אוגוסט 2014. קצת אחרי חצות הלילה. שקט מתוח שורר בשכונות ובכפרים הפלסטינים שבמזרח ירושלים. שש לוחמות של משמר הגבול יוצאות לאחת המשימות הראשונות שלהן - איתור מבוקשים ומחבלים מסוכנים. הן אמנם מתוחות, אבל דרוכות כמו קפיץ ולא נותנות לשום דבר לערער את ביטחונן העצמי. מבחינתן זו אמורה להיות משימה שבשגרה, אבל הן עם היד חזק מאוד על הדופק.
הלוחמות, יחד כמה לוחמים בפלוגה, פורקות את הציוד, שולפות משקפות וציוד לראיית לילה, ומתפרסות לאורך המחסום המחבר בין יהודה ושומרון לירושלים, וממתינות במארב. לפתע, צעירה פלסטינית בשנות השלושים לחייה צועדת לכיוון המחסום. ההליכה שלה נראתה ללוחמים די חשודה, מעט לא מאוזנת. היא הרבתה גם להסתכל לצדדים. משהו בהתנהגות שלה גרם ללוחמים להתביית עליה ולעקוב אחריה, צעד אחר צעד.
רש"ט (רב-שוטר- דרגה מקבילה לרב"ט בצבא) אלונה יארוסלבסקי, 20, לוחמת חדשה ביחידה, הבחינה בצעירה מתקרבת לעבר המחסום ופקדה עליה לעצור: "זיהיתי אותה מתקרבת לכיוון המחסום. זו הייתה שעת לילה מאוד מאוחרת. לא היה לה מה לחפש במקום הזה בכלל. המפקד שלי ביקש ממני לערוך עליה חיפוש, לא לאפשר לה לעבור את המחסום", שחזרה יארוסלבסקי. "ערכתי חיפוש על הגוף שלה. היא הייתה מעט מבוהלת. לפתע מצאתי סכין ארוכה שהיא החביאה מתחת לאחת החולצות שהיא לבשה. הבנתי שהיא לא סתם הגיעה למקום עם סכין, שכנראה היו לה כוונות לבצע פיגוע ויחד עם שאר הלוחמים עצרנו אותה לחקירה".
הפלסטינית שלא נתנה הסבר מספק על הימצאות הסכין על גופה, הועברה לחקירה של המשטרה והשב"כ. לאחר מכן התברר שמדובר במחבלת ששוחררה בעסקת 'שליט', לאחר שהייתה מעורבת בניסיונות פיגוע ובתקיפת חיילים ונדונה לכמה שנות מאסר.
"אחרי ששמעתי שהיא שוחררה בעסקת שליט, הבנתי שהתחושה שלי ושל שאר הלוחמים, שלא מדובר בעוד בחורה פלסטינית תמימה היתה אבחנה נכונה. כנראה גם שמנענו פיגוע וזו תחושה של סיפוק וגאווה", סיפרה יארוסלבסקי.
המוצב הכי רגיש של מג"ב
מוצב 'אבו דיס' ששוכן בלב ליבו של הכפר הפלסטיני אבו דיס במזרח ירושלים, נחשב למסוכן ולרגיש ביותר של משמר הגבול. "שום מוצב שלנו או מחסום לא ממוקם בתוך כפר. אבו דיס הוא המסוכן, הנפיץ והרגיש ביותר", הסביר קצין בכיר במג"ב, "כשלוחמים יוצאים הביתה לחופשה או חוזרים ממנה, הם צריכים ליווי מיוחד בכלי רכב ממוגנים ואבטחה של לוחמים כדי להיכנס למוצב".
פלוגה מ"ב ממוקמת בתוך מבנה של בית המושל לשעבר בכפר. מבנה קטן 40 מטר על 40 מטר. שהותאם גם לצורכי הלוחמות החדשות. 11 שנה הם בתוך הכפר הזה ולמעשה מדובר במוצב שמהווה השכפ"ץ של מזרח ירושלים. "אנחנו מהווים סוג של שכפ"ץ אנושי הממוקם מזרחית לירושלים ומטפלים במגוון של משימות מבצעיות מורכבות וסבוכות. אנחנו יושבים על עורק רגיש ונפיץ והלוחמים ערוכים לכל תרחיש", הסביר סגן מפקד הפלוגה, רפ"ק שמעון פדידה.
