השבוע, לראשונה מאז חולצתי יחד עם בני משפחתי מקיבוץ נירים שבעוטף עזה בו אני מתגורר, חזרתי לעוטף כדי לערוך סיור יחד עם גורמים צבאיים, מתוקף עבודתי ככתב צבאי. לראות לראשונה בעיניים את מראות הזוועה ביום שאחרי האירוע הבלתי נתפס שחווינו.
מול בית באחד הקיבוצים שעליו נראו בבירור סימני הלחימה, הצביעו לי על חלון גבוה של ממ"ד שהיה פתוח ותחתיו עמד כיסא. "תעלה על הכיסא ותסתכל פנימה". חששתי ממראה של גופות אבל הסבירו לי שהן נאספו. ועדיין, המראה שנגלה לעיני היה לא פחות מחריד.
מראה העיניים שזעזע, התושבים שלא היה להם סיכוי
עליתי על הכיסא ואז התגלה לעיניי, בתוך חדר של ילד תמים, המראה המזעזע של מיטה ועליה כתם דם ענקי. "על המיטה הזו שחטו תינוק וערפו את ראשו".
הדופק עולה בשלב הזה, המחשבות רצות. במקומות אחרים, נכנסתי לבתים שסימני הקרב והרצח נראו על הקירות. חורי כדורים ורסיסי רימונים בכל פינה. "מפה לקחו משפחה לעזה, פה רצחו וגם חטפו". הכאב נגע בכל בית.
לתושבי קיבוץ ניר עוז שבעוטף לא היה סיכוי. המחבלים שיגרו על הבתים RPG ועל הקירות של חלק מהם. במקומות שלא הצליחו לפרוץ דרך הדלת, הם הפעילו מטעני קלע כבדים שהעיפו את כל הקיר ומשם המחבלים נכנסו, אחרי שגם זרקו רימונים.
אירועים מהסוג הזה ומחיר דמים של למעלה מ-1,400 הרוגים, יותר מ-200 חטופים, הם שישלחו את צה"ל בסבירות גבוהה ועל פי ההצהרות, לתמרון קרקעי, ממנו ממשלת ישראל ניסתה להימנע במשך שנים רבות.
במקום לחימה בשטח בנוי - בשטח הרוס
זה לא סוד שלאורך השנים צבא היבשה של צה"ל התנוון ולא התאמן מספיק, בדגש על המילואים. צה"ל חשב שיצליח לפתור את רוב הבעיות מהאוויר ועל ידי כוחות מיוחדים. עוד יותר חשבו שיצליחו להסתדר בלי המילואים בחזית.
כתבנו ב-mako לא מעט ביקורת על החשיבה הזו. על כך שצה"ל התרגל להילחם מול כנופיות של חמושים בג'נין, למרות שעזה ובטח לבנון הן אירוע אחר מבחינת הלחימה. משיחות עם בכירים בצבא, די ברור שעכשיו כולם מבינים.
בסיסי האימונים מלאים בכוחות לוחמים. בשטחי האש כמות אדירה של אימונים ללא הפסקה. הלוחמים הסדירים והמילואימניקים לומדים להכיר אחד את השני ולהעצים אחד את השני, כאשר כל אחד מביא את היתרון שלו לשדה הקרב, מכסה על החסרונות.
בשטחי האימונים האלה צה"ל נותן דגש לאימון באש חיה והפעלה של אמצעי לחימה רבים. לוחמי החי"ר שבעבר ירו טיל לאו אחד בכל השרות שלהם, יורים עכשיו כמות אדירה. טנקיסטים שהתאמנו בעיקר על האמרים מחופשים לטנקים, לא מכבים מנועים כבר ימים ארוכים.
צה"ל נותן דגש משמעותי לאופן הלחימה בעזה. נולד מושג חדש-ישן, "לוחמה בשטח הרוס". בכירים בצבא אומרים שחלק גדול מהשטח של עזה נהרס בתקיפות חיל האוויר והתותחנים. הטקטיקה בשטחי הלחימה האלה שונה מלוחמה בשטח בנוי, והכוחות לומדים לעשות את ההתאמות. דגש משמעותי ניתן להפעלת אש מרחוק, מהאוויר, היבשה והים.
