בעוד שבוע בדיוק תשתחרר מצה"ל סמלת עמית (20), ומכל החוויות שעברו עליה בשירות הצבאי, אין ספק שיש אחת שהיא לא תשכח לעולם: הרגע בו היא הכווינה את כוחות צה"ל ביבשה ובאוויר, ובזכותה הלוחמים הגיעו למחבל שכמעט חדר לישראל, וחיסלו אותו.
עמית, כיום מפקדת במערך התצפיות של צה"ל ברצועת עזה, מכירה כל שיח, קפל קרקע ומבנה ברצועת עזה. הלוחמים לא נעים בלי העיניים שלה ושל חברותיה ובהחלט ניתן להגיד שהן העיניים של הרצועה. את המקצועיות שלה היא הוכיחה ביולי 2012, אז מחבל חמוש ניסה לחדור לישראל - ונעצר בזכותה ברגע האחרון.
"זהיתי אותו יורה מחסנית אחרי מחסנית"
שבוע לפני שהיא עוברת לאזרחי ומוחלפת על ידי הדור הבא של התצפיתניות, נפגשתי עם עמית בגזרה בה היא משרתת, והגעתי איתה לאותה נקודה בדיוק בה היא זיתה את המחבל. "האמת שהייתי חולה באותו היום ואני זוכרת סחרחורות", היא נזכרת. "ישבתי במשמרת רגילה ולא הייתה שום אינדיקציה שמשהו הולך להתרחש. מי שנמצא מספיק זמן בתפקיד לומד להבין את האזור יודע לפעמים לזהות שמשהו הולך לקרות". במקרה הזה, מציינת עמית, לא היה לנו משהו מקדים שהתריע שמשהו יוצא דופן הולך להתרחש.
"סרקתי את הגזרה, קפצתי לאיזה מקום וזיהיתי בן אדם. בהתחלה לא ראיתי שהוא חמוש ואז התמקדתי בו וזיהיתי את הנשק. כמובן שישר אני מעבירה דיווח לכלל הכוחות שבשטח ולחמ"לים הרלוונטיים, זה בעצם מחבר את הכוחות ונותן להם תמונת מצב ומקפיצים את המפקדת של החמ"ל. הבן אדם מגיע סמוך לגדר נעצר ופשוט פותח באש לכיוון הארץ. אני מזהה אותו יורה ופשוט מחליף מחסנית אחרי מחסנית. זה לא סיטואציה רגילה ויש את החלקיק שניה של הקיפאון. מאוד מהר הראש מתחיל לחשוב וישר מתחילים לתפעל את האירוע. זה מה שמיוחד בעבודה של התצפיתנית, היא יודעת לבד לעשות את הערכת המצב ומה לעשות. היא דואגת שהכוחות יהיו במקום יבינו איפה האויב ומאיפה לבוא. זה הכי קלישאה אבל אנחנו העיניים של הכוחות. אף אחד מהכוחות בשטח לא ראה את מה שקרה חוץ ממני".
סמלת עמית מקפיצה את הכוחות ומתחילה לבצע הכוונה שלהם לנקודת האירוע. לאזור קופצים טנקים של צה"ל ויחידות חי"ר. בשלב מסוים היא וחברותיה לחמ"ל מתפעלות את מערכת "רואה יורה" לכיוון המחבל, אולם הוא רק נפצע ולא מנוטרל בגלל הטווח. "הוא ממשיך לרוקן מחסניות לכיוון בלי הפסקה. תגובת האש שלנו לא הצליחה, רק פצעה אותו, ואז חיל האוויר נכנס לעניין, כשכלי טיס הוריד אותו סופית".
עמית רואה את הפיצוץ שנוצר מירי כלי הטיס מול העיניים שלה. "זה לא ייאמן כי מצד אחד את שמחה ובמקביל את בשוק. המסך יוצר ריחוק וזה נראה כמו משחק מחשב. את שמחה כי זה האויב, המשימה הושלמה ובהתחלה לא נפל לי האסימון. אבל בהמשך נכנסת המחשבה של וואו, בן אדם התפוצץ לי מול העיניים. זה קצת רובוטי אבל אני חושבת שבאיזה מקום אנחנו צריכות את הריחוק הזה. בסופו של דבר זה אויב, זה מישהו שהגיע לפגוע במה שאתה מגן עליו. אתה מרגיש שאתה מגן על המדינה", מוסיפה עמית. "זו תחושה מאוד טובה".
