שהיה כלי להשגת מטרה הפך להיות המטרה בעצמו, אחרי שצה"ל ומערכת הביטחון לא הצליחו לבנות חלופות למטרות שרצו להשיג. את זה ניתן ללמוד למשל מיחסי הציבור שיש לתקיפות, בזמן שאין ממש מידע מה התוצאות שהן משיגות בשטח.
במערכת הצבאית יש מי שסבורים שבישראל "התאהבו" במב"מ עצמו ופחות מתעניינים במשמעות. "חגיגות" העשור למב"מ, הן בעצם תזכורת לזמן הארוך והמשמעותי שצה"ל "קנה" למקבלי ההחלטות כדי שיחשבו איך לנהוג ויסמנו לצבא את היעדים שהם רוצים שישיג להם. זמן שהצבא קנה כדי שיתכוננו למערכה הבאה ולא פחות חשוב, יכינו את האזרחים לאותה מערכה.
כאשר חיזבאללה ירגיש שהוא מוכן מבחינת כמות הטילים, הדיוק והיכולות, הוא יחפש את נקודת הזמן לפתוח במלחמה. אז עלולים ליפול בישראל אלפי טילים מדויקים. במהלך העשור של המב"מ לא נעשו הכנות מספקות להגן ולהכין את העורף הישראלי, גם לא את הצבא. על כך עלולה ישראל לשלם מחיר כבד, כשפעולה במסגרת המב"מ עוד יכולה להיות הטריגר שיביא לפרוץ אותה המלחמה.