ראש הממשלה ושר הביטחון הכריזו אמש (מוצ"ש) על הרמטכ"ל הבא של צה"ל, אלוף במיל' ומנכ"ל משרד הביטחון, אייל זמיר. המינוי של האלוף זמיר לרמטכ"ל ה-24 של צה"ל לא מפתיע והוא נחשב למועמד המוביל. כפי שפרסמנו בחודש שעבר ב-mako, זמיר גם נחשב למועמד המוביל והמועדף בתוך צה"ל.
אלוף זמיר צמח בחיל השריון ובין תפקידיו הבולטים כיהן כמפקד פיקוד הדרום וכמפקד עוצבת געש, והיה המזכיר הצבאי של ראש הממשלה (2012–2015). בתפקידו האחרון היה סגנו של הרמטכ"ל אביב כוכבי. בשנת 2023 פרש זמיר משירות, לאחר שהפסיד את תפקיד הרמטכ"ל להלוי, ומאז הוא מכהן כמנכ"ל משרד הביטחון.
מסלול הקידום של האלוף זמיר הפך אותו למתאים בעיני רבים, שילוב של תפקידי פיקוד קרביים ותפקידי מטה בתחום תורת הלחימה ובניין הכוח. הכהונה שלו במשרד הביטחון, שם נחשב למנכ"ל מצוין, הוסיפה לו היכרות מעמיקה עם תחום הרכש וקשרים עם צבאות ומשרדי ביטחון בעולם, בדגש על ארה"ב. צה"ל נמצא בתקופה של רכש אדיר ובניין כוח, ולזמיר היכרות טובה עם התחום הזה כמו גם קשרים עם התעשיות הישראליות במסגרת תפקידו כמנכ"ל משרד הביטחון.
מהבחינה הזו הוא עבר מסלול דומה לזה של הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, שנבחר לשקם את הצבא בעקבות כישלון מלחמת לבנון השנייה, לאחר שנה מחוץ לצבא שבה כיהן גם הוא כמנכ"ל משרד הביטחון. שיקום הצבא אחרי מחדל טבח 7 באוקטובר ומלחמה ארוכה שחשפה גם היא לא מעט כשלים, יהיה אחד מהאתגרים הגדולים של זמיר. לזכותו עומד גם ניסיון חשוב בעבודה עם הדרג המדיני כמנכ"ל משרד הביטחון ועוד לפני, כמזכיר הצבאי של ראש הממשלה.
"הבעיה הגדולה של זמיר, שלא באשמתו, היא התחום הפוליטי", אמר לנו בעבר גורם בצה"ל. "נתניהו ניסה למנות אותו לתפקיד הרמטכ"ל בסיבוב הקודם, זמיר היה גם המזכיר הצבאי של ביבי, והוא יכול להיתפס כמינוי פוליטי של נתניהו. אגב, המינוי של הלוי סומן כמינוי של השמאל, וגם זה לא היה מסיבות ענייניות". בתוך הצבא רבים רואים בסימון הפוליטי של זמיר כעוול שנגרם לו, מכיוון שמדובר, כפי שאמרו ביממה האחרונה, בקצין הגון וישר.
קצינים בכירים איתם שוחחנו אמרו שמדובר בבחירה נכונה, בשריונר שיביא חשיבה ותפיסה שונה לצה"ל. בצבא היבשה חיל השריון נתפס כגוף יותר מקצועי וממושמע. לפחות על פי הציפיות, הכוונה שזמיר יביא את המשמעת שמזוהה עם השריון לצה"ל, שמצבו בתחום הזה מתחת לכל ביקורת.
לאלוף זמיר יש לא מעט אתגרים בזירות רבות: עזה, יהודה ושומרון, לבנון וסוריה, כמובן שאיראן. אבל האתגר המשמעותי והראשון שלו, יהיה ההכרה שלצה"ל, במיוחד זרוע היבשה, יש בעיה קשה ביותר בתחום התרבות הארגונית והמשמעת. בעיה שעלתה בחייהם של חיילים רבים. רק מי שיגיע להבנה שיש בעיה מהסוג הזה, יצליח להוביל לשינוי הנדרש שצפוי להיות ארוך שנים, יותר מאורכה של הקדנציה שלו, משום שמדובר בשינוי שהוא גם תפיסתי ולא רק מקצועי. שינוי שיהיה קשה, משום שמדובר בחינוך לתפיסה חדשה בכל הרבדים של הצבא והמשרתים בו.
אתגר נוסף שמחכה לזמיר כרמטכ"ל, זה האמון שצה"ל צריך לבנות מחדש, במיוחד עם תושבי צמודי הגדר בצפון ובדרום. אחרי הכישלון ההיסטורי של 7 באוקטובר ואירועים שקרו מאז, רמת האמון של האזרחים בצה"ל נמוכה במיוחד. בעוטף עזה אזרחים מתחמשים באקדחים וגם רובי סער, בונים כיתות כוננות גדולות, גם מתוך אי אמון בצבא ומחשבה שולטת שגם בפעם הבאה צה"ל יפקיר אותם.
לזמיר יהיה מאוד קשה לבנות את האמון הזה. הדרך תלויה גם באתגר הראשון שציינו כאן, הצבא שלו חייב להיות שקוף ואמין לציבור. גם זה יהיה תהליך ארוך ומורכב, אבל מחייב, אחרת לא יעזרו מוצבים וחיילים שיהיו בגבול.