הרבה אחרי שהאירוע הסתיים האדרנלין המשיך לרוץ בגופה של עמית. מה שמדהים זה שלמרות האירוע היא ממשיכה את המשמרת וכמובן שגם מעדכנת את ההורים. "לקח לי זמן להתאפס והיה לי את כל המשמרת לעבור, הכל בנוהל כאילו לא קרה כלום. אחרי זה יש את הטירוף של מה קרה ולראות איך זה נראה בחדשות ואיך משדרים את זה. התקשרתי להורים ספרתי להם וגם אמרתי להם שיראו חדשות. האמת שההורים, ובכלל אנשים מבחוץ, קשה להם להבין מה זה לתצפיתנית. זה לא רגיל שילדה בת 18 מתלהבת מאירועים כאלה, סיטואציות שונות ממה שאנחנו רגילים".
עמית מסבירה שאחרי האירוע, כמו כל אירוע של התצפיתניות, התחיל תחקרי הפקת לקחים, "שנועד לשפר את העבודה שלנו, משהו שאנחנו מקפידים עליו תמיד. מאוד חשוב לנו ללמוד מכל דבר ולא מאשימים אף אחד במצבים כאלה ואחרים, לא באים לחפש אשמים רק ללמוד".
חשוב לה להגיד, במיוחד על רקע החוויות שלה מהשירות שהיא גאה בכל מי שרוצה להיות תצפיתנית, "ואני יודעת כמה בנות לא רוצות להגיע לזה". היא מפתיעה ומספרת, "גם אני הייתי מאלה שלא רצו להגיע לתפקיד אבל אני יכולה להגיד היום שזה התפקיד הכי טוב שיש. את ממש יושבת ובעיניים שלך שומרת על המדינה, ממש מרגישים פה את השליחות. כמה שקשה והבנות יתלוננו, ברגע שמישהו יגיד מילה רעה על התפקיד אתה תראה גם את הבנות הכי מופרעות קופצות להגן עליו".
"התפקיד הכי טוב שיש"
התצפיתניות של צה"ל מגיעות בגזרת עזה לרמת אחריות מאוד גבוהה. עם אויב שלא מפסיק לחרוש מתחת לפני השטח הן מבינות את המשקל האדיר של פעילות ללא הפסקה שהן נושאות על הכתפיים. במקביל הן צריכות להתמודד עם תנאי שרות לא קלים, כולל סכנת חיים במוצבים שחוטפים לא מעט בימים של הסלמה, ובכל זאת הן רוצות להיות שם כל הזמן, להתעדכן ולתרום.
עמית לא מהססת להכריז על תפקיד התצפיתנית כתפקיד הכי טוב בצה"ל לבנות, וגם לא חוסכת במורשת קרב. "התגייסתי בספטמבר 2011 לשלושה חודשים של קורס תצפיתניות", היא מספרת. "הייתי כשמונה חודשים תצפיתנית ואז יצאתי לקורס מפקדות". מאז חודש ינואר השנה היא סמלת המחלקה בחטיבה הצפונית כשאת כל שירותה היא עשתה בעזה.
קורס התצפיתניות, מספרת עמית, הוא עולם ומלואו. "זה הרבה מאוד מידע שאתה צריך לקלוט בשלושה חודשים אבל כשאתה מגיע לגזרה לומדים הכל מחדש. אתה לומד על האויב ועל הגזרה, וזה מעבר לתפעול של המערכות. גזרת עזה מאוד אינטנסיבית ואני לא אשקר, התנאים פה לא קלים. התצפיתנית נמצאת בגזרה שדורשת כל הזמן תחזוקה, כל הזמן מתרחש פה משהו וצריך לשים לב לכל פרט. קשה מאוד לעמוד בקצב אבל ברגע שמתרגלים, גם בזכות הסביבה המשפחתית של הבנות פה, מתרגלים. בכלל הבנות פה זה משפחה וחברות שאת רוכשת לכל החיים, זה מה שמקל על השרות פה".
הסמלת הצעירה שלפניי אינה נראית כמו לוחמת על, ובכל זאת, מדובר בחיילת שחוותה בשירות לא מעט אירועים מסמרי שיער וסייעה לכוחות בשטח בשלל פעולות, שאלמלא התצפיתנית לא בטוח שזה היה מסתיים כפי שהסתיים, בין השאר גם בעמוד ענן. "המבצע הזה היה סאגה בפני עצמו. זה נשמע נורא והמצב לא אידיאלי אבל תקופות של הסלמה נחשבות לתקופות הכי טובות מבחינת הצוות – יש אווירת לחימה וגיבוש כשהמוטיבציה בשמיים". בדבר אחד אין ספק - על חשיבות התצפיתניות אפשר ללמוד מהכוחות בשטח, שלא עושים שום פעולה בלי תאום וליווי של הבנות.