90 לוחמים נתונים מידי יום לפיקוח חשדני של עשרות אלפי עיניים פלסטיניות בכפרים אבו-דיס, עיזריה, סוואחרה ושיח סעד, שבולשות ובוחנות את פעילותם בשטח. לזה צריך להוסיף מבוקשים וחוליות מחבלים, שמחפשים נקודות תורפה לבצע פיגועים בסביבה. כל אלה מעלים את רף הערנות למקסימום שבמקסימום.
מעולם לא היו לוחמות במוצב המסוכן הזה. לפני כחצי שנה החליטו במג"ב שהגיע הזמן להכניס אליו גם לוחמות, כדי לתת מענה הולם גם לטיפול במבוקשות או בפלסטיניות, המעורבות בהפרות סדר וכדי לתת גיבוי באבטחת הריסות מבנים בלתי חוקיים. היוזמה להכנסת לוחמות לנקודות החיכוך באיו"ש ובמזרח ירושלים היא של מפקד מג"ב, ניצב עמוס יעקב הדוגל בשיוייון מגדרי בין לוחם ללוחמת. ההחלטה שלו התקבלה, בין היתר, בגלל מעורבות של נשים במעשי טרור.
"הבנו שיש צורך להכניס לוחמות לפלוגה במוצב, מאחר והן יוכלו לסייע ולתרום לנו רבות. לכן התחלנו לחפש מועמדות לפלוגה", הסביר קצין במג"ב, "בכלל במג"ב יש עלייה גדולה מאוד בשנים האחרונות בביקוש של צעירות להתגייס לחיל והתרומה שלהן משמעותית".
לפני כחצי שנה נפרץ הסכר הנשי במוצב והלוחמת רש"ט יארוסלבסקי, היתה הלוחמת הראשונה שגויסה לפלוגה. "הגעתי לפני כחצי שנה לפלוגה אחרי טירונות מפרכת ומיד הכניסו אותי לתוך המים העמוקים. היחס כלפיי היה שווה כמו לכל לוחם. מההתחלה כשהעמסנו עלינו את הציוד ויצאנו לשטח, הבנתי שכאן לא יהיו לנו הנחות, שזו פעילות מבצעית עם אדרנלין גבוה מאוד שזורם לך בתוך הגוף", שחזרה יארוסלבסקי, "אנחנו עושות בדיוק מה שהלוחמים עושים ואת כל המשימות על הצד הטוב ביותר. אנחנו לא רוצות הנחות. לעבוד קשה ולשמור על ביטחון מדינת ישראל ואזרחיה זו המטרה שלנו".
עד לפני הגעתן של הלוחמות לפלוגה, משימות הבידוק והחיפוש הגופני על פלסטיניות היו מורכבות ביותר: "לפני שצורפו לוחמות לפלוגה, כל סוגיית החיפוש הגופני על נשים היה מורכב יותר. זה אחד היתרונות בפלוגה שבה משרתים לוחמים ולוחמות", הסביר מפקד הפלוגה, סנ"צ מייק רז. הוא הוסיף "הלוחמות עושות עבודה מדהימה, עובדות קשה כמו הלוחמים באזור שמבחינה ביטחונית רגיש ולא קל".
"אחריות כבדה. אסור לפשל"
רש"ט ליזה כהן, לוחמת בפלוגה שאביה שירת במשטרה, קיבלה בהתחלה הלם מסוים מהמוצב הלא שגרתי: "מוצב 'בית המושל' מאתגר מאוד ואפילו מרתיע ממבט ראשון. לוקח כמה ימים להתאקלם, אבל אחר כך הכול זורם מהר מאוד. הרגשתי שמוטלת עליי אחריות כבדה מאוד. זה לא עוד מוצב, זה הרבה יותר מזה. כל הזמן צריך להיות עירניים ודרוכים. אסור לפשל ולעשות טעויות", היא הסבירה. "אני התגייסתי למג"ב בעקבות השירות של אבא שלי במשטרה, להמשיך את דרכו. רציתי להוכיח לעצמי שאני מסוגלת לעשות מה שהלוחמים עושים. מעצר מבוקשים בלילה, איתור מחבלים וסיכול פיגועי טרור. לפני כמה חודשים, במהלך אחת הפעילויות שלנו בגזרה, ניהלנו מרדף דרמטי אחרי פלסטיני שנמלט. כשעצרנו את כלי הרכב בו נסע, ערכנו חיפוש ומצאנו שלושה מטענים. אם לא היינו עוצרים אותו, זה יכול היה להסתיים בפיגוע קטלני".