כוחות היבשה שיכנסו לעזה ילוו בסיוע אווירי קרוב בהיקפים אדירים. צה"ל היבשתי לא יודע להפעיל סיוע כזה מלבד מפקדים בכירים ויחידות מיוחדות. אולם בשבועיים האחרונים ניתן לזה דגש באימונים והמצב השתפר באופן דרמטי, כפי שמעידים הכוחות בשטח.
"פעם עשינו כאילו אנחנו מדברים עם טייס בקשר באימונים", אמר מפקד פלוגה במילואים. "כשהגיע איזה מסק"ר אחד לאימון נגמר לו הדלק עד שהצלחנו להסביר לו מה אנחנו רוצים. עכשיו אנחנו באירוע אחר, כמעט כולם יודעים להכווין אש מהאוויר".
ננצח את חמאס. השאלה מה הלאה
באופן טבעי לא ניתן לדבר על המשימה של הכוחות בשטח ובטח שלא על סד"כ. אבל אפשר לומר שבמלחמה מול עזה ישתתפו עשרות אלפי חיילים. מי שדיברנו איתם מבינים את המחיר הכבד שצפוי, אבל הם הדגישו שהם מרגישים מוכנים לקרב ומאומנים בצורה טובה מאוד. שוב ושוב אמרו שחמאס לא יעצור אותם והמלחמה תסתיים בהכרעה.
אבל המפקדים הבכירים רמזו עוד משהו לגבי מטרות המבצע. הציפייה בציבור הישראלי לאור הכרזות ההנהגה היא שחיילי צה"ל יגיעו לכל מנהרה, מחסן רקטות או כל תשתית טרור של חמאס וגא"פ ברצועה. כלל לא בטוח שזה יקרה. יעד כזה דורש חודשים ארוכים של לחימה, למעשה במערכת הביטחון אומרים שיעד כזה דורש למעלה משנה של לחימה.
בכירים במערכת הביטחון ומומחים לתחום מסבירים שכלל לא בטוח שלישראל יש את היכולת הכלכלית כמו גם תחומים נוספים שלא על כולם ניתן לפרט, שיאפשרו שנה, שנה וחצי וגם יותר של לחימה בעוצמות האלה. גם המפקדים איתם שוחחתי בימים האחרונים אמרו שלחימה לאורך זמן אפשרית טכנית, אולם שלדעתם בהיבטים הביטחוניים הרחבים וגם מחוץ לתחום זאת אפשרות לא ריאלית.
דבר נוסף שבכירי צה"ל איתם שוחחנו הוסיפו, זה שככל שהמלחמה תימשך עולה הסבירות לבעיות ותקלות שיפגעו במאמץ הישראלי. שלא יהיה ספק, הם כן מדברים על ניצחון והכרעה צבאית של חמאס באופן ברור ומובהק. תוכניות המלחמה של צה"ל מדברות על הישג צבאי מוחלט שיביאו יותר מהר ממה שמעריכים בציבור. אבל בלי פעולות המשך של הדרג המדיני, הניצחון הצבאי לא יפתור את הבעיות ויחזיר את הביטחון.
בכירים במערכת הביטחון הזכירו לא פעם את ביירות של 1982, שם צה"ל צר והכריע את אש"ף בתוך כחודשיים, עד שהביא ביחד עם הדרג המדיני שפעל בעיקר בזירה הבינלאומית לגירוש המחבלים של אש"ף מלבנון, אחרי שהתפרקו מנשקם. בהתאמות למצב והזירה הכוונות של צה"ל דומות. הכרעה צבאית לניצחון כולל, שיהיה הכלי של המדינאים הישראלים שיגיעו מעמדה של כוח לשולחן המשא ומתן, שם ישגו פתרון - שבתקווה יחזיק עשרות שנים.