ירושלים של החודשים האחרונים בוערת וסוערת. לקח למשטרה ולמשמר הגבול שבועות ארוכים לשכך את המהומות במזרח העיר ולהרגיע מעט את השטח שבער והיה על סף אינתיפאדה שלישית. הלוחמות רואות בפעילותן בפלוגה תרומה גדולה לביטחון המדינה. "התגייסתי לשירות קרבי במג"ב כדי לתרום לביטחון המדינה. מבחינתי להיות לוחמת במג"ב, ועוד במקום כזה, זו שליחות שאין דומה לה. נכון שיש סיכונים, אבל זה חלק מהמשימות שלנו", הדגישה רש"ט שחר אשכול, "רצינו להיות לוחמות וההורים באופן טבעי דואגים לנו, אבל הם סומכים עלינו".
חלק מהלוחמות בפלוגה התחילו את השירות במג"ב כסיירת, לוחמת אחרת בכלל היתה בשירות צבאי-לא קרבי, אבל הן נאבקו, דילגו על מכשולים וגילו נחישות. הן סיימו בהצלחה טירונות מפרכת, רק כדי להיות לוחמות בפלוגה. דבר שלא מובן מאליו.
"ידענו שאנחנו רוצות להיות לוחמות במג"ב. האתגר, האקשן, גרם לנו לעשות הכול כדי להגשים את החלום שלנו. לאורך כל הדרך המשפחות תמכו וגיבו אותנו וזה היה חשוב מאוד", סיפרו הלוחמות סמ"ש זהבה ילאו ורש"ט מיה איילו. "יש פה אווירה של משפחה וערבות הדדית בין הלוחמים", הוסיפו.
למרות שהן זוכות לראות את הבית לעיתים רחוקות, הן מחויכות, סימפטיות ולא מוכנות להחליף את המוצב בשום תפקיד אחר. "אנחנו סומכות פה אחת על השנייה. העיניים שלנו כל הזמן נעות מסביב, כל טעות יכולה להיות פה קריטית", ציינה רש"ט ישרג זלקה, "גם בג'יפ, גם במחסום וגם בביצוע מעצר מבוקשים. האוכלוסיה המקומית כבר התרגלה אלינו ואנחנו חלק מהנוף המקומי".
לא מתבכיינות
ללוחמות יש חדרים ומקלחות בנפרד עם כל המשתמע מכך. דבר שצמצם את שטח המחיה של הלוחמים, אבל כולם חיים עם זה בשלום.
כשהן יוצאות לפעילות מבצעית, הלוחמות עוטות על גופן שכפ"ץ קרמי, אפוד, רובה M16 קסדה. "התרגלנו למשקלים הכבדים של הציוד", סיפרה רש"ט זלקה, "אנחנו לא מתבכיינות, התרגלנו, הבנו מהר מאוד לאן הגענו ואנחנו נוכיח לעצמנו ולכולם שיש לנו יכולות להצליח בכל משימה שתוטל עלינו". רש"ט יארוסלבסקי ממוקדת מטרה: "אנחנו לוחמות במלוא מובן המילה. אין פה בכיינות, אין פה דרמות והיסטריה, אנחנו אחת למען השנייה. אנחנו רוצות להתמקצע כלוחמות ולהיות הכי טובות שיש".
יארוסלבסקי וכמה מהלוחמות, אמורות לצאת בקרוב לקורס מ"כים, בשאיפה להיות עתיד קצינות במג"ב. "יש פה לוחמות שחושבות בגדול להיות מ"כיות וקצינות. מבחינתנו השמיים הם הגבול. אנחנו רוצות להיות מובילות בכל משימה ולחזור לפלוגה כמפקדות", סיכמה יארוסלבסקי.